גן לאומי, נחל אלכסנדר
כל שבת נהגנו לטייל. קמנו מוקדם בבוקר כרגיל, הלבשנו את שני הקטנים שלנו, העמסנו כל מה שאפשר, או צריך, או חושבים שנצטרך לפיאט הקטנה ויצאנו לדרך.
נתנו לה, ל"פיצק'לה", כך קראנו לפיאט הקטנה שלנו, להחליט מה יהיה כיוון הנסיעה ועד לאן נגיע. טוב... היתה גם מפה חבוטה שידעה כבר איפה היינו, איפה עוד לא ולאן רוצים לחזור. עצרנו במקומות שנראו מעניינים או מוצלים או ששמענו איפושהו שהוא מומלץ להליכה.
לפעמים טיילנו לבד, לפעמים עם חברים.
הגענו כמעט לכל שמורות הטבע, כמעט לכל הנחלים. קיץ, חורף, סתיו, אביב. עד שהילדים גדלו מספיק כדי להגיד די.
בדרך כלל היינו שבים עד ערב חזרה הביתה, אך פעם הטיול התארך והיינו עייפים, כך גילינו במקרה את תופעת הצימרים כשעוד היתה בחיתוליה, מזל שהכל היה באוטו ויכולנו להשאר ככה, ספונטני ללילה. את סופי השבוע הבאים כבר הזמנו מראש. את כל בתי ספר שדה של החברה להגנת הטבע הכרנו, מבפנים.
לפעמים זה קרה גם באמצע השבוע. כשהיתה סיבה מספיק טובה, כמו, ץחזית לשלג בירושלים. הוצאנו את הילדים מהגן ומבית הספר, באמתלה מספיק טובה, את "פיצק'לה" העמסנו כבר קודם, את הארוחה הם אכלו בדרך בספסל האחורי. או, הפעם ההיא שלא ויתרנו על הסופ"ש בגולן על אף הסערה הצפויה, וחווית הטיול בנחל זויתן בבוץ עמוק - לא תישכח אף פעם, נדמה לי.
גילינו שהשביל בו הלכנו להנאתנו, היום, הוא חלק משביל ישראל. קילומטר וחצי ממנו הלכנו הלוך ושוב, בגן הלאומי נחל אלכסנדר.
"יאיי", אמרתי לבחורה החמודה שישבה בסוכת המידע, "פעם ראשונה שהלכתי בשביל ישראל!"
אבל אז חשבתי, שאני צריכה לתקן את הרושם ולספר לכולם שאנחנו מטיילים לא מעט, די הרבה שנים, שמחים לראות את ההתפתחויות והשינויים, שיש לא מעט שבילים שאנחנו חוזרים אליהם שוב ושוב, שפעם הלכנו הרבה יותר בשבילי הארץ ובנחליה, ואינני יודעת כמה מאלה שהכרנו ברגל, אוחדו בפועל לשביל הקרוי "שביל ישראל".
לקריאה נוספת:
אילנה בר, בעלת "יצאתי מביתי למסעותי" טיילה בכל שביל ישראל וסיפרה על כך כאן
כל התמונות כאן צולמו בשמורת הטבע נחל אלכסנדר וזו מפת המסלול שלנו היום. קליק על המפה יוביל למפת שביל ישראל כולו.
