• רבקה קופלר

מדד האושר, מוזיאון העיצוב

סקירת תערוכה: "זגמייסטר & וולש: רטרוספקטיבה", מוזיאון העיצוב חולון


כשהלכתי ללמוד עיצוב גרפי חשבתי שאני מתפשרת מאוד עם החלומות שלי. חלמתי להיות ציירת אבל ההגיון והורי אמרו לי שכדי להתפרנס צריך מקצוע נדרש. אילו ידעתי אז, שיגיע יום ובכל עיר שמכבדת את עצמה יהיה מוזיאון לעיצוב בו יוצגו עבודות של עיצוב גרפי, בתערוכות המושכות אליהן קהל גדול כמו שראיתי בשבת האחרונה במוזיאון העיצוב בחולון, אולי הייתי חשה יותר גאווה.

pins won't save the world

עיצוב גרפי, או כמו שהוא נקרא היום "תקשורת חזותית", אני יודעת היום, הוא המקצוע שמעצב לנו את החיים המודרניים, את צורת המחשבה שלנו ואת אופן היצירה שלנו. אין תחום היום הסובב אותנו שאינו מושפע מעיצוב, בין אם הוא מוצלח ובין אם לא.

"תקשורת חזותית עוסקת בדרכי התבוננות והראייה של העולם."

בשבת האחרונה ביקרתי בתערוכה "זגמייסטר & וולש: רטרוספקטיבה" במוזיאון העיצוב בחולון, עליה תוכלו לקרוא כאן. זגמייסטר & וולש הם מעצב ומעצבת מובילים, בעלי משרד בשם זה בניו יורק. הם בוחנים ומאתגרים את תפקיד העיצוב בחברה.

דימויים

תערוכה כזו, מעבר להנאה מהאסטטי, היפה והנעים, גורמת לחשיבה מעמיקה על "מה עומד מאחורי הדברים?" "ממה מורכבים הסמלים וכיצד הם משפיעים עלינו?". בכניסה לגלריה העליונה מוצב מדד האושר, עשרה צינורות ובהם מסטיקים. המבקרים לוקחים מסטיק מהצינור המציין את מידת אושרם. התערוכה ברובה עוסקת במציאות לא אמיתית שעולם העיצוב יותר עבורנו. בהלחמה של חפצים מדומיינים ואמיתיים. לעיתים של טקסט הפוך למה שהוא מציג ושאלת השאלות היא - האם כל זה גורם לנו לאושר? לפי מדד הצינורות הריקים יותר, כנראה שכן. האם להאמין לכך?

מדד האושר

כדי לא להשתמש בקלישאות, אני מעדיפה לספר על התחושות שלי בשילוב מילות הסבר הלקוחות מהתערוכה עצמה. התחושה הכי חזקה שלי היתה כמו עמידה על מגדל גבוה המאפשר תצפית רחבה על תמונות מחיי המקצועיים, עומדות זו לצד זו. כמעט כל מוצג בתערוכה מזכיר לי תמונה מעברי המקצועי.

רוב השנים עבדתי במשרדי עיצוב מוגבלי תקציב. זה אומר למשל, שאם צריך ויז'ואלים, רוכשים אותם בבנקים של תמונות, עדיפות לכאלה שהן זולות, אבל נראות מליון דולר. פעמיים התמזל מזלי, עת עבדתי במקומות יותר נדיבים, בהם לא היה צריך לחשוב על העלות הסופית של המוצר, בהם ניתן היה לגייס צלמים מקצועיים שיצלמו עבורי את מה שתכננתי. מול הסרטונים היפייפים המוצגים בתערוכה, בהם ניתן לראות תיעוד של המעצבים מביימים ומצלמים את הצילומים היפייפים שלהם, עולה באפי ריח המאפים הנהדרים של האופה ממנו ביקשתי לאפות חלה בצורת לוגו החברה אותה פרסמתי. "לא צריך שתהיה טעימה", אמרתי לו, "אבל אני יודע לעבוד רק עם חומרים טובים", ענה לי.

סיכות

"דימויים חדשים אינם נוצרים יש מאין. כדי שסימן יהיה מובן לצופים, יתקשר, ישכנע ויעביר את המסר הרצוי, עליו להתכתב עם משהו מן המוכר והמזוהה בעולמם של המתבוננים."

המוצגים בהמשך לטקסט הזה, פשוטים, אוניברסלים ויחד עם זאת מעוררים מחשבה על הדימוי. פעם, לפני היות האינטרנט המזמן לנו שפע השראה, הייתי מקבלת אותה בנסיעות לחו"ל. הייתי בולעת בצמא את כל מה שראו עיני, אוגרת פרוספקטים, מצלמת חלונות ראווה, פוסטרים שתלויים ברחוב, מבקרת בתיאטראות ותערוכות עיצוב, מחפשת ספרי עיצוב כמוהם לא נראו בארץ וחוזרת לעבודה שופעת אנרגיה ורעיונות חדשים, בוררת מתוכם את אלה שניתנים לתרגום לישראלית, כי כמו שנאמר בפתח התערוכה:

"יש לנו 39 אלפיות השניה כדי לקבוע דעה, האם העין שמולעטת בדימויים מסוגלת לברור מבינהם ולהתנגד להם?"

קראפט ודיגיטל
הצד השמאלי צולם בתערוכה, הצד הימני צולם במילאנו - שימוש באותם אמצעים גרפיים

"בוראים עולמות... בתהליך העבודה הם אינם מהססים לשלב בין קראפט לבין דיגיטל, להמיר בקלילות דו מימד בתלת מימד וחוזר חלילה."

אני מתרגשת לגלות בתערוכה הזו דימויים גרפיים שפגשתי ממש לא מזמן, בחלון ראווה במילאנו ותוהה מי הושפע ממי ואולי בכלל העבודה הזו במילאנו היא פרי עבודתם של זוג המעצבים המציגים כאן במוזיאון? במילאנו, מאוד אהבתי את הדרך בה הדיגיטלי מתחבר לעולם המציאותי, השטוח לתלת מימד, הגשמי למאוייר. אהבתי, כי החיבור היה כל כך יפה בעיניי, בייחוד כי חלון הראווה עמד בגלריה ויטוריו עמנואל השני, אחד המקומות העשירים בעולם, והנה בחרו באמצעים כל כך פשוטים כדי להעביר מסר שיהיה ברור לכל.

קראפט ודיגיטל

"...מעבר לתפקידן של האותיות כסימנים המייצגים תוכן, אות היא צורה אבסטרקטית, בעלת תכונות ומאפיינים סגנונניים: מסורתיים ומודרניים, עכשוויים ונוסטלגיים. ניתן לצייר אותה עם דיו, לחקוק אותה באבן, לחרוט, להדפיס, לכתוב ולפסל..."

מסביב תלויות עבודות המציגות שימוש בפונטים, טיפוגרפיה, את הניגוד או החיבור בין הכתוב למצולם, את ההשפעה של החלל בסביבתו מונחות המילים, את ההבדל שבין ההסתכלות מרחוק ומקרוב. ריבוי רבדים.

אני זוכרת מודעת פרסומת שעיצבתי לחברת תרופות, שביקשה לפרסם מולטיויטמין עבור ילדים. ישבתי שעות אין ספור ועיצבתי בפוטושופ את המשפט "ילדים אומרים איכס על אוכל" (ולכן הם זקוקים לויטמינים...) כשהאותיות עשויות מפרודוקטים של אוכל. הלוואי והיה לי תעוד.

התנגדות

התמונה מעל דורשת הסבר: זהו שער לניו יורק טיימס, עיתון מאוד מכובד בעולם כולו. השער עוצב על ידי זגמייסטר & וולש כדי לאזכר הפגנת אלפי נשים, שיצאו לרחובות במלואות שנה לבחירתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב. המפגינות מחאו על גישתו והתבטאויותיו של הנשיא כלפי נשים. על שער הגליון שעסק במחאה בכלל, נכתבו אותיות המילה RESIST – התנגדות, משאריות הכובעים הסרוגים שחבשו המפגינות באותה הפגנה. האופן שבו בחרו המעצבים להראות את שאריות הכובעים ממחישה ויזואלית את עוצמת ההפגנה.

טיפוגרפיה, שימוש בגוף

ממליצה מאוד לראות את התערוכה, היא מציגה עוד הרבה מעבר למה שתיארתי כאן ומבטיחה חוויות מרגשות.

לקריאה נוספת:

אם תירצו להתעמק יותר בהסברים על עיצוב גרפי, תקשורת חזותית ומיתוג אני ממליצה בחום על הבלוג המקצועי של הגר אשחר ניר - onscribbling

חולון משופעת במוזיאונים מעניינים. למרות שווייז יוביל אתכם בקלות למוזיאון העיצוב בחולון, הכנתי לכם מפת הגעה אליו ולעוד כמה מוזיאונים ממש שווים בקירבתו, ואם תלחצו עליה תגיעו לאתר המוזיאון.

#טיולבארץ #אמנות #חולון #מוזיאוןהעיצובחולון #זגמייסטרוולש #מדדהאושר

פוסטים אחרונים

הצג הכול

רומן היסטורי פרי עטי,
לקריאה חופשית, המתרחש במאה התשיעית לספירה

u05e0u05d9u05d5-u05d0u05d9u05e0u05d2u05d

​מפות שציירתי לפי מסלולי טיולים
שהם מסע בדרכים, Road Trip
ובהם סיורים מצולמים.

הרי הרוקי'ס הקנדיים -
ספונטניות של פעם

פעם הטיולים היו לגמרי אחרים, אפשר היה לטוס לקצה העולם ללא תכנון מדוקדק. היום, אפשר רק להתענג על מה שהיה ולתכנן טיול עכשווי.

אוצרות אחרונים:

ארכיון אוצרות: