באד גויזרן – זלצבורגלנד
או – פגישה מקרית כשחלק לא מתוכנן בטיול הופך לפנינה
כבר מזמן אני רוצה לכתוב על באד גויזרן (Bad Goisern), היא עיירה באזור האגמים של זלצבורגלנד אוסטריה, לא כי היא כל כך מיוחדת שאין שניה לה ושחבל לי שתפספסו אותה, אלא כי הכרתי אותה במקרה לגמרי, והיא התחבבה עלי מאוד. וגם, כי היא דוגמא עבורי לכך שלא תמיד טיול צריך להיות מתוכנן עד הסוף - לפעמים צריך לתת ליד המקרה לנווט אותנו.
באד גויזרן שוכנת לצד אחד האגמים הכי מוכרים למטיילים בנפת זלצבורג, הלא הוא אגם הלשטאט, שרבים רואים בו אתר חובה לצד שיטוט באחד הכפרים הכי אייקונים באוסטריה – האלשטאט. כיוון שהיה זה סוף טיול ארוך באוסטריה, וכיוון שהלינה שבחרנו לאותו לילה לא מצאה חן בעיננו מטעמים רבים, החלטנו להמשיך לנסוע בדרכים ולחפש לינה שנאהב, כזו שלא תרד ברמתה מכל מה שחווינו באותו טיול מוצלח. זכרנו את הפרקטיקה מהטיולים הראשונים שלנו כמשפחה, לפני היות בוקינג ודומיו (צריך לזכור שהאינטרנט ניתן לנו בעת הטיול במשורה) – נכנסים ללשכת תיירות מקומית ומבקשים את עזרתם במציאת לינה הולמת עבורנו, וכך עשינו. לשכת תיירות כזו נתגלתה לנו בקצה דרך בתוך יער, בשעת דמדומים אחרי נסיעה מאוד מאוד ארוכה באותו יום.
הבחורה בלשכת התיירות קיבלה אותנו בסבר פנים יפות, ציינה את מזלנו הטוב שהגענו לפני שעת הסגירה, אבל בנימוס רב אמרה שאין לנו הרבה סיכויים למצוא ולו חדר פנוי אחד באותו אזור בכל סוף השבוע הקרוב. כן, היה זה יום שישי ובסוף השבוע הזה נקבעה במפתיע חגיגת הורדת הבקר מההר, שבוע לפני הזמן כי התחזית השתנה גם היא במפתיע. למרות שהיה עלי להיות עצובה מאוד מהבשורה, שמחתי כי כה רציתי להיות נוכחת בחגיגה הזו. יש לציין שקשה לתכנן זאת מראש היות ומזג האוויר הוא הקובע את היום והשעה המדוייקים.
"אבל", אמרה הבחורה החמודה בקול עליז ובוטח, "אתם לא תצאו מכאן ללא מיטה להניח עליה את ראשכם" – איזה יופי של משפט? נכון?
ואכן היא עמלה קשות. התקשרה לבתי הארחה ומלונות בזה אחר זה, ביקשה את רשותנו להגדיל את התקציב ואת רדיוס החיפוש, המשיכה והתקשרה לעוד ועוד נותני שירות שהשיבו לה בנימוס מצידם שהם מלאים עד אפס מקום. לאחר שעה ארוכה אורו פניה, והודיעה שמצאה! "זהו אחד מהגסטהאוזים הכי נחמדים באזור", היא אמרה "נותר להם חדר אחד קטן יחסית, בקומה האחרונה ואם תגיעו תוך שעה החדר שלכם"
לפני שעזבנו, ביררנו את כל הפרטים אודות חגיגת הורדת הבקר מההר, שנועדה ליום המחרת – ביום שבת, קיבלנו מפה עליה סומנה דרך ההגעה ושעת ההתחלה. הגענו לחדר שלנו בפנסיון מאריה טרזיה בזמן, היינו מרוצים מאוד מהחדר ומהמארחים ויצאנו לתור את העיירה החמודה שלא ידענו עליה דבר, כבר בחשכה.
קצת גאוגרפיה
אם מתבוננים במפה (כאן בסוף הפוסט), באד גויזרן לא נמצאת ממש במרכז העניינים. קשה להפוך אותה למרכז כוכב בטיול בנפת זלצבורג. היא יותר צדדית. אבל כבישים טובים ונדיבים יוצאים ממנה לכל כיוון, הדרך נוסעת ממנה בקלות ובהתחשב בכך שרוב המטיילים הישראלים מעדיפים עיירה עוד יותר מרוחקת כמרכז הטיול שלהם – אז באד גויזרן ממוקמת היטב ואפשר בקלות לטייל ממנה לאגמים האחרים. באד גויזרן נמצאת בעמק, בין שתי רצועות הרים במערבה ובצפונה, כך שהנוף הניבט ממנה מרהיב! העיר הגדולה הקרובה אליה היא באד אישל המפורסמת בעוגותיה הטובות, במרחצאותיה ובכך שהיתה מקום מושבה של סיסי המלכה. הסמיכות לאגם הלשטאט הופך את הנוף ליותר ממדהים!
קצת הסטוריה
באד גויזרן מוזכרת בכתובים מהמאה ה-14 אך הפכה לעיירת מרחצאות רק במאה ה-19. את התוספת "באד" לשמה הוסיפה רק באמצע המאה ה-20. חשיבותה של באד גויזרן בהסטוריה הוא בכריית מלח בשטחה והעברתו בצינורות לשאר חלקי אוסטריה – מיזם שהיה חדשני במאה ה-17, עת התחיל, ובכך ש"קהילת הסובלנות" הראשונה באוסטריה הוקמה בשטח שיפוטה בימי הקיסר יוסף השני. במאה העשרים נודעה באד גויזרן גם בגלל המצאה משלה – נעל טיפוס הרים ה"גוזירר".
אך את כל זה לא ידענו בזמן אמת. בשבת ובראשון גילינו כי מתקיים ברחבי העיירה שוק מקומי מהחביבים ביותר שפגשנו באוסטריה עד כה. אנשי הכפר אפו את עוגותיהם ובישלו את תבשיליהם ומכרו בדוכנים השונים, גם כשגשם טיפטף. מוזיקאים התמקמו בין הדוכנים וניגנו ללא הרף שירים שמחים. בירה נשפכה כמים. המארחים שלנו התגלו כאיכרים עובדי אדמה, שחדרי האירוח שלהם הוא כנראה לא העיסוק העיקרי שלהם והם היו נחמדים אלינו באופן מיוחד, בייחוד הסבא שנשאר בקבלה ברוב הזמן.
חגיגת הורדת הבקר מההר
עבורי זו היתה הגשמת חלום. כששמעתי על הארוע לראשונה לא ידעתי כיצד לדמיין אותו – האמת שהיה לי קשה להבין מה זו החגיגה ולמה הבקר בכלל על ההר. בעוד שאצלנו הבקר גדל ברפתות כל השנה ומאכילים אותם שלוש פעמים ביום (תערובת" שאינני יודעת מה יש בה) - באוסטריה הפרות, הפרים וגם העגלים מסתובבים חופשי באחו.
בחורף הם קרובים לבית, בעמק – שם הטמפרטורות גבוהות יותר. בלילות מקבצים אותם ל"בתים" שלהם, לקראת הקיץ מעלים אותם לרום ההר, שם קריר יותר. כך החלב שלהם לא ניזוק מפגעי מזג האוויר. בסוף הסתיו מחזירים את העדרים "הביתה" ברוב שמחה, נגינה ותקרובת. הם אומרים שהחיות שמחות לחזור לבתים שלהם.
הדרך למקום החגיגה לא היתה פשוטה – נסענו לאורך שביל הרים צר במעלה ההר כשמאחורינו טור ארוך של מכוניות סבלניות. החגיגה התמקמה בקרחת יער על ההר (נמוך בהרבה מההר ממנו הורד הבקר) מסביב מבני רפתות רבים. החגיגה נמשכת יום שלם, לעתים היא אורכת גם יומיים. עדר אחרי עדר יורד מן ההר עם רועיו, כדי לא להתערבב עם עדרים שכנים. העגלים צועדים לצד אמותיהם. באוסטריה חולבים את הפרות "רק כמה שצריך", לכן העטינים שלהן לא ענקיים כמו שרואים ברפתות בארץ.
לשואלים/ות – היתה הרבה מאוד שמחה בחגיגה הזו, גם בלי להבין את מילות השירים או על מה דובר.
תודה שטיילתם איתי בעוד טיול מהעבר, אם נכחתם בחגיגות מקומיות מיוחדות - אנא ספרו לי על כך כאן בתגובות למטה. אם עדיין לא נרשמתם לקבלת ניוזלטר בכל פעם שמתפרסם פוסט חדש - מזמינה אתכם להרשם עכשיו בקוביה למעלה בצד ימין או בזו שבתחתית העמוד.
מאחלת חג אביב שמח!
לקריאה נוספת:
אם תרצו לתכנן טיול באוסטריה - יש לי באינדקס עוד פוסטים לחלקים שונים של המדינה היפה!
