וינה - מוזיאונים
(עודכן במאי 2023)
מה תרצי לראות הפעם בוינה? שואלת אותי בכורתי רגע אחרי שקנינו כרטיסים לנסיעה משפחתית בקיץ? את כל המוזיאונים שתכננתי בטיול הקודם ראיתי, אני עונה לה, אבל אם תהיה בהם תערוכה מעניינת, קרוב לודאי שאחזור אליהם וחוץ מזה, וינה היא לא רק עיר של מוזיאונים...
אז רק כדי לסגור את הפינה, חשבתי לערוך רשימה של כל המוזיאונים שראינו בפעם הקודמת. וינה משופעת במוזיאונים איכותיים מכל הסוגים. גם הארכיטקטורה המרשימה שלהם וגם האמנות המוצגת בהם. ביקרנו בוינה בדצמבר קר ב-2014. שוטטנו ברחובות המקושטים לכבוד כריסטמס, נהנינו מבתי הקפה והמסעדות המשובחים אך את רוב הזמן בילינו במוזיאונים המחוממים.
טיפ: בכל המוזיאונים יש מלתחות, בחלקם יש לוקרים שמופעלים ע"י מטבע שחוזר אליכם בסוף, בחלקם זו שמירת חפצים תמורת 1 יורו.
המוזיאון הכי חשוב בעיניי בוינה. הוא קודם כל ארמון מפואר, הכי יפה שראיתי מעודי. הוא המקבילה של הלובר הפאריזאי - כלומר יש בו יצירות אלמותיות. יש קומה של עתיקות ואמנות מצרית וכו', ויש אוסף מרהיב של אמנות רנסאנס. אני נהניתי בעיקר מהורמיר היחיד (Johannes Vermeer), ומהאוסף הנפלא של ברויגל האב (Pieter Bruegel de Oude). ברויגל היה סוג של עתונאי בעיניי, שתיעד את הרחוב של תקופתו בצורה הכי נפלאה שיכולה להיות. עמדתי זמן רב מול התמונות שלו בנסיון לגלות עוד ועוד פרטים מעניינים.
טיפ: לא מומלץ להגיע לכאן בסופ"ש! כמות האנשים המבקרים במוזיאון בשבת-ראשון לא מאפשרת הנאה מהמקום!
נמצא ממש מאחורי בנין האופרה. מבנה הארמון שהוסב למוזיאון מאוד נוח לצפיה בתערוכות המוצגות בו ברווחה ובנוחיות רבה. שני חדרים הושארו על כנם והם מציגים את הארמון כפי שהיה, בשאר המבנה ראינו כמה תערוכות מעניינות: תערוכה מקיפה של מירו, תערוכת אימפרסיוניסטים, גרהרד ריכטר וג'קומטי. כל אחת מהתערוכות היתה גדולה ומקיפה.
טיפ: אם תבקרו ביותר ממוזיאון אחד ברובע המוזיאונים - גשו תחילה למרכז המתחם לחנות ושמה point וקנו כל קומבינה של כרטיסים שתתאים לכם - ההנחה משמעותית. אנחנו קנינו כרטיס משולב ללאופולד, מומוק וקונצהאלה – במחיר 17 אירו לכרטיס במקום 34.
הבניין החדשני בעיצובו, הוא מוזיאון לאמנות בת זמננו. בארבע קומות הבנין הוצגו תערוכות מעבודותיה של אמנית מאוד מיוחדת בשם קוזימה פון בונין (cosima von bonin). באולם אחד היו חפצים יומיומיים מבד וקרטון במימדים עצומים, באולם שני עבודות מינימליסטיות שעושות שימוש במילה כתובה היוצרת מציאות מדומה.
נוח ונעים מאוד לביקור, עבר שיפוץ לפני כמה שנים, מכיל בעיקר אוסף של אמנות אוסטרית ואמנות של המאה ה-20. אהבנו את הציורים והפסלים של קלימט, קוקושקה, אגון שילה וראינו תערוכה מקיפה מעבודותיו של ג'קומטי ואמנים שהושפעו ממנו.
גם זהו מוזיאון לאמנות עכשווית, נמצא במבנה צמוד למוזיאון לאופולד. מבין כל התערוכות שהוצגו בעת שהיינו שם, היתה אחת מעניינת ומרתקת במיוחד בשם: "כחול". 30 אמנים הציגו עבודתם, הרעיון הכללי הוא לבחון את העולם סביבנו דרך פילטר הצבע הכחול. כמה מהעבודות היו מרשימות מאוד, כולל תצוגה של הסטוריית השימוש בצבע הכחול ותערוכה בשם "סין" (או צ'יינה שהיא מילה נרדפת לכלי קרמיקה) - האמן הלבנוני Raad Yassin, הציג 7 כדי חרס גדולים, מצויירים בטכניקה עתיקה של ציורי קרמיקה כחולים, כשכל כד מציג טרגדיה אחרת של העם הלבנוני, כולל הכיבוש הישראלי של דרום לבנון. הכדים הוצבו במעגל – כלומר, הדברים נמשכים...
את המוזיאון הזה הקימה בתחילת שנות ה-20 תנועה באותו שם. חבריה באו מתחומי הארכיטקטורה, האמנות והמוזיקה והיתה שייכת לזרם האר-נובו והיוגדנשטיל. תערוכת צילומים מרתקת המוצגת במקום, מתעדת את קורות הבניין כשהיה חדש, את ההרס שהיה מנת חלקו בזמן מלחמת העולם השנייה ואת השחזור שלו אך לפני שנים לא רבות.
העיקר במוזיאון המיוחד הזה, הוא ציור קיר של קלימט בקומת המרתף "הסמפוניה של בטהובן". הציור הורד למרתפים בזמן מלחמת העולם השנייה (לא ברור איך הורד אם זה ציור קיר, וזה הרי מרתף בעצמו). כל מי שנכנס לאולם מביע תחילה השתאות כי הוא נראה בלתי גמור, עובד המוזיאון עומד ומסביר לכולם – כי הציור אכן גמור, כך צייר אותו קלימט. זה ציור מאוד מעניין, נשארנו דקות ארוכות לחוות אותו ולגלות בו דברים חדשים כל רגע. אסור לצלם. יש גם תערוכות מתחלפות.
הארמון יפה לפי כל אמת מידה, יש בו פאר וינאי, פינות יפייפיות, אך כמוזיאון הוא מאוד לא נוח לי. החדרים והמעבר ביניהם ודאי שלא. המוזיאון מתחלק בין שני בניינים - העליון והתחתון. שתי סיבות לבואי לכאן: האחת - יצירותיו המופלאות של קלימט שאסור לצלם אותן ומוצבות בחדר חשוך, עובדי המוזיאון מזהירים כל העת לא לגעת ביצירות המוזהבות הנדירות והשניה - האוסף המכובד של יצירות אימפרסיוניסטיות בקומה העליונה.
טיפ: גן הארמון יפה ומזמין גם בחורף אך ממליצה לבוא לכאן כשהגן פורח.
טיפ: הספריה הלאומית נמצאת בארמון הופבורג, הכניסה לאולם מככר יוזף פלאץ. (Josefsplatz)
האולם יפה ומרשים ביותר. יש הרגשה של נגיעה בתקופת הקיסרות. כתוב במדריך שלנו שהפרסקו על התקרה הוא הגדול באירופה. הקירות עמוסי ספרים עתיקים והגלובוסים הענקים כאן ריתקו אותי עד כדי כך ששימשו לי השראה לפרק ב"שביל העולה להר". התערוכה המתחלפת שראינו היתה בנושא מלאכים - ספרים עתיקים העוסקים בנושא הוצגו בארונות זכוכית סגורים.
בוינה התפתחה תעשיית דפוס יהודית עניפה, בגלל איסור הדפסת ספריהם בבתי דפוס כלליים וזו שירתה קהילות רבות בכל אירופה. ספר אחד מאוד מרגש שהודפס באחד מבתי הדפוס האלה הוצג כאן - "מורה נבוכים" של הרמב"ם.
טיפ: המוזיאון היהודי נחלק לשניים, הכרטיס (שהוא די יקר) מקנה כניסה לשניהם והוא טוב ל-48 שעות.
האתר הראשון נמצא ליד האנדרטה שבתמונה - ברחבת היודנפלאץ (Museum Judenplatz) -
שמעון ויזנטל, שריד השואה היהודי-אוסטרי, נלחם שנים ארוכות להקמת אנדרטה זו לזכר יהדות אוסטריה. במקורות מסויימים כתוב שהקהילה היהודית התווכחה לאורך השנים על מיקום האנדרטה, במקורות אחרים כתוב שהאוסטרים לא איפשרו את הקמתה. מכל מקום, כשהתחילו לחפור ברחבת היודנגאסה (רחוב היהודים), התגלו שרידי בית הכנסת העתיק ביותר בוינה, והאנדרטה המרובעת הזו שמדמה ספריה סגורה, מכסה למעשה על שרידים אלה. עם הכניסה למוזיאון הסמוך אפשר לראות את השרידים.
האתר השני נמצא ברח' דורותיאה 11 (Dorotheergasse 11).
בחצי השנה האחרונה לפני הנסיעה, חקרתי על יהדות אוסטריה. היה לי עניין אישי ללמוד ולחקור שורשים. חשבתי שהמוזיאון היהודי יוסיף משהו על מה שלמדתי כבר, ולא רק שלא הוסיף דבר, אלא אף כעסתי על אופן הצגת הדברים.
יהודי וינה היו חילוניים (הרצל לדוגמא). חלק גדול מהם מתבוללים (מאהלר לדוגמא) - בתחילת המאה ה-20 יהודי וינה היוו כ-10 אחוז מכלל תושבי וינה אבל 90 אחוז מיוצרי התרבות שלה - כך למדתי מהספר הנפלא של חיים באר "מזכרונותיה של תולעת ספרים". המוזיאון לא נתן לכך ביטוי כלל: באולם אחד הוצגו צילומי כתובות (לא המקוריות) ומסמכי חישובים שונים וחפצי יודאיקה, באולם אחר הוצגה תערוכה המסבירה מהו אוכל כשר. מבחינתי זו היתה אכזבה.
מוזיאון הונדרטוואסר בווינה – קרוי בית האמנות (קונסט האוז). הוא ממוקם מחוץ לאזור המתוייר ונדרשת הליכה מהתחנה הקרובה ביותר.
הונדרטוואסר כונה בוויקפדיה "פרובוקטיבי" אבל לטעמי היה בעיקר אדם שחושב ויוצר "מחוץ לקופסא", שתיעב את הקו הישר כיוון שהוא "המצאה של האדם" והעדיף את העגול, האסימטרי שהוא לדבריו - "הקו של הטבע".
הונדרטוואסר היה אמן רב חושי – צייר, ארכיטקט, מעצב, אמן קולאז'ים.
המוזיאון עצמו קטן יחסית, בנוי על פי תפיסת עולמו של האמן בהרבה קווים מתעגלים – קשה ללכת על רצפה שאינה ישרה. הוא מציג תערוכת קבע של עבודותיו ובאולם העליון תערוכות מתחלפות. למי שאוהבים כמוני את הסגנון הצבעוני, המרתק והמיוחד של האמן – מובטחת הנאה.
מבנה יפה בן 4 קומות מספר את סיפורם של המלחינים הקלאסיים הגדולים בני אוסטריה בצורה אינטראקטיבית, מעניינת וסוחפת. יש הסבר בסיסי על מה הם תווים, על הפיזיקה של צלילים, על עבודתם של המלחינים הגדולים בני אוסטריה והשיא בסיפור מצולם, דובר גרמנית שמופעל על ידי הצופים, מתאים לילדים קטנים אבל אנחנו כנראה לא עברנו את הגיל.
בקומה אחרת אנחנו פוגשים את סיפורו של גוסטב מאהלר, עם תמונות של הבקתה אותה ביקרנו גם באגם וורתר. בקומה אחרת מתנסים בניצוח על תזמורת קקפוניה, ובפינה אחרת מקבלים שיעור מזובין מהטה, שהיה מנצח גם של התזמורת הפילהרמונית של וינה, כיצד יש לנצח כדי שהתזמורת תשתף פעולה. לא חשוב כמה אנחנו טובים במיומנות החדשה שזה עתה רכשנו – התזמורת על המסך מולנו מתייאשת מאיתנו בקול צחוק רועם.
מוזיאונים לילדים
תמיד דגלתי בכך שיש לחשוף ילדים מגיל צעיר למוזיאונים, של אמנות ואחרים ולהסביר להם בגובה העיניים את מה שרואים. בשנים האחרונות מוזיאונים רבים ברחבי העולם נוהגים כמוני ומייחדים לפחות אולם אחד לעולמות של הקטנטנים. בוינה ביקרנו בשלושה כאלה עם נכדנו הצעיר: מוזיאון הטבע, שהוא העתק ארכיטקטוני מושלם של הקונצטהיסטורישה בו הוא נהנה מהפעלות אינטראקטיביות בנושא חיות, במוזיאון הטכני בו יש אגף שלם לפעוטות (יש להזמין מקום לשעה מיועדת, מותר להכנס עם מבוגר.ת אחד.ת) ולילדים יותר גדולים ולמבוגרים כמונו יש אולמות ענק עם נושאי מדע המכסים כמעט כל מה שאפשר בתחום זה, ובמוזיאון לילדים שבארמון שנברון:
הילדים.ות עוברים תחנות שונות המדמות חיים בארמון הגדול: תחילה אולם תלבושות בו הם.ן מוזמנים.ות ללבוש בגדי מלכות ולהצטלם (סלפי כמובן), לשבת על כסא המלכות ולרכב על סוסי דמה. אחר כך עוברים לחדר בו מסרקים פאות לתסרוקות מלכותיות (נניח כמו של סיסי המלכה), לחדר צעצועים מתקופות קודמות – מעניין לראות איך ילדים של ימינו התחברו לצעצועים לא מוכרים להם וידעו לתפעלם. חדר מרתק נוסף הוא חדר של ילדי המשרתים – בו אפשר להתנסות במלאכות שונות כמו כביסה ובישול. בחדר של משחקי חשיבה לילדים גדולים יותר יש צעצועי חשיבה וחדר אוכל עם דימויים מפלסטיק.
המוזיאון הטכני של וינה הוא מבין המשובחים בז'אנר מוזיאוני המדע: הכל מונגש ומוסבר בדרכים רבות, בגודל טבעי, בלי להסתיר את מה שלא נעים אולי לראות, בכל דבר ניתן להתנסות ולהתפעל. יש אזור מותאם לקטנטנים ממש ולצד האפשרות להוציא שם אנרגיה לומדים דברים ממש מגניבים!
במוזיאון תערוכות המקיפות את כל תחומי החיים – מעבודות הבית ועד רכבות ומטוסי ענק. התעכבנו בתערוכת המזון. ההסבר מושקע עם פינות שונות על מקומות גידול, דרכים להפקת אוכל מהצמחים השונים, השוואת מאכלים בעולם, מהו מזון על ועוד ועוד.
בוינה יש עוד מוזיאונים רבים. באתר הזה ניתן להתרשם מהם ומהתערוכות המתחלפות בהם.
לקריאה נוספת:
וינה בימי קורונה - וינה כבונוס
טיול בוינה עם נכדנו בן השנתיים - אחד שיודע לשאול
אם תלחצו על המפה המצויירת תגיעו למפת גוגל בה נעצתי את כל המוזיאונים המוזכרים. תיהנו בטיול הבא שלכם לוינה ותחזרו לספר!
