צילרטל - טיול סתווי
- רבקה קופלר
- לפני 6 שעות
- זמן קריאה 7 דקות
מה עושים שבעה ימים בעמק אחד בטירול שבאוסטריה, ולא בעונת התיירות?
בעיקר נחים. נושמים אוויר פסגות צלול – נהנים מכל רגע של אוויר קר – אחרי הכל בבית באותו שבוע המעלות נושקות לארבעים, אוכלים טוב, שוחים בבריכות מחוממות - גם באוויר הפתוח כשבחוץ 8 מעלות ודוגמים מסלולי הליכה בפינצטה.

הפור נפל הפעם על צילרטל. טיילנו בעבר ברוב העמקים של טירול ומזמן הומלץ לנו לטייל בעמק צילר שהוא "העמק היפה ביותר בטירול" מפי גיל פקר שאנחנו סומכים על טעמו המשובח ומאמצים את מסלוליו. מחקר קטן הניב שבוע של עניין, על המפה. מסגרת זמן הנסיעות באל על, שהיא עדיין חברת התעופה היחידה שאפשר לבטוח בה שתטוס בכל מצב בזמנים אלו, חייב אותנו לעשרה ימים מלאים – בחלוקה הבאה: שבעה ימים בצילרטל, יומיים בדרום בוואריה ולילה אחרון בהילטון שדה התעופה מינכן – הברקה ראויה לציון, כך רמת החרדה מטרמינל F הידוע לשימצה ירדה למינימום.

העונה הזו בשנה
בסוף אוקטובר מתמעטים המטיילים באוסטריה. כבישים גבוהים נסגרים עקב מזג האוויר החורפי, אתרים תיירותיים נסגרים לצורכי תחזוקה – רכבלים, מוזיאונים מקומיים, פארקי שעשועים, גם כבישים רגילים מקבלים בעונה זו מסאג' ולכן יש לצפות במקומות מסויימים לפקקים, מלונות ומסעדות יוצאים לחופשה השנתית. אלה העיקרים המגדירים מדוע זו לא עונה לטיול, אבל כל השאר – כן אחד גדול! מזג האוויר קר, אבל יבש בד"כ. השמיים נקיים כמעט ללא עננים, לפעמים השמש מפציעה, גשמים מועטים יורדים והשנה השלג הקדים את זמנו וצבע אפילו מקומות נמוכים יחסית בלבן - הרגשנו שאנחנו מטיילים בתוך סיפורי אגדות!

מקומות התיור שנשארים פתוחים – רייקים יחסית מתיירים, תמיד מצאנו מקומות חנייה, תמיד היה מקום במסעדות הפתוחות. במסלולי ההליכה היו בעיקר תיירים דוברי גרמנית – חופשת הסתיו מבית הספר הביאה משפחות עם ילדים גם למסלולי הטיולים וגם למרחצאות.
וזה הזמן להזכיר חגים ומועדים: בסוף אוקטובר חל יום השחרור של האוסטרים, ליל ויום כל הקדושים – אלה ימים בהם הכל חוץ ממסעדות (אלה שנותרו פתוחות) סגור – כמו בחגים שלנו. בנוסף זה גם זמן חופשת הסתיו בבתי הספר.

רכב
בחוק האוסטרי מחייבים שימוש בצמיגי חורף החל מה-1 לנובמבר. שכרנו רכב עד ל-3 לחודש. מה עושים? משלמים עבור צמיגי חורף מהתחלת תקופת השכירות – 100 יורו תוספת, ונהנים מהאופציה לנסוע על כבישים קפואים טרום עונת שלג! זו פעם ראשונה שאנחנו נוהגים בתנאים כאלה, ומזל גדול שכך החלטנו!

צילרטל - כביש העמק
עמק צילר מרובה עשן תעשייתי המתמזג בנוף האלוהי. ממש מול הרחוב בו גרנו, מעבר לכביש הראשי של העמק עמד מפעל גדול לעיבוד עצים, מפעלי תעשייה נוספים שפוצעים את הנוף השלו לאורך הכביש הראשי. כמה מקבצי חנויות מותגים מקומיים פתוחים כולל סניף מקדונלד אחד. בתי קפה ומסעדות ממוקמים בעיקר בכפרים ובעיירות השונות, אך הוא מוקף הרים גבוהים יפייפיים, אחו ירוק לאורכו והנהר צילר מלווה אותו לאורכו.

מסלולי הטיולים
עמק צילר הוא עמק קטן יחסית ממנו מסתעפים עמקים קטנים נוספים, כולם מלאים מסלולי טיולים מרהיבים. מעטים מהם היו פתוחים בעונה זו. גרנו במלון על הר מעל העיירה פוגן – זה היה כמעט המלון היחיד שאיפשר ביטול עד הימים האחרונים ולכן היה אטרקטיבי עבורנו. הוא מציע חדרים גדולים ונוחים, ארוחת בוקר טובה מאד, מסלולי טיול באחו ליד ובמעלה/מורד הר פוגן הקרוב. אפשר בקיץ ובחורף לעלות להר עם הרכבל, אפשר לנסוע עם הרכב להוהֵה-פוגן.

יום נסיעה למפלי קרימל
בפעם האחרונה היינו כאן לפני יותר משלושים שנה עם ילדינו הקטנים. מאז, נחנך כאן שביל טיולים אטרקטיבי והחלטנו לאתגר את עצמנו. הגענו דרך מעבר גרלוס היפייפה שמתחיל בעמק צילרטל והמשכו במדינת זלצבורג, והוא העניק לנו לראשונה בטיול הזה נוף מהאגדות: שלג ממש ירד עלינו וכיסה את עצי האשוח משני צידי הכביש בפתיתי שלג טריים כשהשמש שלחה את קרניה להשלמת התפאורה. עצירה ראשונה לתצפית על מאגר דורלאסבודן Speicher Durlaßboden שנראה כהעתק של אחד הפיורדים בדרום נורווגיה.

הכביש המוביל לשמורת הקרימל הוביל אותנו מעל העננים שכיסו את העמק. בכניסה לשמורה יש לשלם עבור הנסיעה בכביש ובכניסה לשמורה יש לשלם גם דמי כניסה. אין הנחה למטיילים ותיקים. הלכנו בשביל עד לתצפית הראשונה, טיפסנו על הסלעים על מנת להתקרב למפל – והספיק לנו. לפי התמונות – בקיץ המפל שופע מים הרבה יותר.


מאגרי מים
סימנו כיעדים שלושה אגמים מסוכרים, שנראים יפייפים כשהם מצולמים מלמעלה, הצלחנו להגיע רק לאחד מהם. בקיץ ניתן לטייל במסלולים סובבי האגמים, המסלול המפורסם שבהם הוא "טיבט הקטנה". למרות שקראתי כי הכביש המוביל אליו סגור, החלטנו לנסות את מזלנו: למדנו מהר מאוד, ש"סגור", זה כשהמחסום סוגר אותו, וזה יכול להיות כבר בגובה רב, באמצע או בסוף הכביש (למשל בכביש הנופי zillertaler-hoehenstrasse). ומזל שכך החלטנו כי הרווחנו את אחד הכבישים המרהיבים בטיול הזה, מהסוג הצר והמתפתל שאני כה אוהבת וגם תצפיות מרהיבות, ואז הגענו למחסום.

שם פגשנו זוג מטיילים נחמדים שכיוונו אותנו לאגם אחר - Schlegeisspeicher "היינו שם אתמול והכביש פתוח" הם אמרו, אז נסענו.
האטרקציה באגם הזה היא ללכת על הסכר עצמו ולהתבונן בנוף ההרים המכתרים את האגם – ביום הקר בו הגענו, הערפל כיסה חצי אגם ואת כל ההרים, הרוח היתה חזקה והקור חדר לעצמות. למרות שכבות הלבוש החם קפאנו מקור. מהר מאוד חזרנו על עקבותינו מרוצים שכבשנו את היעד.

הינטרטוקס
שמורת ההר הגבוה בעמק. האטרקציה כאן: רכבל העולה לרום ההר והנאה משלג גם בקיץ. ביום בו פנינו לכביש הנופי היורד לעמק טוקס, ליווה אותנו שלג טרי כל הדרך. כבר מהמקום בו חנינו היתה לנו הזדמנות מצויינת לבדוק את נעלי הטרקים החדשות שרכשנו יום קודם, טבענו בעומק ענני השלג הרכים ונשארנו יבשים! הלכנו עד למפל הקרוב שנמצא מאחורי מלון VALARA, חלקו היה קפוא ורק זרזיפים מעטים המשיכו להשפך מטה. נשמנו את האוויר הקר והסתפקנו בהנאה החורפית הזו. את הנופים המרהיבים הצופים לעמק ראינו בנסיעה בכבישים הגבוהים ובעצירות לתצפיות.


נקיק הזאבים
סיפרתי פעמים רבות שאני מאוד אוהבת לטייל בנקיקים. בדרך כלל הם מאתגרים במסלול לא קל. על נקיק הזאבים כתוב "קושי הליכה – בינוני" ובתרגום לעברית: קשה. האינסטינקט אומר לי לוותר. גם מרוחק יחסית – כשעה נסיעה ממקום הלינה, וגם המון מדרגות, יש אזהרה לא ללכת ביום גשום מפאת סכנת החלקה ואני לא ממש בכושר בחודשים האחרונים. למרות זאת לא ויתרתי.

המסלול אכן היה קשה אך מתגמל ביותר! הטבע במלוא הדרו ורחש מי הנחל מתחת. לשמחתי היו סביבנו לא מעט מטיילים. בתום המסלול בנקיק עוברים לשביל הליכה לא קל בירידה מתמדת המחזיר לעיירה Schwaz, שם חיכה לנו הרכב. וזה הזמן לדבר על צבעי השלכת.

צבעי שלכת
זו העונה היפה של צבעי הצהוב, ארגמן וברונזה שליוו אותנו לאורך כל הטיול. הספוטים היפים ביותר היו בשביל ההליכה חזרה מנקיק הזאבים. חופת העלים הצבעוניים הקלו על ההליכה, שהיתה איטית בעיקר בגלל העצירות הרבות לצילומים. בסוף הטיול גם קבעתי שבאווריה מקושטת בצבעים עזים יותר ויפים יותר.

עיירות העמק
במאיירהופן (Mayrhofen) העיירה הציורית המרכזית בעמק – הסתובבנו פעמיים. דימיינתי אותה יותר חיה ותוססת. בפועל – העונה המתה מורגשת גם כאן. רוב המסעדות היו סגורת, כמו גם החנויות והמוזיאון העירוני. פוגן (Fügen) – העיירה הקרובה למלון שלנו הפתיעה באופי הבניינים המיוחדים שלה, צל-אמ-צילר (Zell am Ziller) היתה כמעט לגמרי נטושה. בחיפוש אחר מסעדות מומלצות שמצאנו אותן סגורות, הגענו לכפרים קטנים וחמודים, לפעמים בראש כביש נופי מתפתל.


באווריה
אז מה עשינו בבאווריה? בעיקר השלמנו חוסרים וביקרנו במקומות שבעבר לא טיילנו בהם, השלמנו קטע יפייפה של הדרך הרומנטית, בה טרם נסענו, ביקרנו בעיירות מתוקות מדבש וגרנו ביפה מכולן – באד טולץ - עיר ימי ביניימית שהמרכז התיירותי שלה, על בתיה המצויירים נשתמר יפה. טיילנו כאן יום שלם, כולל קניות.


ביקרנו בכימזיי (Chiemsee) – אגם ענק יפייפה ובו שני איים מתויירים – אנחנו הפלגנו לאחד מהם, "אי האדונים" (Herreninsel) ובו אחד מהארמונות המפוארים של לודוויג השני, מלך באווריה. הארמון הוא העתק של וורסי. זה הארמון השלישי של לודוויג השני, בו אנחנו מבקרים ועדיין מתפעלים מהעושר ומהאמנות המיוחדת להם. הארמון מפואר ומעניין ביותר. אפשר להכנס רק בסיור וכמובן שאסור לצלם. צמוד לארמון מוזיאון מיוחד (במחיר כרטיס הכניסה), שהוא מרתק בפני עצמו וגן רחב ידיים המתיימר להעתיק את הגן של וורסאי, שבוודאי יהיה יפה יותר בפריחת האביב.

סיימנו את החלק של באווריה באגם שטרנברג (Starnberger See), בו נמצא לודוויג השני מת, ועד היום לא ידוע אם נרצח או התאבד. ממליצה מאוד לקרוא על המלך הפציפיסט, סוכן התרבות של זמנו בויקיפדיה.

לודוויג השני מלך באווריה
גם בטיול הקודם לאזור ביקרנו באחד מארמונותיו של המלך המסקרן הזה – טירת לינדרהוף. למרות שלא השאיר ולו שרטוט אחד אחריו, אומרים שהוא עצמו תכנן את ארמונותיו הגרנדיוזיים. אחרי הסיור הזה בארמון הרנכימזיי, אפשר לומר שהפכנו מומחים לסיפורים אודותיו (בעיקר כי אסור לצלם בפנים ולכן אפשר להפליג בתיאורים): המלך נהג להתבודד, אהב להציג עושר בל יתואר ביופיו ושילם על כך מכיסו הפרטי, אהב את תרבות צרפת של לואי ה-14 - מלך השמש. ויש גם פרטים "קטנים": הוא המציא שולחן מעלית שעולה מחדר תחתון עמוס מאכלים כדי שלא יצטרך לפגוש את משרתיו, לא איפשר לאף אחד ממשרתיו להלביש אותו כנהוג באצילים של אותם ימים, ותמיד מגיע הרגע הזה בסיור, שמישהו מהמשתתפים שואל את המדריך האם לודוויג ידידנו היה גיי? התשובות של המדריכים הם תמיד פאר ההתחמקות: המלך היה פילוסוף, אוהב אמנות והעסיק אמנים רבים בבניית ועיצוב ארמונותיו, כנראה שהיה גם יפה תואר. לודוויג השני מעולם לא התחתן והיה פטרונו של ריכרד וגנר.

אנשים נחמדים
סרווּס, הלו, גוטנטאג, מורגן, גוטמורגן – ברכות שונות להן זכינו ממטיילים שהגיעו מולנו, או עקפו אותנו בימי הטיול בטירול ובבאווריה מול נופי גלויה מרהיבים. כולן ברכות שמשמען "שלום", אך בעגה גרמנית שונה בהתאם למוצאם של המטיילות והמטיילים.
פגשנו הרבה מקומיים מטיילים – משפחות עם ילדים שיודעים לטארק ואף אנשים מבוגרים מאיתנו – וכולם כולם נחמדים. כשלא היינו בטוחים שאנחנו בכיוון ההליכה הנכון או כשהגענו לכנסייה הלא נכונה לידה לא חנה הרכב שלנו – שאלנו, באנגלית, התשובה תמיד היתה – סליחה, אני לא מבין/מדבר אנגלית אבל קיבלנו הכוונה בעזרת הידיים ונקודות ציון כמו "לכו בכיוון השמש" (זונן – בגרמנית. הבנתי.) או מחווה שמאלה עם היד ליד ה"מונסטרי" – הבנתי. וכששאלו אותנו מאיפה אנחנו – ברור שהשתהיתי שתי שניות, אבל עניתי ומיד זכיתי להתפעלות רבתי מ"ישראל" שיש בה האוכל הכי טעים ו"הו הו – ג'רוזלם, עד עכשיו עושה לי צמרמורת", אמרו לי שתיים מבנות שיחי.
תודה שהגעתם עד כאן. מקווה שתמצאו כאן מספיק מסלולים גם לטיול קיץ וגם לטיול שלכת. לחצו על המפה המצויירת לקבלת מפת טיול באזור:





















תגובות