top of page
  • תמונת הסופר/תרבקה קופלר

סוף שבוע באוסלו

העיר הגדולה בנורווגיה, עיר הבירה, מקבלת את פנינו בסבר פנים מאיר. קרינת השמש חזקה מנשוא, מהבית בישראל מדווחים לנו שיורד גשם וכאן שלושים מעלות. חם מאוד! אל תחנת הרכבת המרכזית הגענו משדה התעופה, שם סיימנו את טיול הנופים בדרום-מערב נורווגיה, עם הרכבת המקומית, שמחירה כחצי ממחיר רכבת האקספרס ונוסעת רק כחמש דקות יותר. המלון שלנו סמוך לתחנה אבל אנחנו הולכים במסלול ארוך סביב הככר היפה כדי להתמזג כבר בהתחלה, באווירה העירונית.

אוסלו במבט על
אוסלו במבט מלמעלה - מהקומה השנים-עשר במוזיאון מונק

מיד אנחנו מבחינים בשוני הגדול: רחובות גדולים ורחבים יוצאים מככר התחנה המרכזית וכולם הומי אדם. זו הפעם הראשונה בטיול הזה שאנחנו רואים דרי רחוב ופושטי יד והפעם הראשונה שאנחנו מבחינים בלכלוך על הארץ.

אנחנו מגיעים למלון מרשת קלריון שהוא גדול בכל קנה מידה. הנימוס הבריטי קנה לו כאן נחלה - בחור בריטי ענוב עניבת פרפר ובעל מבטא אוקספורדי כבד קיבל אותנו באדיבות יתר והסביר לנו מהם מנהגי הרשת בה הוא עובד: יש ארוחות חינם לאורך כל היום, לעומת זאת הם הפסיקו לנקות את החדרים אלא לפי דרישת האורחים.

בתים גבוהי קומה
הברקוד - שכונה חדשה, מבט מגשר אקרובטן

רחובות העיר

התארגנו מהר ויצאנו אל הרחובות היפים: אוסלו יפה בעיננו, גם זו העתיקה וגם זו החדשה ויש ביניהן עירוב נעים. הזמן שלנו קצר בעיר – בסה"כ שלושה ימים, רשימת היעדים שלנו ארוכה ואנחנו מתעקשים לראות אותם ברגל, כלומר, למרות כל העייפות אנו מרחפים לאורך הרחובות. סוף השבוע אך החל, ולמרות הקהל הגדול הנצפה עד לסוף רחוב Karl Johans gate המגיע עד לארמון המלך, כמו בשטוקהולם או בהלסינקיהשקט שולט כאן.

המוני אדם ברחוב
רחובה הראשי של אוסלו המוביל לארמון המלך

עוד יותר בולטת העובדה שהרחובות רייקים ממכוניות פרטיות – הן כמעט ולא נוסעות על הכביש, הן בהחלט לא חונות לצידו, הן לא צופרות ולא מרעישות ובעיקר לא מזהמות. באוסלו יש אגרת גודש לנכנסים לעיר על מנת לעודד שימוש באופניים, הליכה ברגל ושימוש בתחבורה ציבורית. המס הנגבה מאגרה זו מופנה לשיפור התשתיות. רכב חשמלי מקבל פטור מאגרה זו.

מושב אוטובוס מול רחוב
בצד שמאל - רחוב באוסלו נטול מכוניות, בצד ימין - מושב אוטובוס המתאים גם לפעוטות

מדי שנה, תופסת אוסלו את המקומות הראשונים במדד איכות החיים העולמי. עפ"י ויקפדיה, אוסלו היתה ב2011 העיר הגדולה היקרה ביותר באירופה, ב-2014 העיר הרביעית בעולם באותם מדדים – וב-2023, לפי המדדים הפרטיים שלנו - בישראל יקר הרבה יותר מאשר באוסלו!


ארכיטקטורה

תמונות אוסלו החדשה המסתובבות ברשת, האיצו את בחירת יעד הטיול שלנו. זו הסיבה שהשארנו שלושה ימים בסופו לתור את העיר ולחזות במו עיננו ביופי. מרכז העיר חובק את אוסלופיורד וקו הרקיע לאורך החוף חדש לגמרי: אוסלו היא כרך חדש יחסית לערי אירופה האחרים. רק ב-1814, כשהוכרזה כעיר הבירה של נורווגיה הוחל בבניית בנייני הממשל שלה ועל כן גם מבני מגורים שהגדילו אותה.

החל משנת 2000, אוכלוסיית אוסלו גדלה במספרים גדולים מאוד, בעיקר בגלל הגירה. התשובה המיידית היא בנייה נרחבת. אני מבינה שבניין האופרה שנבנה ב-2008 היה יריית הפתיחה לבנייה המודרנית של אוסלו.

אנשים על רקע בנין האופרה
בניין האופרה של אוסלו - דימוי של ספינה

תוך כדי הטיול הרגלי שלנו, אנחנו מבחינים במסורת של חדשנות לאורך תקופות שונות: בניין העירייה של אוסלו, למשל, בו מוענק מדי שנה פרס נובל לשלום, היה חדשני לתקופתו: עיצובו הושפע מזרם הפונקציונליזם. אנחנו עוברים בין המבנים החדשים שסימנו לראות ואי אפשר להתעלם מהשראת המסורת הסאמית שפגשנו בטיול בצפון נורווגיה, וממסורת יורדי הים הוויקינגים – בניין האופרה משתמש בקורות עץ וזכוכית ומדמה ספינה ענקית:

אולם המבואה של אופרת אוסלו
אולם המבואה של אופרת אוסלו

מוזיאון astrup fearnley לאמנות בת זמננו, נושא מפרשי ספינה ענקיים. החום הכבד מקשה מאוד על ההליכה, אבל אני לא מכירה דרך טובה ממנה להכיר עיר.

זוג על רקע בניין המוזיאון
מוזיאון astrup fearnley לאמנות בת זמננו

אמנות

אווירה של אסתטיקה בכל כיוון אליו העין מסתכלת – בככרות המוקפים מבנים מעוצבים מתקופות שונות, מוצבים פסלים – ישנים וחדשים, מברונזה, מאבן אבל גם מעץ מתכלה, מרצפות המדרכות מונחות בהקפדה, בבתי הקפה תלויות תמונות ובשכונות קירות ענק מצויירים לצד גרפיטי בועט. עליהם יש להוסיף את פארק פרוגנר אליו אתייחס בנפרד. במוזיאונים אנחנו פוגשים אמנות נורווגית בלתי מוכרת לנו וכל כך מיוחדת. באמצעים אמנותיים תואמי תקופה, מתוארים החיים היומיומיים לאורך השנים. אם התפעלנו מיפי הבתים הבודדים בנופי הפיורדים מעתיקי הנשימה, הרי משיכות המכחול מתארות את אופי החיים בהם, סיטואציות שקשה להבינם ללא נוכחות במקום – לכן הטיפ שלי לאוהבי אמנות – השאירו את אוסלו והמוזיאונים המצויינים שלה לסוף הטיול – תרוויחו מזה המון.

ציור אשה חולה
אם לא נסעתם בכבישים הצרים לצד הפיורדים, איך תוכלו להזדהות עם הקושי של העברת החולה? ציור המוצג במוזיאון הלאומי

פארק פרוגנר

הריאה הירוקה הגדולה של אוסלו, בשפה העממית נקראת על שם הפסל שהציב בה יותר ממאתיים פסלים – ויגילנד. זה אתר התיירות המוכר ביותר של אוסלו, אוטובוסי תיירים באים והולכים בכל שעות היום. כיוון שהיינו כאן בעבר, חשבתי לדלג עליו הפעם, להשאיר זמן ומקום לאתרים אחרים, אבל כבחבלי קסם עלינו על אוטובוס מספר 30 בביגדוי (שם ביקרנו קודם) וירדנו בתחנה היעודה, הלכנו דרך שכונות העיר היפות והמנומנמות ונכנסנו לפארק מכניסת מוזיאון ויגילנד. פארק רחב ידיים, מרובה עצים עתיקים מצלים – נגלה לנו. נדמה לי שהרגשות החזקים יצופו כאן גם בביקור העשירי: פסלי האבן והברונזה של ויגילנד המייצגים את מחזור החיים, הם האנושיים ביותר שאני מכירה. כן, יש השפעות סובייטיות על גודל ומידות גופן של הדמויות, אבל מבע פניהן, שרירי גופם המאומצים או הנרפים גורמים לרגשות אמפטיה מיידית. ונדמה שוויגילנד הנציח כמעט כל קשר אפשרי בין בני אדם באשר הם והפרשנות כמובן בעיניי המתבוננת.


טיפ: מפת גוגל עוזרת גם בתכנון השימוש בתחבורה הציבורית.

פסלי אבן
פסלי אבן
פסלי אבן
פסלי ויגילנד בפארק פרוגנר. הפרשנות בעיניי המתבוננת.

מוזיאונים והספריה הציבורית

מוזיאון מונק

בניין המוזיאון החדש נחנך אך לפני כשלוש שנים. כשראיתי הודעה ברשת על הפתיחה רציתי מייד לנסוע, אך הקורונה הרחיקה מאיתנו את המימוש. המבנה החדש איוורר את אוסף הציורים הדכאוניים של גדול ציירי הנפש לתקופתו ועתה הם מוצגים ברווחה.

מבנה מוזיאון, נחל
מוזיאון מונק - מבנה משונה

המוזיאון הקודם, אותו פגשנו לפני שלושים שנה, היה קלאוסטרופובי משהו, הוסיף נדבך של מצוקה על המצוקות הרבות המצויירות בכשרון רב – יחד עם זאת המבנה ענק ויש בו מרחבים רייקים רבים מדי, יש תחושה שאפשר היה להציג עוד חמש תערוכות מכובדות בכל קומה. המבנה עצמו די משונה, והיופי העיקרי שלו ניבט מהקומה השניים-עשר בתצפית אל העיר. קומה אחת מוקדשת לתערוכות עכשוויות מתחלפות.

בתים, אנשים שוחים
תצפית מהקומה האחרונה במוזיאון מונק - כיוון שהיה יום חם מאוד, כל תושבי אוסלו בערך היו בתוך מי הפיורד של אוסלו.

במשך השנים פגשנו פעמים רבות באוסף כזה או אחר מציוריו של מונק, גם במוזיאונים בארץ וגם בחו"ל. נדמה כי צייר את אותם ציורים אין ספור פעמים, ולכן יש להם גרסאות רבות (לא רק להדפסים). אנחנו מצליחים להבחין, גם מתוך זכרון בהבדלים ביניהם. נדמה לי שאין עוד אמן אקספרסיבי בן תקופתו המבטא באופן כל כך מלנכולי את הפחדים כולם.

כאן במוזיאון שומרים מכל משמר על ציורי המוזיאון, בחדרים אפלים במיוחד הם מוצגים לסירוגין אחת לשעה וצריך מזל מסויים כדי להגיע לשעת התצוגה של הציור האהוב עלינו. כנראה שהמזל שיחק לנו וראינו גם את הצעקה וגם את הילדה החולה (כשחזרנו לצפות בהם שנית, הם היו כבר סגורים מאחורי דלתות ארון שחור).

ציורים של הצעקה והנירה החולה
מונק - גירסאות של הצעקה והנערה החולה

אם יש זמן רק למוזיאון אחד באוסלו – זה המקום. הוא מכיל כמה קומות של עושר יצירתי נורווגי, ולא רק, בכל התחומים: עיצוב, פיסול וציור. באגף העיצוב ניתן לראות השראות סקנדינביות רבות מתקופות שונות, עבודות מכל תחומי האומנות כמו זכוכית, כסף, קרמיקה וריקמה.

תחרה וקריסטלים
תחרה וקריסטלים

באגף האמנות היפה – אוסף של יצירות אמנים בינלואמיים לצד פיסול וציור נורווגי שכנראה ניתן לראות רק כאן. האוצרות נעימה, מסדרת זה לצד זה יצירות לפי נושאים שונים ואני נהנית כפי שלא נהנתי שנים ממוזיאונים.

ציור שתי נשים ליד שולחן
בציור של הרייט בקר ניתן לראות את כל אותם בתים בודדים שצילמתי בדרכי הנוף.
ציור נורווגי
הרייט בקר בצד ימין, קריסטיאן קרוגל - מאבק להישרדות בצד שמאל

אבל בעיקר התרשמתי מהנגישות בצד התערוכות: בכל חדר / אולם יש פינת הנגשה של התצוגה באמצעים שונים עבור ילדים או לקויי ראייה, הסברים באמצעי המחשה תואמי התערוכה:

אמצעי המחשה
חלק קטן מאמצעי ההמחשה בצד התערוכות

באי ביגדוי. סיפור הרפסודה של האנתרופולוג הנורווגי תור היירדאל שהוכיח את התאוריה כי האדם הקדמון הגיע מיבשת אמריקה לאיים הפולינזיים ללא גשר יבשתי. הוא הקים רפסודה מעצים מקומיים בפרו, באמצעים טכנולוגיים של האדם הקדמון, אסף סביבו עוד 4 אנשים חסרי נסיון ימי שהגיעו יחד כעבור שלושה חודשים אל אחד האיים הפולינזיים. הרפסודה נאספה ונשלחה לאוסלו שם הוקם סביבה מוזיאון.

פסלי ברונזה של משלחת תור היירדאל
פסלי חברי המשלחת של תור היירדאל צופים אל הים

המוזיאון הקטן הזה שבה את ליבי עוד לפני 30 שנה. הרפסודה המקורית תופסת את עיקר שטח התצוגה, מוצג סרט דוקומנטרי ולאורך הקירות מוצגות תמונות אותנטיות מהתקופה וכן סיפורים על הגילויים של המסע. למשל, הם גילו את שאריות זיהום נפט בים ודיווחו על כך לאו"ם. זו היתה הפעם הראשונה שהתחילו לדון בזיהום כדור הארץ בכובד ראש. כדאי לקרוא את הערך בוויקיפדיה.

רפסודה מוצגת במוזיאון
קון טיקי - הרפסודה המקורית סביבה נבנה המוזיאון

הספריה הציבורית Deichman Bjørvika

המבנה די משונה, יש לומר, אבל היופי שלו פנימה. בהלסינקי פגשנו לראשונה את הקונספט של ספריה שהיא גם בית תרבות - מקום מפגש נוח ונעים לקוראות וקוראי ספרים, חדרי פגישות ועבודה ליחידים ויחידות או לקבוצות, קומה שלמה המעוצבת לצרכי ילדים צעירים מאוד שזה עתה נולדו – הכל מותאם גובה מרוהט בצעצועים מתאימים וספרים תואמי גיל. כסאות להורים ולילדים. קומה נוספת לילדות וילדים יותר גדולים, קומת ספרי מחקר רוחבי: אם תחפשו ספרים בנושא מסויים תמצאו אותם במחלקות שונות, כמו המשפט, הסוציאולוגיה או האמנות – כי הרי תרצו לחקור את כל ההיבטים שלו, קומה שלמה מוקדשת לספרים בכל השפות שמהגרי נורווגיה ירצו לקרוא בהם – לא מצאתי עברית, אבל כן מצאתי שפות אסאתיות די נדירות לעין שלנו. ובכל הקומות האלו ראינו קהל רב קורא בקבוצות או ביחידים, וכמו ברחוב גם כאן שקט מאוד!

מבנה הספריה הציבורית
מבנה הספריה הציבורית Deichman Bjørvika
פנים הספריה
הספריה הציבורית

שכונת גרונרלוקה Grünerløkka

זו היתה שכונת פועלים, בשטחה מוקמו כמה מפעלים שהשתמשו בנהר התוחם אותה להעברת סחורות ובשנים האחרונות עוברת ג'נטריפיקציה. יש בה פארקים גדולים ויפים והרבה חנויות יד שניה ושווקי פשפשים (שלצערנו סגורים בסוף השבוע) ובצידם בתי קפה טרנדיים, ציורי קיר ענקיים וגרפיטי מסוגים שונים. גם כאן אנשים רבים ממלאים את הרחובות, גם כאן נעים מאוד למרות החום הכבד.

ציורי קיר
ציורי קיר בשכונת גרונולקה

הטיילת לאורך החוף

מדובר למעשה במספר שבילים המתחברים למהלך אחד לאורך החוף המתפתל. חלקו עמוס יותר במטיילים, אולי בגלל מקבץ בתי הקפה הרבים, חלקם משמשים כחופי רחצה מאולתרים במיוחד בימים החמים האלה – לא ראיתי סוכות מציל באף אחד מהם! בחלקם מעגני סירות וספינות – חלקן מעבורות המשמשות כחלק אינטגרלי מהתחבורה הציבורית של אוסלו (הכרטיס היומי תקף), בחלקן אוניות צבאיות אפורות מראה וחיילים מצבא לא מזוהה לצידם. אנחנו הולכים לעבר שוק האוכל Vippa, עוברים את מצודת אקרהאוס, מצלמים סירות שמתחזות לעתיקות כדי למשוך תיירים. גשם זרזיפי ראשון תופס אותנו ואנחנו נהנים עד אין קץ!

סירות מפרש
פסל ומגדלור
הרבה מגדלורים בנמל אוסלו

אוכל

בדרך כלל אנחנו מחפשים בטיולים אוכל מקומי, כדי לחוות פן נוסף של המקום בו אנחנו מבקרים. במקרה זה, אין ספק שדגת היום היא הנושא. בגלל החום, רוב הימים התעצלנו מאוד ולא כיתתנו רגלנו בחיפוש אחר המנות המושלמות – זוכרים את הבחור הבריטי המעונב במלון שסיפר לנו על ארוחות החינם במלון? אז אכן, ארוחת הבוקר הענקית, וארוחת הערב – גם היא בופה של מנות מגוונות ומשביעות, סידרו לנו את היום, כי כמה אפשר לאכול ביום אחד? אבל חייבים לטעום משהו גם בעיר... אז בשוק האוכל Vippa בסוף הטיילת, שהיה סיבה שלנו להליכה ארוכה זכינו למנה הנפלאה ביותר של פיש אנד צ'יפס שאכלנו במקום כלשהו! מומלץ ביותר! והפלא ופלא, מסעדת דגים מעולה, ממש ליד המלון בככר שקטה יחסית, התגלתה כפלא קולינרי.

מנות אוכל
משמאל - ארוחת ערב במלון, מימין - מולים טריים במסעדת הדגים פיסקרייט
דוכן מזון
בשוק וויפה בנמל אוסלו

תודה שהגעתם עד כאן. אם תרצו להשאיר לי הערה למטה - ממש אשמח. אין ספק, שהמתואר כאן הוא רק מקצת מההיצע שיש לאוסלו להציע - יש בה אינספור מוזיאונים מעניינים, פעילויות ספורטיביות והיצע קולינרי משובח. לשם כך צריך לחזור שוב לעיר המקסימה הזו!


לקריאה נוספת:

נורווגיה אהובתנו - טיול מקסים בפיורדים הדרום-מערביים

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commenti


?נהניתם מהאוצרות שלי

הרשמו וקבלו ממני הודעה על אוצרות חדשים ישירות למייל שלכם. בהצטרפות לרשימה אתם מאשרים זאת

רומן היסטורי פרי עטי,
לקריאה חופשית, המתרחש במאה התשיעית לספירה

u05e0u05d9u05d5-u05d0u05d9u05e0u05d2u05d

​מפות שציירתי לפי מסלולי טיולים
שהם מסע בדרכים, Road Trip
ובהם סיורים מצולמים.

IMG_0304-1.jpg

האבנים מדברות

החורף מגיע תיכף, וטיולי חורף הם מהיפים בכל השנה. אם מחפשים טיול חורף מקושט לפני כריסטמס אבל לא קר - ליסבון היא התשובה. ובליסבון - האבנים מדברות. אמנות אריחי הקיר היא כל כך מיוחדת שהקדשתי לה פוסט שלם. שווה לקרוא ומיד להזמין כרטיסים

אוצרות אחרונים:

ארכיון אוצרות:

bottom of page