פורטו – בין הגבעות לנהר
- רבקה קופלר
- לפני יומיים
- זמן קריאה 6 דקות
לא פשוט לצאת בימים אלה לחופשה, ודווקא אולי בגלל זה, זה כל כך חשוב. מצד אחד אנחנו חיים כאן בלחץ אטומי ופסק זמן ממנו הוא הוא הריפוי, מצד שני הטיסות נעשו נדירות ויקרות ביותר, עצם הזמנת הכרטיסים אף היא מעלה לחץ – התתקיים הטיסה במועדה? ולחזור - נוכל? ומצד שלישי מפחידים בכל מקום שהעולם אינו בטוח עבורנו. אנחנו החלטנו להמר, להזמין טיסה לפורטו דרך וינה המוכרת והאהובה – מחיר הכרטיס היה זול מכרטיס לווינה עצמה, הטיסות היו נעימות (חוץ מהכריך הנורא) והפורטוגלים קיבלו אותנו בזרועות פתוחות ואוהבות (לא, גרפיטי אחד עוין על אם הדרך לא קילקל את התחושה הזו).
התכנון
ההנאה הרבה שחווינו בטיול שלנו לליסבון, יצרה אצלי ציפייה גדולה לקראת הטיול בפורטו. למרות שכל חברותי המליצו לי לצמצם ימים בעיר, כי ביחס לליסבון "היא קטנה", לא הקשבתי והזמנו חמישה לילות במלון לארבעה וחצי ימים.
קראנו שפורטו קשה להליכה שכן היא בנויה על גבעות ורחובותיה צרים ותלולים ועל כן תכננו מסגרת זמן שתאפשר לנו להאט את הקצב, וכל כך שמחנו על ההחלטה הזו בטיול עצמו: היה לנו זמן למכביר להתבוננות, לעצירות, לצילומים ולסתם ישיבה בבתי קפה שונים ובשמש הנעימה בטיילת הריביירה Ribeira שעל שפת הדורו רחב הידיים. יומיים נוספים הקצנו לטיול ברחבי עמק הדורו. כאן היה לנו תכנון לא ריאלי לזמנים שלנו, ועל כן חתכנו ממנו הרבה בזמן אמת.
המקום האידיאלי לגור בו
על פי עצתה החכמה של יונית אבני, לנו במלון בגובה אמצע הגבעה עליה בנויה פורטו. כלומר, התחלנו כל יום בטיול בירידה. למדנו מהר את אופציות התחבורה הציבורית והשתמשנו בה לא מעט כשהתעייפנו מההליכה המרובה, בעיקר כדי לשוב למלון בסוף היום. העליות והירידות בעיר לא קלות, המדרכות והכבישים מרוצפים אבנים קטנות שמקשות על העלייה ובולמות נפילה בירידה ובכל זאת לא ויתרנו ובדקנו כל סימטה שקרצה לנו.
טיפ: חשוב מאוד להגיע עם נעלי הליכה טובות במיוחד ובכושר!
טיפ: קונים בתחנת הרכבת כרטיס רב קו לנסיעה חופשית בכל פורטו לכל אמצעי התחבורה למעט רכבלים. אפשר לקנות כרטיס ליום, יומיים או שלושה. יש לתקף אותו בתחילת כל נסיעה.
היופי של העיר העתיקה בפורטו
טמון ברחובות שלה ובנקודות התצפית הרבות שלה – אלה מתצפתות על הנהר רחב הידיים אבל גם על הגגות הפוטוגניות של העיר. למרות שיש מסלולים מומלצים להליכה בעיר אני בפירוש ממליצה "ללכת לאיבוד" - לא להסס להיכנס לסמטאות הקטנות, בייחוד אלה המובילות למעלה, במיוחד באלה שתראו עוד אנשים הולכים לכיוונם. הבתים צבעוניים, נושאים עליהם את כובד ההיסטוריה של העיר, ביניהם ניתן לראות מכבסות עתיקות, חנויות בוטיק קטנות ייפיפיות ועוד הפתעות.
פורטו מתוארכת לתקופות מוקדמות מאוד. כובשים רבים עברו בה – הקלטים במאה הרביעית לפני הספירה, הרומאים שהפכו אותה לעיר נמל חשובה, המורים בעלי ההשפעה התרבותית ומכאן גם יצאה במאה העשרים המהפכה הליברלית הפורטוגזית אחרי שנים של דיכוי דיקטטורי. עקבות של כל אלה ניתן לראות בארכיטקטורה האקלקטית של העיר, רובה די מתפוררת, חלקה הקטן אחרי או תוך כדי שיפוץ ושיחזור.
המתח בין שרידים קולוניאליים אורבניים לבין חזית מתפוררת קיים בכל רחוב – גם ברחובות רחבי ידיים עם ככרות מפוארות ומבנים הנראים כמו ארמונות לשעבר, לבין סמטאות צפופות וחשוכות בהן הבתים צבועים בשלל צבעים עליזים ובנויים סוגים רבים של אבנים.
כאן עצרנו ליד קבוצת מטיילים שהמדריכה שלהם הסבירה באנגלית שתקופה ארוכה אסרו על בנייה חדשה ולא ניתנו אישורי בנייה, לכן בנו בתים חדשים עם אבני בניין שנלקחו מבתים שהיו להם כבר אישור בנייה.
זמנים טובים יותר
במקומות רבים מזכירה לי פורטו את תל אביב שלנו. בתים שראו זמנים טובים יותר, ולא ראו יד מלטפת של מי שרואים בהם ערך, לו היה כך, היו מתחזקים אותם אחת לכמה שנים, צובעים אותם בצבע חדש, סותמים את החורים בקירות המעידים על זקנותם. לעיתים מזדקר ביניהם מבנה אחד בודד שזכה לעדכון ולחידוש והוא מעיד עוד יותר על שכניו שנשכחו. בדיוק כמו בתל אביב. גם חפירות הקו הוורוד – קו מטרו נוסף, גורם לעיר היפה הזו להתקרב לכאוס של תל אביב – רחובות שלמים מגודרים בגדרות זמניות המודיעות על תאריך סיום העבודות ואני תוהה אם שם מקיימים הבטחות.
יש לציין שבימים אלה בהם ביקרנו בעיר, רחובות רבים חפורים, אם להחלפת צנרת, אם לשיפוץ מבנים ואם להוספת הקו הוורוד למטרו – מה שלא הפריע לנו ליהנות מיופיה.
גגות ונוף
מבט על גגות העיר מתצפיות שונות הן גן עדן לצלמים. קו המתאר של העיר הן מהצד של גאיה והן מהצד של פורטו הוא מרהיב.
טיפ: טיול לאורך הטיילת בריביירה של פורטו ומבט על גאיה. לעבור את גשר דום לואיש הראשון מלמעלה, לחזות בנוף המקסים של הדורו משני הצדדים, לרדת עם הרכבל לטיילת בגאיה למבט על פורטו. לעלות לתצפית Miradouro da Vitória - המבט מלמעלה משגע ביופיו! ולחפש את הכנסיות הממוקמות במקומות גבוהים - הנוף הנשקף מהן מרהיב אף הוא!
מוזיאונים
אין אף מוזיאון בעל שם עולמי בפורטו ובכל זאת נהנינו משניים מהם כאילו היו מהחשובים ביותר. השלישי בו ביקרנו, היה מיותר עבורנו. אתחיל מהסוף: מוזיאון הצילום נמצא במבנה בית כלא לשעבר. ריח עובש עומד בו כבר מהכניסה, ההתניידות בו קשה – מדרגות א-סימטריות רבות, יצירות צילום תלויות ללא הרבה כבוד אליהן, להרגשתי. בקומה העליונה לאחר עלייה קשה יש תצוגת אוסף גדול של מצלמות. לא יכולתי להשתחרר מהעובדה שאלה חדרי כליאה.
הכניסה למוזיאון זה בחינם.
המוזיאון לאמנות מודרנית - Museu de Arte Contemporânea de Serralves
יש לנסוע אליו במיוחד, הוא נמצא מחוץ לעיר העתיקה. המבנה פתלתל ומכל חדר תצוגה נפתח חדר נוסף, יצירות אמנות רבות תלויות בו, אהבתי את רובן. זכינו לצפות בתערוכה אנטי מלחמתית נוקבת של אמנית לבנונית גולה, תערוכת צילומים קווירית מרגשת ביותר ויצאנו אל הגן הבוטני המרהיב בדרך אל ביתו של מריו סוארש, מנהיג מהפכת הציפורנים ובו אוסף אמנות פרטי מעניין.
המוזיאון הלאומי - Museu Nacional Soares dos Reis
נהניתי כאן הנאה שלמה על אף שלא הוצגה כאן אף יצירה מוכרת. אמנים מקומיים שלא קנו להם שם עולמי הושפעו מתנועות אמנותיות בהתאם לתקופתם, ציירו ציורים יפייפים המפארים את פורטו היפה לא פחות מטיול מאומץ ברחובותיה היפים. במיוחד בסוף הביקור בעיר – החוויה האמנותית הוסיפה רובד נוסף לאהבת העיר. רוב הציורים הוצגו בכנסיות ומנזרים ונאספו משם לתצוגה מוזיאלית.
כנסיות
עיצובן כאן ייחודי ומרגש. בכולן מופיע אלמנט האריחים הכחולים, כולן משתמשות בזהב לקישוט ככל שידם משגת.
מגדילה לעשות זאת כנסיית Igreja de São Francisco שלא מסתירה את העושר שלה. כל כך הרבה זהב במקום אחד לא ראיתי מעולם! משיחה עם שומר הסף הבנתי שסגנון הרוקוקו הוא שהכתיב את ההתרברבות יוצאת הדופן הזו. המוזיאון והקטקומבות במרתף מרתקים אף הם. כמו שציינתי קודם - להרבה מהכנסיות בפורטו מרפסת תצפית לדורו וכדאי להגיע אליהן ולו בשל כך.
אמנות רחוב
הביטוי העיקרי שלה כאן הוא אריחי כחול לבן המכסים מבנים ציבוריים, למשל כנסיות, או תחנת הרכבת סאו פאו. לא פגשנו כמעט גרפיטי טרי. ביום האחרון טיפסנו עד הפלאטו האחרון הגבעה כדי לפגוש את קיר האריחים של ג'ואנה ושקונסלוש, האמנית הפורטוגלית פורצת הגבולות.
פשטיש דה נאטה
העוגיה האולטימטיבית – באחריות, שווה לנסוע לפורטוגל רק בשבילה! בפורטו יש מדרג והטעימה ביותר שייכת לקונדיטוריית מנטאיגריה - הבצק שם הכי עדין בעולם ואוורירי ומילוי הקרם פטיסרי נוזל ולא מתוק מדי. והבונוס – אפשר לעמוד ליד חלון המטבח ולצפות במעשה ההכנה.
שווקים
כאלה כמו שפגשתי כאן בדיוק אני אוהבת! שפע של תוצרת חקלאית מכל הסוגים, כולל דגה טרייה, עבודות יד אוטנטיים ולא מיובאים מסין וקומת מסעדות. שעות אני יכולה לעמוד ליד הדוכנים ולבחון את מרכולתם בחיוך גדול. המסעדות בקומה השנייה של שוק Mercado do Bolhão היו היקרות ביותר בכל הטיול הזה שלנו.
מסעדות, בתי קפה וקניות
יש שפע מכולן ודגמנו מהן ככל האפשר. בתי קפה היסטוריים, מסעדות לתיירים וגם כאלה שלא. חנויות מותגים ומקומיים. המחירים דומים מאוד לאלה שבארץ. הצליח לנו לאכול אוכל מצויין בכל שבעת ימי הטיול. לפורטו יש כמה מנות אופייניות לאזור שלהם והשתדלנו לדגום לפחות פעם אחת מכל סוג. למי שאוהבים מאכלי ים יש כאן בשפע וטרי. אם להמליץ על מקום אחד שאסור לפספס: שוק האוכל טיים אאוט - יש שם מבחר מכובד של מאכלים שונים ומסיבות כל הלילה (שמענו אותם מהחלון הפתוח במלון).
מכאן, המשכנו לטיול של יומיים בעמק הדורו.
את מפת העיר הכנתי לפני הטיול, בעיקר כ"בנק מטרות". אני שמחה שהצלחנו להגיע לכל הנקודות המסומנות. בלחיצה על המפה המצויירת מגיעים למפת גוגל שמישה.
לקריאה נוספת:
על אמנות האריחים הפורטוגזית
יווו בא לי לחזור!!!
איזה כיך שנהנית כל כך ❤️❤️