זלצבורגלנד - טיול שנתי

"עוד שעה נגיע לקו ההרים הגבוהים, ואז יגיע הקסם – שלווה תיפול עלינו". כך אמרתי לחלל הרכב הגדול בו נסענו משדה התעופה בווינה ללינה בבאד-גויזרן. אמרתי את זה נדמה לי, כי אנחנו – סבאסבתא שחוזרים לנופי אוסטריה בפעם המי יודע כמה, ציפינו ליותר קריאות התפעלות אפילו מהאוטוסרדה. רובי בן השש, עדיין הזכיר את הטיול המושלם בשנה שעברה ליער השחור, אמא אחת נהגה והאחרת צילמה את הירוק מהחלון הצדדי וכולנו חיפשנו באותו רגע נקודת עצירה לארוחת צהריים.

מבט אל אגם טאוארן, משביל צמרות העצים שעל הר גרונברג

כרטיסים זולים נקנו כחצי שנה מראש באוסטריאן, שעם חזרתה לארץ העבירה את הטיסה הנוחה שלנו מהערב לחמש בבוקר למחרת. משמעות השינוי: לקיחת רכב מיד אחרי הנחיתה ונסיעה של שלוש וחצי שעות בתיאוריה, אחרי לילה לבן. למה בתאוריה? כי במציאות היו עצירות הכרחיות ל"משהו מתוק", לשירותים ולארוחת צהריים. כעבור קרוב לחמש שעות נחתנו במקום הלינה שלנו לששת הלילות הבאים: מלון דירות בעיירה החמודה להפליא באד-גויזרן אותה אנחנו מכירים מטיול קודם. אחת המעלות העיקריות שלה: תיירים נוהגים לפסוח עליה בדרך כלל ועל כן אנחנו זוכים לאותנטיות מה.

טיפ לדרך: landzeit - רשת מסעדות הפרוסה לאורך הכביש המהיר A1, ללא צורך לרדת ממנו, עם אוכל סביר+, קפה וקינוחים, חנייה נוחה ולעתים גם מגרש משחקים צמוד.

למה בחרנו ללון בבאד-גויזרן?

אנחנו מעדיפים תמיד עיירה "שיש בה חיים", בתי קפה, מסעדה או שתיים, סופרמרקט קרוב וטבע יפה סביבה. חשוב שתהיה קרובה לכביש מוצא מוצלח ולא כזו שצריך לטפס חצי שעה לראש ההר כדי להגיע אליה. עדיפות לכזו ששוכנת בגובה, כך מובטח מזג אוויר טוב יותר. באד-גויזרן היא כל אלה.

מימין הכנסייה האוונגליסטית בבאד גויזרן. משמאל - פינות ירוקות בעיירה

בנוסף, חיפשנו מקום שלא יאריך את הדרך אל/משדה התעופה ליותר משלוש וחצי שעות נסיעה (על המפה). חיפשנו מלון דירות, כזה שיש בו מטבח וחשוב מאוד: שיהיה בו מזגן.

החסרון היחיד שלו היה שלא היה מאוייש בקבלה: כניסה ויציאה עצמאית בדיגיטל. חוץ מזה היו בו רק מעלות: דירה מרווחת מאוד, מטבח מאובזר בכל הציוד שרק תרצו, מקלחת עם זרם מים מצויין, מיטות נוחות ומרפסת ענקית לנוף. מכונת כביסה ומייבש משותפים, חדר כושר מצויין, חדר משחקים לילדים מצוייד היטב, חנייה מקורה והשוס: אופניים חופשיים לשימוש בכל הגדלים.

באד-גויזרן היא עיירה מקסימה ששוכנת בצפון אגם האלשטאט וכמעט ללא תיירים. כלומר – אותנטית. בנחל הזורם דרכה שוחים פורלים כנגד הזרם, יש תחנת רכבת קרובה, בריכה ציבורית מקסימה, בתי קפה, קונדיטוריה מושלמת, מסעדות ופיצריה שפתוחה גם בשעות המאוחרות (לא עניין של מה בכך). הנקיון ברחובות מנקר עיניים, הגינון של כל הבתים מושלם: עצים ושיחים עמוסי פרי מתכופפים מעבר לגדר ומציעים דוגמית לעוברים והשבים. היתרון הנוסף שבמרחק של חצי שעה עד שעה נסיעה יש כל כך הרבה אטרקציות שקשה לבחור מביניהן...

נחל טאוארן העובר בבאד גויזרן

אנחנו ואטרקציות

בחרנו לנסוע כל יום לאטרקציה אחת בלבד ולאחריה לחזור לעיירה שלנו, שסיפקה לנו הצצה לחיי היום יום שלה – טיילנו על הטיילת שלאורך הנחל, פיתחנו יחסים הדוקים עם הפורלים ששחו בו, בחנו את הארכיטקטורה המיוחדת למקום – בתי עץ עם גילופים דמויי תחרה מיוחדים, הלכנו לבדוק את פסטיבל הרוק בקצה העיירה ופחות התחברנו. יום אחד רובי ואמהותיו הקדישו לבריכה הציבורית של באד-גויזרן. כמובן שהם דיוושו הרבה על האופניים של המלון. כל יום טיילנו ברגל למאפייה המקומית ובדרך גילינו עוד פינות חמד.

ארכיטקטורה דמויית תחרה בבאד-גויזרן

הבריכה הציבורית בבאד גויזרן, אל מול נוף הרים משגע. קרדיט צילום: אילאיל קופלר

שביל הכדורים רוזבאך

את הקונספט של מיתוג שביל הליכה ביער כמקום לפעילות לילדים הכרנו ביער השחור. מאז רובי לא מפסיק לדבר על הבילוי הכי מוצלח שלו ב"מחוץ לארץ", אז שמחנו לשחזר את ההצלחה כבר על היום הראשון. בכניסה יש לרכוש כדורי עץ בעלות של שני יורו במטבע אחד! ולקחת את מפת השביל.

בשביל הכדורים רוזבאך - קונים בתחילת השביל כדורי עץ, מחתימים חותמות של התחנות השונות ובסוף משאירים רשמים בספר האורחים

חידות בעבודות יד מעץ, בתחנות השונות בשביל הכדורים

המסלול נוח לקטנים אך אתגרי למבוגרים: הוא מטפס על ההר בהליכה לא קלה. לאורך השביל פוגשים חידות מהנות שיש לפתור (כולן בעבודות יד מעץ) בעזרת כדור העץ. יש סיפור רקע על רוחות שאופפות את ההר בכל תחנה כולל פסלי עץ המדגימים אותו, אבל רובי לא אוהב רוחות רפאים (חוץ מאלה שבסופר מריו) אז לא התעמקנו ולכן גם לא אוכל לספר אותו. לעומת זאת נהננו מפתרון החידות בתחנות השונות. בסוף כל תחנה, החתמנו את המפה (יש חותמות בקופסאות ייעודיות) ובסוף יש גם ספר אורחים בו הילדים משאירים את רשמיהם בכל השפות. שלוש שעות של הליכה לא קלה (הירידה חדה ואתגרית עוד יותר), ביער קסום, מוצל ואפילו קריר.

הנוף הנגלה במרום שביל הכדורים לעבר עמק רוזבך

הר גרונברג

הגענו להר גרונברג כי היה יחסית קרוב למקום הלינה שלנו. נסיעה של קצת יותר מחצי שעה בכבישים יפייפים. חנייה נוחה ליד הרכבל העולה להר. ילד בן 6 לא משלם, לסניורים כמונו יש הנחה. למעלה יש מגלשת הרים מאוד מהנה לפי עדות הצעירים. אחרי הגלישה במורד ההר, המתקן מעלה בחזרה את הקרונית יחד עם הגולשים והם העידו שזה היה לא פחות כיף. כיוון שלא היה תור הם יכלו ליהנות פעם נוספת. יש מסלולי הליכה בתוך היער הממש חשוך, יש שביל צמרות עצים קל קליל להליכה כולל הפעלות בדרך ונוף משגע לאגם טראון – שמהתצפית הזו נראה לפחות כמו פיורד נורבגי. השביל מגיע בסופו למגדל תצפית 360 מעלות והירידה ממנו במגלשה ארוכה ומהנה. רובי כמובן עלה והתגלש פעמיים גם כאן. גן שעשועים עשוי עץ וחבלים ליד - מלהיב לא פחות. בייחוד על רקע נוף הגלויה. ילדים מאוד מנומסים משחקים בו, מחכים בתורות אחד לשני ורובי תרגל "דנקשיין" כמה פעמים. המסעדה ליד היתה גם היא מוצלחת וטעימה ביותר!

מגלשת הרים ופינת משחקי עץ במעלה הר גרונברג

טיפ: על כל המתקנים יש לשלם בנפרד: במגלשת ההרים, במגלשת המגדל (במטבעות) ובשביל צמרות העצים, גן השעשועים חינמי. 

שביל צמרות העצים מצד ימין ומגדל התצפית עם המגלשה הארוכה בהר גרונברג

שחינו הרבה בטיול הזה

רובי בחר את האגם בו נשחה. לנו לא כל כך היה אכפת באיזה מהם. היה נוח מאוד בעולם המים של אגם פושל – כניסה לכל המשפחה (4 מבוגרים וילד בן 6 לא משלם) 42 יורו כולל מחיר חנייה. יש מלתחות, תאי הלבשה ומקלחת נוחים מאוד. קיוסק עם ג'אנק פוד טעים ושווה, בריכה רגילה ושחייה באגם עצמו עם מקפצה במים העמוקים של האגם שלא היה קר מאוד (אחת האטרקציות הכי שוות עבור רובי). כמובן שניתן לשכור קייאקים במקום ולרובי ניתנה ההזדמנות ללמוד לחתור.

רוני ורובי החותר בקואק על אגם פושל

ביום אחר שהיה גשום, נסענו לבאד אישל הקרובה למקום מגורנו, עם רכבת. בילינו במרחצאות חמים של מי מלח. מלח - זה כמובן "הקטע" של האזור. לפני שיצאנו לדרך הכנתי לרובי חוברת צביעה עם הסבר על ארץ המלח (זלץ זה מלח בגרמנית) ועל אגדות המלח השונות הרווחות באזור וזה כמובן הלהיב אותו ששחינו בבריכות מי המלח ההם. המרחצאות האלה הם הנאה גדולה גם לאוהבים לרבוץ וגם להרפתקנים כמו רובי שמתלהבים מבריכת "הנהר העצלן" בו יש זרם שסוחב במעגל גדול. ושיא ההנאה מבחינתי זה הטבילה במים החמים כשבחוץ יורד גשם של ממש.

במרחצאות מי מלח בבאד אישל. קרדיט צילום: רוני יפה

תאונת דרכים

בשלב זה כולם ודאי יודעים שאנחנו ממש בסדר. אבל היות וזה היה חלק מהטיול, חשוב לי לספר אותו:

בדרך חזרה למלון, הרכב שלנו החליק על כביש רטוב, גלגל התפוצץ, פגע בגשרון ונחבל קשות. לכולנו שלום, יצאנו עם כמה מכות יבשות קטנות.

אין מילים בפי להודות על הטיפול המיידי בנו. קודם כל, מייד נוצרו שני טורי ענק של מכוניות, אף אחד לא נסע עד שהמשטרה באה לכוון אותם. אנשים יצאו מהמכוניות ובאו לעזור לנו לצאת מהרכב המעוך, למצוא את המשקפיים והטלפונים שעפו, אחת מהן הציגה עצמה כרופאה ושאלה אם מותר לה לבדוק אותנו. מיד הגיעו שוטרים, אמבולנס ומכבי אש, תוך שעה נגרר הרכב. אשה שגרה בשכנות הושיטה לנו בקבוק מים ושמיכה "לילד".

הפארמדיקים בדקו אותנו ברגישות רבה, דיברו אל רובי כאל לבוגר וביקשו רשותו לכל פעולה, הוא מצידו פטפט איתם באנגלית שוטפת. השוטרים הסבירו לנו בכל שלב מה הם עושים ואחרי התשאול ומילוי הדו"ח המשטרתי ההכרחי אף הזמינו לנו מונית שתתאים לחמישה – לא היה פשוט כלל למצוא כזו.

בשלב השני, כשלא הצלחנו משום מה להתקשר לחברת ההשכרה בשדה התעופה וינה, באף מספר טלפון שלהם, הצ'ט עזר לנו לנסח עבורם מייל, אותו שלחנו בצירוף כל צילומי המסמכים וקיבלנו אישור מהם שהמייל התקבל, אז הפעלנו את הסוכן שלנו – אופרן. זו בדיוק הסיבה לשכור מחברה ישראלית – לעזרה בשעת צורך. תחילה שוחחנו איתם בוואטסאפ (עם אדם ולא עם בוט!) ולאחר מכן בשיחת וואטסאפ הצלחנו להסביר הכל. שלחנו גם להם את כל המסמכים, כך הם יכלו לאתר להיכן נגרר הרכב ע"י המשטרה וסידרו לנו רכב חלופי משדה התעופה זלצבורג, אותו כבר לקחנו כעבור יום.

המסקנות שלי מהארוע: ★ לנסוע תמיד במשנה זהירות ★ למקרה של תאונה, כדאי שיהיו ביטוח ביטול השתתפות עצמית – עולה מעט יותר אבל מוכיח את עצמו בשעת הצורך ★ רשיון נהיגה בינלאומי נדרש בנוסף לרשיון הפלסטיק ולשאת אותם עליכם ★ כדאי ללון במלון עם קבלה מאויישת – יש לי הרגשה שהם היו יכולים לעזור לנו במקרה זה – למשל, להזמין לנו מונית אחרי התאונה ולהתקשר לחברת ההשכרה ולדבר איתם בגרמנית.

הטראומה היתה לא קלה, אבל החלטנו שנמשיך בטיול. אני מאמינה שזה גרם לנו לעבור את האירוע ביתר קלות.

אנחנו לאחר התאונה, בחצר תחנת המשטרה. קרדיט צילום: רוני יפה

זלצבורג ומפלי גולינג

למרות ביקורנו הרבים באוסטריה, בזלצבורג היינו בפעם האחרונה לפני כ-35 שנים. אז, היתה לי הרגשת החמצה, שלא מיציתי, שפיספסתי מונומנטים מסויימים, וניחמתי את עצמי שבטיול הבא אשלים את החסר. חיכיתי הרבה זמן וגעגוע כידוע, הוא לא רציונלי. העצמתי את זכרון יפי העיר ככל שחלפו השנים. הרעיון לקחת רכב חלופי בשדה התעופה של זלצבורג קסם לנו בין היתר בגלל ההזדמנות לבקר שוב בעיר, ולחזור לבאד גויזרן דרך מפלי גולינג.

מסתבר ששדה התעופה הקטן נמצא ממש בפרברי העיר הדי-אפורים. מצאנו חנייה קרובה לטירת זלצבורג (5 יורו לכל זמן השהייה) ויצאנו לטייל ברגל. מה אומר? בשנים האלה שחלפו ביקרנו בהרבה ערים עתיקות יפות ממנה.

ברחובות זלצבורג

זלצבורג חביבה ולא יותר. שקלנו לבקר במוזיאון לאמנות מודרנית, אבל במקום זאת התעכבנו בשוק הססגוני שנקלענו אליו במקרה, התענגנו על קפה מלאנג' טעים והחלטנו שדי לנו. יצאנו בדרך הארוכה אך יפה בחזרה למלון כדי לבקר במפלי גולינג אותם ראינו בפעם האחרונה בגשם שוטף וביום שמשי כידוע הכל נראה יפה יותר. הדרך היפה שבחרנו בה (159, 162, 166) עוברת ממש בתוך נקיק ירוק ומשגע שלאורכו זורם נחל יפייפה. מומלץ.

מפל גולינג המושלם. יש הליכה לא קלה מהחנייה עד שמגיעים לפריים הזה.

נפל בעריכה:

פארק פנטזיאנה היה בתכנון. לונה פארק מצפון לזלצבורג תוכנן ליום בו היינו ללא רכב. רובי היה שְׂבַע אטרקציות בשלב זה וויתר בקלות.

כמה מילים על תחבורה ציבורית בזלצבורגלנד

מטיולים קודמים באוסטריה, אני זוכרת את אוטובוס הדואר הצהוב, בכל פינה נידחת פגשנו בו. היה לי הרושם שאפשר לטייל באמצעות קו זה בכל אוסטריה ולהמנע מנהיגה עצמית.

הפעם, בכל עשרת ימי הטיול לא ראיתי ולו אוטובוס צהוב אחד. לעומת זאת, כשנזקקנו לתחבורה ציבורית ביום וחצי שנותרנו ללא רכב, אחרי התאונה, גילינו שאם מטיילים עם רכבת או אוטובוס – צריך אורך רוח, והתאמה ללוח זמנים קשוח. ואף מילה על המחיר כי לא טרחנו לבדוק דרכי הוזלה. וגם: אם בוחרים להתנייד באמצעות תחבורה ציבורית כדאי להתגורר במקום בו עוברים יותר קווים מאשר בבאד-גויזרן: יש בה תחנת רכבת מאוד נוחה, ורכבות בה מעט. אחת לשעה מגיעה רכבת לכיוון האלשטאט ועשר דקות אחרי זה מגיעה רכבת לכיוון השני – לבאד אישל, אליה נסענו ביום הראשון ללא רכב - 9 דק'. תחנת הרכבת בבאד-אישל קרובה לעיר העתיקה.

בתחנת הרכבת בבאד גויזרן שתי רכבות בשעה - אחת לכל כיוון.

למחרת נסענו לשדה התעופה בזלצבורג. מסילת הרכבת מבאד-אישל צפונה נמצאת כרגע בעבודות תחזוקה, ועל כן נסענו באוטובוס מס' 150. שעשה את הדרך בשעה וחצי (במקום ב50- דק' ברכב פרטי) ועצר בכל עיירות האגמים היפות שבדרך. מתחנת האוטובוס המרכזית בזלצבורג נדרשנו לעוד אוטובוס פנימי לשדה. 

המסקנה שלי: אפשר בהחלט לטייל רק עם תחבורה ציבורית אך צריך לתכנן היטב את כל ההיבטים של טיול כזה.

אוכל אוסטרי

אנחנו אוהבים אותו. עבורנו אלה טעמים של בית ולכן לא חיפשנו תחליפים. רובי נהנה מהשניצל הווינאי, מפסטה בולונז שקוראים לה אחרת באוסטריה וכשהתאפשר – גם מקדונלדס. בסופר היו הרבה יותר פרודוקטים עבורו.

מימין: בראד פודינג אלוהי, משמאל שניצל מפתיע עד כמה שהיה טעים!

וינה בסוף

יומיים אחרונים הוקדשו לווינה. אמא אחת נהנתה במוזיאונים, אמא אחרת בשופינג וסבאסבתא ביטלו את התוכניות הרבות בגלל גל החום הנוראי. חיפשנו מקומות ממוזגים (באמת) לבלות בהם וכך הגענו עם רובי למוזיאון זום לילדים. יש לציין שמוזיאון הגיימינג בו ביקר אחה"צ הקודם השאיר עליו רושם יותר כביר.

רובי במוזיאון זום

לקריאה נוספת:

טיפים ורעיונות לטיול בתחבורה ציבורית באוסטריה - הבלוג המצויין של זיוה רענן, שמתי לב אוסטריה באוספת אוצרות - הטיולים הרבים שלנו באוסטריה הניבו הרבה פוסטים. כאן תוכלו למצוא אותם.