טורינו חוגגת
העיר הזו שרצינו כבר הרבה שנים לטייל בה, הפתיעה אותנו ביופיה. לא מיד עם ההגעה אליה הבחנו בכל יופיה – לאט לאט התאהבנו, עם כל רחוב וככר חדשים שנגלו לעינינו. אבל נתחיל לפי הסדר – מההתחלה.
הגענו משדה התעופה טורינו, אחרי שהחזרנו לשם את הרכב השכור איתו טיילנו שבוע בעמק אאוסטה. המרחק מטורינו לעמק – כשעה נסיעה על האוטוסטרדה. לכן היה נוח מאוד לצרף את בירת פיאמונטה לטיול בעמק.
טיפ: בשדה התעופה רכשנו כרטיסי הלוך ושוב באוטובוס פליבקו הירוק. יש דוכן קרוב לדלת היציאה. מחיר: 10 יורו הלוך ושוב לאדם, הכרטיס טוב לשימוש 3 חודשים מיום הקנייה. חצי שעה נסיעה, ללא תחנות בדרך, לתחנת הרכבת פורטה נואבה. זו הסיבה שהזמנו מלון דווקא בקירבתו, והמיקום התברר כנפלא.
בפורטה נואבה יש גם מטרו, אבל אין לי שום המלצה לגביו היות וחרשנו את העיר ברגל. הרבה הליכה אחרי שבוע של טיול רכוב בדרכים הכפריות, וככה הכרנו גם סמטאות קטנות וגם רחובות רחבי ידיים.
ההליכה בעיר נוחה גם בחום – רוב הרחובות מקורים בארקדות עתיקות, כך שתמיד הלכנו בצל. לי הן נראו מהמאה ה-19 לפי סגנון בנייתן – מאוד הזכירו לי את רחובות בולוניה. החנויות לאורך הארקדות - גם הם נראים בני אותה תקופה – חלונות ראווה ממוסגרות מסגרות עץ רומנטי.
היום הראשון הוקדש להכרת מרכז העיר – מדרחובים רחבים עם חנויות יוקרה לצד רחובות צרים יותר וכולם נפתחים בסופם לככרות רומנטיות. נראה לי שאוהבי השופינג ימצאו כאן מקום נוח מאוד לאהבתם.
טורינו היתה הבירה הראשונה של איטליה המאוחדת ובה ארמונות רבים לצד גנים ולצד הככרות שהן עתה חלק מהמרקם העירוני. בתי קפה ומסעדות הומי אדם בכל מקום. אחרי שבוע של שקט כפרי אנחנו מאוד שמחים לקדם עירוניות.
שוקולד טורינו
טורינו ידועה בשוקולטיירים שלה ובשוקולד המיוחד שלה. חברות אמרו לי שאסור לפספס את המוצר המיוחד. סיפרתי על כך לרובי נכדי, והצעתי שאקנה לו אחד מכל טעם כדי שיחווה גם. "אבל אני אוהב שוקולד לינדט" אמר הקטן שכבר מכיר דבר או שניים בעולם. כך יצא שדבר ראשון פקדנו בשמחה את חנות לינדט במדרחוב ויא-רומא. אספנו לתוך שקית כדורי שוקולד מכל הטעמים שרובי ביקש ורק לשוקולד העוגיות היינו צריכים לחכות שיגיע מהמחסן. כיוון שחיכינו, התפתחה שיחה עם המוכרת הנחמדה ששאלה מהיכן אנחנו, וכשסיפרנו לה, הוסיפה לשקית שלנו שני כדורי שוקולד בטעם חדש "עבור הנכד שיטעם" – כי אין לכם בישראל חנות שלנו...
המוזיאון הלאומי לקולנוע
את שארית היום הראשון בילינו באחד המוזיאונים הכי מיוחדים שיצא לנו לפגוש לאחרונה: המוזיאון הלאומי לקולנוע - מולֶה אנטוֹנליאנה. הדרך אליו ברגל לא קצרה, וכשראינו את התור הארוך מאוד המשתרך לאורך הרחוב הצר, קצת נבהלנו. בתושיה רבה ניגשתי לשומר ושאלתי בתחינה "האם זה התור לכניסה?" הוא השיב בשאלה – האם אנחנו מעוניינים בתצפית או במוזיאון, כי התור, הוסיף - הוא לתצפית. בו ברגע ויתרתי על התצפית המומלצת מאוד בכל אתר תיירות והוכנסנו ישירות לקופת המוזיאון. אולי עשינו טעות.
המוזיאון הילך עלינו קסם ולא רק בגלל האווירה החשוכה שבו, של קולנוע מפעם, כמו סינמה פרדיסו. אני מודה שהרגשנו ברי מזל שהגענו עם הרבה ידע מוקדם על קולנוע: זיהינו את כל הדמויות המוצגות, הכרנו אישית פוסטרים ממש עתיקים של סרטי מופת, עליהם גרפיקה הראויה למוזיאוני אמנות, שמחנו לפגוש תצוגת מכשירי פיתוח תמונות מתקופה ענתיקה, שגם אותנו שימשו בצעירותנו. והבניין עצמו – מדהים ביופיו ומשרה אווירת קדושה. חוץ מזה שהכסאות המפנקות בלובי היו הדבר הכי נכון לכאבי הרגליים!
לעת ערב יצאנו לסיבוב נוסף להתבשם מהעיר היפה המוארת באור יקרות. קסם!
טורינו חוגגת
קצת לפני השינה, נועצתי שוב בצ'ט ידידי, שליווה אותי נאמנה לאורך הטיול הזה. קצת חששנו מהדרך אל השוק המקורה שהיה בתוכנית של יום המחרת שהיה יום שבת. ידידי הדיגיטלי הרגיע אותי, התווה לנו מסלול הליכה בטוח ללא מעבר בשכונות הפחות נעימות לפי הגדרתו ועוד הוסיף, כי מאוד כדאי לנו לעבור דרך ארמון המלוכה בו תוצג למחרת תערוכת מכוניות. ולאחר שתסיימו את הביקור בשוק, הוא לחש לי, תחזרו למלון למנוחה היות ובערב תערך חגיגה לקראת הפיכת ויא-רומא למדרחוב, את תאהבי את זה – הוא ידע.
ואני, החלטתי להשמע לו. הלכנו אל השוק המקורה בתוואי שהתווה לנו – וגילינו שאנחנו עוברים דרך עתיקות רומיות נפלאות! האימפריה הרומית החלה לבנות כאן, בדיוק אחרי מעברי האלפים, עיר - בשנת 58 לספירה ויש כאן שערים שנשארו עומדים על כנם בשלמותם!
השוק שציפינו לקראתו, היה פחות מלהיב. השווקים שאנחנו מכירים בארץ (בלי שמות) יפים ומלהיבים יותר. גם צעקות הרוכלים בעברית מעניינות יותר (כאן כולם צעקו בונז'ורנו!) סיבוב מהיר, ועברנו לתערוכת המכוניות בחצר הארמון המלכותי של טורינו – ארמון מרהיב מהמאה ה-17. התערוכה התגלתה כארוע קידום למכירת רכבים חשמליים, מדגמים שהיו בעיניי די משעממים למראה, אבל אווירת הפסטיבל היתה נעימה!
נהר הפו
אם כבר הלכנו ברגל עד לארמון, קטן עלינו לעבור לצד השני של העיר העתיקה כדי לפגוש את נהר הפו רחב הידיים. כבר פגשנו אותו במקום אחר באיטליה לפני שנים רבות, אך פגישה מחודשת תמיד מזמנת נוסטלגיה. כיוון שאנחנו משוטטים רגלית, אנחנו מגלים בדרך כנסיות יפות, נכנסים כדי לתת לרגליים מנוחה ולזכות במעט קרירות ביום החם.
הטיילת שליד הנהר חפה מכל קרוי לחלוטין והשמש יוקדת נמרצות, בתי הקפה מלאים במשתזפים ואנחנו בורחים חזרה לארקדות העיר המצלות ולארוחת צהריים מעולה.
חגיגות פתיחת המדרחוב
כמצוותה של הצ'ט, אנחנו נחים בצהריים ויוצאים רעננים בערב. מהר מאוד מוצאים עצמנו בתוך נהר אדם הזורם לככר פיאצה סאן קרלו המוזיקה מקבצת את כולם בצפיפות, קבוצות גדולות של ניצבים מחופשים בבגדי אצילים מהמאה ה-19 מסתובבים בין הקהל ובתזמון מושלם כולם עוברים מפינה לפינה בדיוק לפי התוכניה להופעות שונות. איזו שמחה!
הבוקר האחרון בטורינו מוקדש למוזיאון לאמנות מודרנית. כרגיל במוזיאון מסוג זה, איננו יודעים מראש למה לצפות ומגלים תערוכה בגישה מאוד מעניינת: כל תקופה באמנות יושבת על כתפי האמנות בתקופות קודמות לה, ועל כן יש ייצוג לכל אחת מתקופות האמנות בטורינו, החל מרומי העתיקה, כמשפיעה על האמנות העכשווית. חלק מהציורים הגדולים מוצגים באריזתם על הארץ ונשענים על הקיר, כאילו הם כאן לרגע ותיכף יוחלפו באחרים רגעיים. צורת הסתכלות מאוד מעניינת.
לאחר ארוחת הצהריים הנפלאה, אנחנו מבלים בשוק איכרים מקומי ליד תחנת פורטה נואבה, וזה בהחלט תיקון מרנין לשוק מאתמול. פגשנו כאן יצרני נקניניקים ויצרני גבינות בטעמים שקשה להעביר על הנייר.
רשמים מהאוכל של טורינו
ידוע שהמטבח של פיאמונטה הוא מהטובים באיטליה. היינו צריכים להתכונן קצת יותר טוב לפרק הזה של הטיול, בעיקר בגלל הזמן הקצר שלנו. המסעדות שהוגדרו כ"טובות בטורינו" היו מלאות לחודש קדימה, ואנחנו לא השכלנו להזמין בהן מקום. הסתפקנו במסעדות אקראיות, בעיקר של מאכלי ים אבל לא רק. למרות שלפיאמונטה אין מוצא לים, המסחר שלה עם ארצות שכנות מפותח עוד מימים ימימה. כמו כן, אימצנו בית קפה אחד במדרחובVia Giuseppe Luigi Lagrange וחזרנו אליו פעמיים.
לקריאה נוספת:
מיכל בן ארי מנור מטיילת בטורינו
תגובות