• רבקה קופלר

הדרך הירוקה לירושלים

פעם נהגנו לבקר הרבה בירושלים. לפחות פעם בחודש. הדרך האהובה עלינו עברה בכביש הישן לירושלים, זה שעובר ברמלה ועובר דרך שדות ויערות ולא פעם עצרנו בהם, פרשנו שמיכה כהה לפיקניק. בימים אלה של פתיחות זהירה, ביקשנו לטייל מבלי להסתכן ועל כן בחרנו במסלול נסיעה קצר, אך כזה שימלא את הריאות אוויר.

קצה כביש 3886 הנופי

ציפינו למראות צהובים עד יבשים - אחרי שבוע של ארבעים וחמש מעלות בצל לא ציפינו לירוק שפגשנו הבוקר. החל מצומת רמלה, עת פנינו לכביש 44 לכוון בית שמש, התרוממה רוחנו אל מול ריבועי השדות הרבים, הכרמים המוריקים, החיטה הבשלה הכורעה עד האופק כשהרי ירושלים מתנוססים מנגד. הפיוטיות מגיעה הישר מהיופי של הדרך. עצרנו לראשונה בשולי שדה חמניות צהובות ובשלות, לסט של צילומים – הקפדנו לא להכנס ולא להרוס את הערוגות.

מפנה מרהיב בעלילה נוצר ישר אחרי כביש 38 החדש והרחב, בפניה לנס הרים על הכביש שלכבודו התכנסנו כאן: כביש 3886 המתפתל במעלה הרי ירושלים בתוך יערות עצי אורן ואחרים. העננים בשמיים כאילו צויירו ביד אמן במיוחד לכבודנו והשמש עדיין היתה גבוהה בשמים, הצל שהוטל על הכביש דמה לבוקר אירופאי מושלם ואנחנו השגנו את טיול החו"ל שלנו בארץ.

פרחי צבר

אין לנו תמונות של הכביש זולת התמונה הלא מסעירה שבראש הפוסט, אך תצטרכו להאמין לי כי יפה הכביש עד מאוד – זכרתי אותו ככביש צר, שמצריך התחשבות יתרה במכוניות הבאות מן הכוון ההפוך, אך לא עוד! הוא הפך דו-נתיבי ונוח לנסיעה. אפילו גשר האבן הישן והצר שזכרתי באמצעיתו – איננו, ובמקומו הונח גשר חדש שיכול להכיל שתי מכוניות נוסעות זו מול זו בביטחה.

בסוף הדרך הגענו לעין כרם. עליה אפשר כמובן לכתוב פוסט שלם, אבל הפעם לא בילינו בה מספיק זמן. העלנו זכרונות מ"הגולאש אין" עליו השלום ומ"פונדק עין כרם" בהם נהגנו ליהנות ממטעמים פעמים רבות.

טיילנו בין הסמטאות, הגלריות היו סגורות בגלל החג אך פינות רומנטיות רבות אירחו על המדרכות שולחנות של בתי קפה ומסעדות.

פנינו מזרחה אל דרך האחיות בסופו מצוי מנזר "האחיות מציון" רק כדי לגלות שהוא וגנו המופלא סגורים. פעם, כשטיילנו לארצות אחרות במרווחים גדולים, עין כרם היתה לנו סוג של חו"ל. באחת הפעמים כשהילדים שלנו היו ממש קטנים, התארחנו כאן ללילה סגפני משהו, אבל עד היום אנחנו נזכרים בו בערגה. כאן בתמונה כנסיה השייכת למנזר אחר - גורני, הנראית כמעט מכל פינה. אני מודה שלא זכרתי את כיפות הזהב שלה.

כיפות הזהב של מנזר גורני

בחרנו בדרך חזרה בכביש 395 דרך צובה ורמת רזיאל. הקטע המרשים ביותר שלו הגיע אחרי הכניסה לפארק הקדושים – הכביש הפך צר וכמעט בעל מסלול אחד, נוסע בתוך יער מתחת לחופת עצים, בדיוק בדיוק כמו שאני אוהבת!


המסלול כולו כפי שהבאתי אותו כאן, מנוקד שבילי הליכה רבים, פינות פיקניק ביערות ובעין כרם אפשר לבלות שעות ארוכות.


לקריאה נוספת:

עינת הרשקו, בעלת הבלוג אלטרנעטיבה כתבה פוסט ובו רשימת דרכים נופיות בארץ.

על ההסטוריה של הדרך העולה לירושלים, כאן בויקיפדיה


המפה כאן יכולה להיות לכם לעזר. טיילו וחיזרו לספר. כל תגובה כאן למטה תשמח אותי.

מפה, הדרך הישנה לירושלים

רומן היסטורי פרי עטי,
לקריאה חופשית, המתרחש במאה התשיעית לספירה

u05e0u05d9u05d5-u05d0u05d9u05e0u05d2u05d

​מפות שציירתי לפי מסלולי טיולים
שהם מסע בדרכים, Road Trip
ובהם סיורים מצולמים.

מחשבות - על הכסא

היום, כשאנחנו יותר יושבים מאשר מטיילים, הרהורים על כסאות שונים במקומות שונים כמייצגים של תרבות - מעניינים עוד יותר מאשר בעבר.

איך להתמצא באוספת אוצרות:

פרקי הבלוג:

הבלוג עוסק בנושאים מגוונים – טיולים, אוכל, סקירות ספרים שאהבתי, אמנות ועוד נושאים מגוונים.

לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד הראשי של הבלוג, בו תוכלו לנווט לפי קטגוריות, לפי חיפוש בקוביית החיפוש לפי מילות מפתח
או בלחיצה על לשונית האינדקס שתוביל לעמוד המסודר לפי ארצות ונושאים לפי א'-ב'.

השביל העולה להר:
רומן היסטורי פרי עטי המתפרסם רק כאן. לחיצה על הלשונית בסרגל העליון תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל פרקי הסיפור. תיהנו ואל תשכחו לספר לי רשמים בסוף.


מסלולים:
Road trips - מסלולי טיול מצולמים על מפה שאני מציירת עבורכם. לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל המסלולים.

  • fcebook
  • Pinterest
  • Instagram

© כל הזכויות שמורות לרבקה קופלר 2015