בולוניה - טיול קצר
איך מספרים על העיר שבכורתי מהלכת ברחובותיה דרך קבע שלוש פעמים בשבוע? איך מספרים על עיר שהיא יפה עד כאב, אך אני ראיתי אותה בעיניים של אמא גאה, במבט חטוף השותה בצמא כל תמונה שקולטות עיניי כדי שאוכל, אחר כך בבית, לדמיין את בתי בה?
לא צילמתי די, לא התעכבתי על ככרותיה וסמטאותיה מספיק, או כפי שהייתי רוצה, אבל מה כבר אפשר להספיק ביום אחד? היום בו הגענו לעיר כסיום לביקור קצר מדי, הוא יום ראשון בשבוע, ועל כן רוב חנויותיה סגורות וחבל, כשהמסחר עירני אפשר לחוות יותר טוב את קצב העיר, פה ושם מנגנים נגני רחוב והתיירים הפוקדים את העיר אינם מעיקים כמו בערים דומות אחרות.
בולוניה לא היתה מעולם על מפת החלומות שלי. "אתם תאהבו אותה" משכנעת אותנו בתי, זו שבחרה ללמוד באוניבריטה העתיקה של בולוניה קורסים במגדר, חוץ מזה שמוצאה של "פסטה בולונז" הוא מבולוניה, לא ידעתי עליה דבר. ודאי שהסכמנו, אך יופיה הרב היה הפתעה גדולה. אני אוהבת את בחירותיה של אילאיל בכורתי. על המיוחדות שבהן ניתן לקרוא כאן.
בולוניה משמרת את יופיה מימי הביניים ומתקופת הרנסאנס. במוזיאון לתולדות בולוניה למדנו על חשיבותה כעיר העומדת על אם הדרך, ראינו קטע מריצוף מתקופת ימי הביניים ברחוב שזה עתה הלכנו בו (מרסלה Via Marsala – הרחוב העתיק ביותר שנשתמר) וציורים שצויירו באותה תקופה והבניינים מהציור הם אותם בניינים שראינו ממש לפני שנכנסנו בשערי המוזיאון.
מעט מאוד ערים יפות כל כך ראינו באירופה. מבני הציבור - הכנסיות והארמונות בנויים אבן אדומה כמו בסיינה. בכורתי אילאיל וזוגתה רוני הובילו אותנו בביטחה, מתחנת הרכבת דרך רח' אינדיפנסה Via dell'Indipendenza אל רחובותיה האחרים היפים של העיר. יד ביד הלכו ופתחו מרווח גדול מקדימה, בנזוגי אחריהן, לעיתים חיכו לו וצעדו יחד, אני הרחק מאחור מתעכבת על עוד תמונה לזכרון. מעת לעת חיכו לי, החלפנו דחקה על הצילומים שלי ומיד התעכבתי לאותו ריטואל ושוב נפתח ביננו מרווח גדול. לתדהמתי אני מגלה שלעתים נתפסתי בשעת מעשה בעדשתה של בתי.
לרגע עמדנו להתפעל מהקתדרלת סאן פטרוניו Basilica di San Petronio העומדת בככר מאג'ורה Piazza Maggiore שכל כך מרשימה בחיבור שבין ישן לחדש, בחזיתה עבודת שיש מופלאה בת שלושה גוונים המכסה אותה עד מחצית הגובה, בפנים כולה מעוצבת מאבן אדומה.
ופתאום קול תופים ומצעד מתחיל להתקרב אלינו. מסתבר שזה הוא יום הווטרנים העולמי, וותיקי קרבות שונים צועדים לעברנו. הם מקיפים את הככר לקול מחיאות הכפיים של הקהל ולאחר שכל הקבוצות והנגנים עברו, פנינו אל הסמטאות מהן באו.
ההליכה לאורך כל הרחובות היא תחת אכסדרות מקושתות המחפות מפני הגשם. "ממש כמו בכפר סבא", אני אומרת והם צוחקים. תודו שיש דמיון...
בולוניה היא עיר אוניברסיטאית, האוניברסיטה שלה היא העתיקה בעולם המערבי. זה אומר שבנייני האוניברסיטה העתיקה מפוזרים ברחבי העיר, שהרחובות מלאים צעירים מרחבי העולם, חלקם מציירים בהעתקה את המבנים או את פסלי הרחוב, חלקם מציירים על מרצפות המדרחוב, שקירות המבנים שלו עוטים גרפיטי נעים ובעיקר - האווירה נעימה ברחוב.
במוזיאון לאמנויות יפות, הפינקוטקה, שבסוף רח' זמבוני Zamboni היפה, אנחנו פוגשים את מיטב אמני בולוניה מתקופת הרנסאנס. רוני מתרגשת במיוחד משתי ציירות בנות התקופה, אני מתרגשת מחלקי פרסקאות שניצלו מהרס ומוצגים על קירות המוזיאון.
רגע לפני שנפרדים לעת ערב, עוד חיבוק ועוד נגיעת יד לסיום פגישה קצרה, אנחנו פוקדים את הספריה (Biblioteca Salaborsa) בה אילאיל שואלת ספרי ילדים ונוער באיטלקית כדי לתרגל את השפה. הספריה שוכנת בבניין מפואר, יפה ומשרה אווירה, כמו העיר כולה.
ועוד לא הספקנו לטפס על המגדלים הנוטים כדי לראות את בולוניה מלמעלה, או לפקוד את כל אותם מוזיאונים מעניינים בעיר. לא הספקנו לראות את שעריה, או שווקיה, לא הספקנו לראותה ביום חול שוקק חיים וקרוב לודאי שעוד נשוב.
לקריאה נוספת:
שמחה שחלקתם איתי את אחד האוצרות היותר קרובים לליבי. לחיצה על המפה תוביל למפת גוגל של בולוניה
