היער השחור, ירוק מאוד

הרכב המטיילים: רובי בן רבע לשש, אמא אילאיל, בכורתנו, אמא רוני זוגתה ואנחנו - סבא וסבתא. חשבנו שטיול ביער השחור יענה על הצרכים של כולנו: מנת ריגוש יומית לילד הפעלתן, קירבה גיאוגרפית לשלוש ערים ובהן מוזיאונים טובים לאמא רוני, רחובות גדושי חנויות עבור שופינג לאמא אילאיל, פארק אירופה שיספק עניין וריגוש לרובי ואמא אילאיל ועבורנו - שוק יום שבת בפרייבורג וביקור בבאזל – עיר אותה לא הכרנו. אאמלק כבר עכשיו: הכל בוצע ובהנאה רבה.

היער השחור, ירוק מאוד! טיול בשביליו משרה שלווה שלא תתואר!

היער השחור, כפי שהבנו מהספר של המשפחה המטיילת, ומקבוצות ייעודיות בפייסבוק, הוא חבל ארץ המזמן מאות אטרקציות עבור כל גיל, ורוב המטיילים, בעיקר בטיולי ילדים, יוצאים עם רשימת מטלות ארוכה ומתגאים ביכולתם למלא את כולן – יוצאים השכם בבוקר, עוברים מאתר לאתר וחוזרים בסביבות חצות למגורים, כל יום ובכך באים על סיפוקם. אנחנו יצאנו עם החלטת האטה: אתר אחד ביום! החלטה זו איפשרה לנו מיקסום הנאה. במקום שמוגדר כמתאים לבילוי של שעה וחצי, בילינו כחמש שעות, כי "עוד פעם ועוד פעם". וכל אחר צהריים הוקדש למנוחה בחדר, לצד אגם או בסופר המקומי, שהוא גם סוג של בילוי בהתבוננות במקומיים.

על מנת לעודד טיולי יער יצרו שבילים אקטיביים עם הרבה עניין

מההתחלה ובסדר כרונולוגי

רכשנו כחצי שנה מראש כרטיסים זולים יחסית – באלעל, לציריך. הרכישה באלעל נתנה לנו שקט יחסי בזמן שחלף – בזמן שבימים טרופים של מלחמה כל שאר החברות ביטלו טיסה, שלנו היתה בטוחה. כיוון שמחירי רכב שכור בציריך היו לגמרי לא הגיוניים, החלטנו לנסוע בתחבורה ציבורית משדה התעופה לפרייבורג ולשכור שם למחרת בבוקר רכב הרבה יותר זול. על התחבורה ציבורית אייחד פרק נפרד.

שכרנו שני חדרים במלון דירות זול יחסית בפרייבורג. תחנת חשמלית ממש מול המלון, סופר ענק, סניף DM ומסעדות לידו. המלון לא מעניק שום כרטיס הנחות, אבל בחישוב המחיר שלו + מיעוט האתרים אותם פקדנו, יצא יותר זול מהמלונות שכן מעניקים כרטיס חינם.

רחובות פרייבורג עתיקים ורומנטיים. תעלות מים לאורכם

נסיעות בכבישי היער השחור

איטיות מאוד. לא בגלל עומס מבקרים שלא היה, אלא בעיקר בגלל הגבלת מהירות הנסיעה ל-30 עד 50 קמ"ש. כך יצא שמרכז הכוכב שלנו בפרייבורג היה מרוחק כמעט כל יום כשעה עד שעה וחצי נסיעה הלוך ושוב.

כשכביש עובר בנקיק - אני מתרגשת!

שבילים ביערות

לקח לנו יום בערך ללמוד את מילת ה"שלום" כאן – הלו. בכל פעם שחולפים על פני מטיילים אחרים פולטים "הלו" עם חיוך רחב כאילו הכרנו אותם מימים ימימה. את המחווה הזו למדנו עוד בטיול הראשון שלנו ביערות אוסטריה לפני עשרות שנים, והיא נעימה ומרגשת. רק מילת השלום הזו מתחלפת לפי שפת אזור הטיול.

הטיול ביערות הוא בחינם. לפעמים צריך לשלם עבור החנייה. מעבר להפעלת הילדים, הנאה מושלמת מעצם הטיול ביערות שהן העתק מושלם של אגדות ילדותנו.

שביל הכדורים:

ברחבי היער השחור יש אינספור שבילים לטיול ביערות. בחרנו את השביל הזה ראשון מבין כולם והוא התברר כאחד השיאים של הטיול כולו! בכניסה לפארק רוכשים כדור עץ במחיר יורו אחד לכל משתתף ולאורך כל השביל יש מבני עץ מעניינים בהם מגלגלים את הכדור, שנתקל בקשיים מכניים המצריכים את עזרת המגלגלים. נראה לי שרובי בדיוק בגיל המתאים לשביל הזה – גיל 6, מבחינת עניין. יש גם מקומות טיפוס ומשחק מעניינים, והליכה מאתגרת עבורנו המבוגרים בחלקו. בילינו כאן כחמש שעות, למרות שטכנית אפשר לסיים את השביל בשעה וחצי. רובי נגע בעננים מרוב אושר, אני זכיתי לטיול ביער, כמו שתמיד רציתי וכולנו נהנינו מפטל פרא שגדל על השיחים לאורך הדרך.

כדור עץ לכל משתתף/ת. יש להכין מראש יורו במטבע!

בטיול ילדים נותנים לילד להוביל. רובי בראש הטור לאורך מתקני העץ, מפגין אומץ על גשר חבלים והפטל הטעים שכולנו ליקטנו.

השביל הקסום

כשמו כן הוא. הקסם מתבטא בשרכים, בפטל ובפטריות אמיתיים לצד עצים עתיקים גבוהים, צפופים, לעתים עד כדי כך שקרני השמש לא מורשים להכנס. כיוון שהגענו אחרי יום גשום ממש, הטיפות שנותרו על העלים זהרו באור יקרות. השביל לא ארוך, ולא עמד בכל הבטחותיו (פסלים, טיפוס) אבל עצרנו ליד כל חרק, ליד כל עלה משונה, למדנו להבחין בין שיחי הפטל לאחרים הדומים לו, בחנו פרחים חדשים לנו. מקסים!

עצי היער השחור גבוהים וצפופים. למעלה מלאי עלווה, למטה רייקים מעלים.

פינות קסם בשביל הקסום

פארק אירופה ובאזל

ביום שנקבע מראש התפצלנו – אילאיל ורובי בילו יום שלם בפארק אירופה. בניגוד לכל התחזיות לא היתה שם שום צפיפות, הם לא עמדו כמעט בתור וחזרו שוב ושוב על מתקנים שאהבו.

ואנחנו התאהבנו בבאזל מהרגע הראשון. הגענו אליה בנסיעה של רכבת, פחות משעה. רוני דיווחה שהמוזיאון לאמנויות היה משובח ואנחנו חקרנו את רחובות העיר העתיקה היפים והמרשימים. התרשמנו מכמות המרפסות המעוצבות, הבתים העתיקים השמורים ועליהם רישום שנת הבנייה העתיקה, חלונות הראווה המעוצבים לעילא, הרחובות המצויירים תרתי משמע ואיך לא – הנוף לנהר הריין המפואר העובר במרכזה – הופכים אותה לאחת הערים היפות בהן ביקרנו! אין ספק שהיינו יכולים לבלות כאן לפחות שלושה ימים מלאים, כולל ביקור במוזיאונים הרבים והמגוונים שלה.

בית העירייה של באזל וזמרים ברחבה שלפניה. משמאל גשר על נהר הריין.

חוץ מזה שרחובות באזל נראים כלקוחים מציור, על רחובותיה ועל בתיה יש ציורים של ממש. בצד שמאל ציור קיר המציג את גדולי עולם הפופ

גולת הכותרת של הביקור בבאזל היה הגן הבוטני האוניברסטאי שגילינו במקרה, ממש מול שער הכניסה המפואר לעיר העתיקה.

שער הכניסה המפואר לעיר העתיקה של באזל משמאל, ומימין הגן הבוטאני היפייפה.

אגם טיטיזיי

זה היה יום מנוחה עבורנו מהיום הקודם העמוס. החלטנו לבטל את התוכנית ליום זה לנסוע לשטרסבורג. לעזרנו באו שניים: תקלה במוזיאון המדע של שטרסבורג, בגללה הוא לא נפתח באותו יום, והגשם. יצאנו ממש לקראת צהריים לאגם טיטיזיי. אכלנו באחת ממסעדות התיירים שעל הטיילת (היה טעים), אילאיל ורובי נסעו שעה ברכבת הילדים שהפתיעה במסלולה הארוך לתוך מעבה היער, בעוד רוני ואנחנו טיילנו בין חנויות-מלכודות התיירים עד שהם חזרו. היה גם גלגל ענק, ושיט בסירה באגם. הגשם רק תרם לאווירה הרומנטית.

טיטיזיי. עיר קיט לחוף האגם. היער ברקע

פרייבורג

ביום שבת יש בפיירבורג שוק איכרים בככר הקתדרלה, צבעוני ויפה, אבל גולת הכותרת של הגיחה שלנו היתה הקתדרלה עצמה. רובי התלהב תחילה מהמבואה עתירת הפסלים: "כמה פַסלים פיסלו את כל הפְסלים היפים האלה?" שאל, ואח"כ, כשנכנסנו, קידמה את פנינו נגינת עוגב. לרובי זו היתה פעם ראשונה – הוא התלהב מעוצמת הצלילים ומהנגן שישב על הבמה ממש קרוב אלינו וניגן גם בידיים וגם ברגליים. חזרנו אל הקתדרלה לאחר שקנינו קופסת פטל טרי בדוכן בשוק ומיהרנו להסתתר מהגשם החזק, במבואה ליד הפסלים הרבים. חוץ מזה, בפרייבורג יש עניין של ממש עם תעלות המים הקטנות לאורך כל הרחובות שלה...

פרייבורג היפה. רובי נהנה מפטל במבואת הקתדרלה העתיקה

קינחנו את היום במתחם גלאקסי המרוחק. אוטובוס 14 הביא אותנו ממש לשכונה ורובי היה בשמיים מהמתקנים המלהיבים – מגלשות ענקיות, טרמפולינות המיועדות לילד/ה אחד (ממש מקפידים על זה) ומתנפחים שונים שריתקו את רובי. השוס מבחינתנו – מתחם של שולחנות וכסאות להורים המחכים. באותו יום ממש נסעו אילאיל ורוני למולוז השכנה ליהנות בה ממוזיאון, רחובות מעוצבים ואוכל צרפתי משובח.

רובי במתחם גלאקסי

מרחצאות תרמיות

אל תעזבו את היער השחור בלי לבקר לפחות באחת כזו! ביקרנו בבריכה רגילה עם מגלשות מגניבות בשלוכטזיי, אבל אין להשוות להנאה מהבריכה התרמית! היער השחור משופע במרחצאות תרמיות – זה למעשה היה ייעודו הראשון של האזור עוד מימי הרומאים ובמאה ה-19 הפך יעד להבראה באמצעות המים הטבעיים והמנוחה. בילינו כמה שעות בויטה קלאסיקה - קומפלקס של מספר בריכות בדרגות חום שונות ומינרלים שונים. אין מגלשות לילדים ובכל זאת רובי נהנה מכל רגע (גם היום, הרבה אחרי הטיול הוא אומר שמזה נהנה הכי הרבה), כולל בריכת השקט – היה ממש צריך לשמור על שקט בחדר כדי להניח למתרחצים להרגע. יש הפעלות שונות כמו זרמי מים בדרגות שונות, זרם מהיר בכיוון אחד ואז כולם מקיפים את הבריכה, באחת מהבריכות היו תרגילי מים מודרכים. אסור לצלם בבריכה.

טודנאו

התחלנו עם מגלשת ההרים מוקדם בבוקר – הקימה המוקדמת הצדיקה את עצמה כי היינו ראשונים בתור. רוני ורובי עלו ברכבל כסאות כדי לרדת בירידה הארוכה והמהנה, אנחנו חיכינו למטה, ועד שירדו התור לקופה השתרך כבר עד לתחתית העיירה ורוב העומדים בתור דיברו עברית... משם המשכנו לגשר התלוי מעל מפלי טודנאו. חוויה בפני עצמה. חייבת לציין שהמפל נראה פחות מרשים מלמעלה.

טודנאו. נוף היער מלווה אותנו לכל מקום.

כיוון שהיה זה יום ראשון, כל המסעדות הכפריות בסביבה היו סגורות ובחיפוש אחר ארוחת צהריים הגענו עד לפסטיבל הקיץ של פרייבורג – אי שם בקצה העיר ליד האגם המלאכותי. דוכנים רבים סיפקו אוכל מהיר מכל הסוגים ואת הריגוש סיפקו מתקני שעשועים שנסגרו בכל פעם שהתחיל לרדת גשם.

באגם פרייבורג

תחבורה ציבורית

כיוון שהתפצלנו לא מעט, התנסינו גם בתחבורה ציבורית: הזמנו 4 נסיעות בפליקסבאס – רשת אוטובוסים שמכסה נסיעות בכל אירופה תמורת יורו אחדים לכל נסיעה. מתוכן 2 התבטלו לגמרי – הציעו לנו נסיעה בשעה אחרת במקום או החזר כספי, העדפנו החזר, ונסיעה אחת איחרה בשעה וחצי. יש אפליקציה מאוד יעילה והאוטובוסים עצמם נוחים מאוד, כולל תא שירותים.

שלוש פעמים נסענו ברכבת, תמיד יצאה בדיוק בשנייה, הנסיעה נוחה מאוד. אין צורך להזמין מקומות – היו מספיק מושבים רייקים. המחיר גבוה בהרבה מפליקסבאס, אבל היתרון העיקרי שנתקלנו בו – במעברי גבול לא עלו שוטרים לבדוק דרכונים, כמו שעשו באוטובוס (ראינו שני אנשים שהורדו מהאוטובוס עקב הבדיקה).

רשת האוטובוסים והחשמליות בתוך פרייבורג – נוחה מאוד, מגיעה בדיוק בזמן והגענו איתה לכל מקום שרצינו. ניתן לרכוש כרטיסים בתוך הרכבת/אוטובוס, רגע אחרי שמבינים את ההגיון זה נראה קל. ניתן לקנות כרטיס בודד או קבוצתי, יומי או שבועי.

אין לטעות: נסיעה בתחבורה הציבורית השונה היתה אחת ההנאות הגדולות של רובי!

מילה על מזג האוויר

אני אוהבת גשם – אבל לא כזה שמפריע לטיול. היו לנו כמה ימים של טיפות גשם אחדות, וערב+לילה של גשם שוטף בו שהינו בחדר במלון. יום אחד של 14 מעלות קרירות בחוץ כשאנחנו בבריכה תרמית – גם חיצונית. סה"כ היה כיף לנשום אוויר נקי! מאוד מומלץ להחזיק בתיק גם מטריה וגם מעיל גשם - בייחוד בקיץ!

ציריך

את הדרך חזרה לשדה התעופה עשינו עם הפסקה ללילה ויום בציריך, מלון בקירבה לתחנת הרכבת. היום הזה איפשר לרובי ואילאיל לבקר במוזיאון השוקולד של לינדט, לרוני ליהנות ממוזיאון מעולה נוסף - המוזיאון לאמנויות של ציריך ולנו לבקר בתערוכה מדהימה באותו מוזיאון עצמו - במסגרת כך שהשוויצרים מכים על חטא ובודקים את עברם ומידת אשמתם במלחמת העולם השנייה, העמידו תערוכה של אוצרות אמנות שהיו ברשות סוחרי אמנות יהודים ונאלצו להשאיר/למכור בשוויץ על מנת לברוח מהנאצים. במשך השנים ניסו בשוויץ למצוא את היורשים והלחזיר להם את יצירות האמנות האלה. בתערוכה הוצגו כל היצירות שלא נמצאו בעליהן (הרוב הגדול). אפשר לקרוא על התערוכה בכתבה בהארץ, שהניעה אותי להתאמץ ולהגיע.

"אירן הקטנה" של אוגוסט רנואר, והמבואה במוזיאון האמנויות בציריך

עייפים וסחוטים חזרנו ברגל למלון דרך סמטאותיה היפות של ציריך, שראוייה אף היא לכמה ימים נוספים.

אוכל

אנחנו אוהבים את האוכל המקומי, כך שנהנינו מאוד בכל המסעדות, כולל בדוכני האוכל המהיר. בכולן יש תפריט גם באנגלית אבל הוא מצומצם – לא כל המנות מופיעות בו, על כן ממליצה להשתמש בתפריט הגרמני ולהיעזר בגוגל טרנסלייט. רובי הסתדר מצויין עם תפריט הפסטות, אפילו אכל מנת שפצלה - הפסטה הגרמנית, נקניקיות ופיצה. ארוחות בוקר וערב בישלנו בדירה ממוצרי הסופר המקומי. דוכני הפירות לצד הדרכים בהן נסענו סיפקו לנו אף הם הנאה רבה.

הלחם השחור המפורסם של היער השחור בשמאל, פירות יפים וטעימים ומעדן לימון קפוא בימין

לקריאה נוספת:

הספר של המשפחה המטיילת עושה סדר בכל האטרקציות הרבות מספור ביער השחור.