מטיילים, סיכום ביניים
העשור שחלף העשיר את רשימת המקומות שטיילנו בהם
עת סיכומים. עשור חולף ועשור מתחיל. ארועים רבים ייחדו את העשור הזה עבורי והפכו אותו לשונה ומיוחד, אבל נדמה לי שארצה לסכם כאן, דווקא את תחום הטיולים.

טיילנו הרבה בעשר השנים האלה, יותר מאשר בעשורים אחרים. התרומה הגדולה ביותר לעובדה זו היתה הוזלת הטיסות ושירותי תיירות אחרים. השתדלנו ליהנות מהשינויים העולמיים ולנצל את העובדה שמחיר טיול אחד בשנים קודמות, יכול עתה להתחלק לפחות לשלושה טיולים קטנים יותר. העזנו לחלום על מקומות שקודם לא הופיעו על מפת החלומות שלנו - לא תמיד הגשמנו אבל לפחות חלמנו. מנגד הוצאנו את הספונטניות מהנפטלין ואימצנו יעדים שקודם אף לא הגינו אותם. יותר מכל, אהבנו לחזור שוב ושוב למקומות אהובים.


עם השנים הגענו אל המנוחה והנחלה – למדנו לדעת איך אנחנו אוהבים לטייל, למדנו לדייק את הסיבות שבגללן נרצה תחילה לעבור את טירדת שדות התעופה ולאחר מכן לשבת שעות ארוכות במטוס, לעתים ישיבה לא נוחה, לעיתים בשעות מאתגרות – הכל על מנת להגיע ליעד אותו בחרנו.

טיפ: אפשר להחשיב טיסה לזולה, אם אין לה הוצאות נלוות. למשל, אם נוחתים בחצות, מחיר המלון באותו לילה מתווסף למחיר הטיסה, לעומת טיסה שנוחתת בשתים עשרה בצהריים ומאפשרת התחלת טיול כבר באותו יום. נחיתה בשדה תעופה קרוב לעיר מוזיל את מחיר ההגעה למרכז העיר וכו'.

למדנו להקשיב ללב ונסענו ליעדים פחות פופולריים רק כי חשקנו בהם. המפגש עם הלסינקי, למשל, הבהיר לנו כי אנחנו יודעים לזהות על פי תמונות ותיאורים מקומות שנאהב עוד לפני הביקור.

בעשור הזה למדנו, כי הטיול המועדף עלינו הוא זה הממושך: זמן ההתנתקות מכאן וזמן ההסתגלות לשם, משמעותי עבורנו יותר מעוד אטרקציה או עוד אתר. זמן טיול ארוך מאפשר לנו לא לרוץ ממקום למקום, ליהנות מקטנות כמו הליכה קבועה למכולת, היכרות עם מוכר הגבינות או הירקות והנאה מכך שמוכר הלחם יודע בחלוף שבוע, כיצד נרצה שיפרוס לנו את הלחם.

למדנו לדלל את רשימת המשימות לטיול, כי בגלל מחירי הטיסה הזולים תמיד אפשר לחזור להשלמות. עצם הידיעה הזו גורמת לטיול שלנו להיות יותר נינוח. היו יעדים לא מעטים שאכן חזרנו אליהם פעם שניה ושלישית, העמקנו לחקור, סטינו מהדרכים הראשיות והלכנו לאיבוד בסמטאות.

טיפ: היתרון בביקור חוזר בעיר הוא האפשרות לוותר על האטרקציות הידועות ולצאת לגלות את הרחובות הפחות מוכרים.


ישבנו על המדרגות בככרות העיר עם המקומיים, בבתי קפה טרנדיים כמה פעמים ביום, התעכבתי שוב ושוב על צילום פרחים בטבע, דלתות וחלונות, ספסלים ואמנות רחוב, הבטנו בעוברים ושבים, בציירי רחוב המציירים בזריזות ידיים, במקומיים הנהנים משמש החורפית.


אלבום התמונות שלי משקף את השינויים שעברתי בתחום הצילום, בעשר השנים האלה: שידרגתי כמה פעמים מצלמות, עם כל החלפה כזו גדל מספר התמונות לטיול, משקלם בפיקסלים עלה וגם ההתנהלות שלי בטיולים השתנתה: המצלמה עצמה יותר כבדה לכן אני לא נושאת עמי דבר חוץ ממנה, נדרש יותר זמן לצילום כל תמונה. תכנון המסלול היומי לוקח בחשבון את כל אלה.
טיפ: תמיד תדאגו לאפשרות אחסון של התמונות תוך כדי תנועה - או בלפטופ שתקחו איתכם או בשירותי אחסון בענן. רצוי גם שיהיה לכם יותר מכרטיס SD אחד למצלמה.


בעשור הזה גם "נסענו אחורה בזמן" לכמה ערים עתיקות, שכל יופין בשימור המראה שלהן כפי שהיו בימי הביניים.

הביקורים האלו בערים העתיקות תרמו לכתיבת הרומן הסטורי שלי (המתפרסם כאן) שהתחיל בטיול באגם קסום. האגם הזה בטירול היה כל כך יפה בעיניי, שהייתי חייבת לקשור לו כתרים, מעבר לתמונות שצילמתי.

בעשור הזה העזנו להגיע ליעדים פחות זמינים. לפעמים נסענו אליהם קילומטרים רבים ביבשה, לעתים הגענו אליהם דרך שדה ביניים, עם חברות תעופה שטסו רק בשמי אירופה. לעתים היה הדבר קל, לעתים היה כרוך בשעות המתנה רבות, פעם בגלל עיכוב ביציאה מנתב"ג לא הגענו בזמן לטיסת ההמשך.

בעשור החולף גרו ילדינו לסירוגין באירופה. נסענו לבקרם וכדי לגוון, צירפנו לטיול אתרים בלתי מתוכננים: את ברייטון ואת מנצ'סטר לביקור בלונדון אצל הבן ואת בולוניה ומילאנו לביקור בפירנצה אצל הבת.


כל חורף נשבענו מחדש שלא נגיע יותר בעונה זו למרות ההנאה מהאווירה השמחה של טרום-כריסטמס, כי הקור היה קשה ובכל זאת בכל שנה שלאחר מכן, שוב לא התאפקנו. לפני שנה גילינו את העובדה שבליסבון מזג אוויר דומה לשלנו ואפשר ליהנות מקישוטים מאירי עיניים בלי לקפוא מקור!

כשהיינו צעירים לא טיילנו טיולים רגליים בטבע כמו בעשור זה: קנינו מקלות הליכה שעזרו לנו מאוד בעליות ובירידות, הקפנו אגמים, העפלנו לתצפיות, כבשנו שבילים ופעם אחת אף ירדנו בשביל ממש מאתגר מבלי לדעת איך נעלה בחזרה.

טיפ: אם אתם מתכננים טיולים רגליים בטבע, הצטיידו בציוד מתאים שיקל מאוד על ההליכה: נעליים שמותאמות לתוואי ההליכה המתוכנן, בגדים מנדפי זיעה ומקלות הליכה שחיוניים בירידות ובעליות.
הרבה סיפורי טיול אספתי בעשור הזה, את חלקם הגדול סיפרתי כאן, אך אם אני צריכה לבחור סיפור אחד מכל סיפורי הטיולים בשנים האלה, שייזכר לתמיד - זהו סיפורה של איירין. איירין היה שמה של הסופה שפגעה קשות בניו אינגלנד ב-2011, חודש וחצי לפני מועד טיול השלכת שלנו. הדיווחים והתמונות שהגיעו מהאתרים שנפגעו קשה לא הותירו מקום לספק: צריך לבטל את הטיול! כל המסלולים שרשמנו לנו כ"יפים ביותר" נמחקו. נעלמו. לא יהיה לנו מה לראות.
כאן צריך לפתוח סוגריים גדולים. הכבישים בניו אינגלנד ברובם פרטיים – בבעלות התושבים ועונת השלכת היא עיקר ההכנסה השנתית שלהם. אי לכך, התגייסו כולם בכוחות משותפים, וסילקו כל עדות אפשרית להרס הרב, סללו כבישים שנהרסו, בנו מחדש גשר שהתמוטט, פינו הריסות בתים וכל זאת תוך זמן קצר כל כך.
זו היתה שעתה היפה של הרשת החברתית הצעירה. נפתחו פורומים ייעודיים בהם מטיילים דיווחו היכן שוקם כביש והיכן הדרך עדיין בלתי עבירה. כל יום שעבר קירב אותנו יותר אל היעד ולבסוף נסענו לאחד הטיולים החלומיים ביותר שלנו!

ומה לגבי העשור הבא? עתה עם הולדת הנכד שלנו, הצטרפנו לקבוצת "מטיילים בחו"ל עם ילדים" ונקווה בשנים הבאות לטייל גם טיולים מסוג אחר.

תודה שליוויתם אותי עד כאן ועם פרסום כל פוסט בכל השנים בהן הבלוג קיים. אני שמחה לכל הערה/הארה או זכרון שלכם, כאן בתגובות למטה. אם אתם חדשים כאן אשמח אם תרשמו לקבלת הודעה למייל שלכם (בפינה הימנית למעלה או בתחתית הפוסט), בצאת כל פוסט חדש.
שתהיה שנה טובה ומוצלחת בכל התחומים ובטיולים בוודאי!
Comments