נחל בצת
לפני שנים, נהגנו לפקוד את נחל בצת פעמים רבות. לפעמים הלכנו את כל המסלול מנחל שרך לנחל בצת ולאחר העלייה המפרכת לקיבוץ איילון חזרנו עם אוטובוס למכונית שהשארנו בכניסה לנחל שרך. זה היה מזמן, כשהנחלים היו מלאים מים ובחלק מהמסלול עבירים רק עם בגדי ים, כשבקיץ הלוהט זה היה מקום מפלט מהחום ומקום להשתכשכות במים הנעימים תחת חופות העצים המצלים.
בפעם האחרונה שירדנו לנחל בצת מקיבוץ איילון, הוצאנו את הילדים מבתי הספר בספונטניות, באמתלה כלשהי (נהגנו לעשות זאת לא מעט) ונסענו צפונה. אז, בשנות התשעים המוקדמות הדרך מהמרכז ארכה שעות רבות, בנסיעה די איטית. הילדים היו רגילים לעסוק בשלהם במושב האחורי, יודעים שבסוף תהיה הרפתקה.
בחמש אחה"צ הגענו לחניון שבסוף קיבוץ איילון ובשמחה ירדנו את הירידה לנחל. מחלצים איברים ומנערים רגליים אחרי הישיבה הארוכה במכונית. השקט מסביב היה נעים אבל גם מטריד. רחש המים מלמטה סיקרן, אבל אז הזדחל לו החשש – גבול הצפון ממש מולנו, מעבר להרים היפים שעוד מעט ירד עליהם חושך ואנחנו לבד, איש לא יודע שנסענו הרחק מהבית (יש צורך להזכיר שלא היו טלפונים ניידים?), איש לא ראה אותנו עוברים את שער הקיבוץ לנחל - ואם יקרה משהו? שאלנו בקול רם, לא ידעו אפילו שצריך לחפש אותנו... הילדים אמנם היו קטנים אבל מספיק גדולים כדי לשתף אותם בחשש וביחד החלטנו שכדאי לעלות חזרה ולחפש מקום לינה. כן, סיפרתי לא מעט על חיפושי הלינה הספונטניים של אז – הצימרים של הצפון היו בחיתוליהם, אמצע השבוע, לא היתה בעיה למצוא חדר נחמד לארבעה.
מאז נסענו פעמים רבות בכביש הצפון היפייפה אבל אף פעם לא ירדנו לנחל. לא ידענו שהתייבש כנראה משאיבת ייתר של מי תהום, עד כדי סכנה לייצורים החיים בו. כך שכשבאנו בסופ"ש האחרון אחרי שבוע של סערה וגשמים חזקים, היינו בטוחים שנראה מים רבים בנחל בצת – ממש כפי שזכרנו משנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. טעינו.
טיפ: זה המקום לשאול שאלות על טיבם של טיפים לטיולים, שצוברים אבק של שנים רבות, עד כמה הם יעילים ללא בדיקה עדכנית של תקפותם ומה אחריות המטיילים עצמם לאמת את מה שהם קוראים.
תחילה עצרנו בפארק גורן הסמוך. בצד השני של כביש הצפון. חורש יפייפה – זיהינו בו סוגים רבים של עצים, חלקם בצבעי שלכת יפים. ראינו על הקרקע עלים טריים של מה שיהיו ודאי פרחים יפייפים עוד חודש או חודשיים - זיהינו בודאות אירוס ורקפת. היה לנו קר ובוצי מדי כדי לטייל ממש, כך שעצרנו את רכבנו בשתי תצפיות מרהיבות – אחת בחניון המצפור – מראה יפייפה של מבצר מונפור ממול ושל ההרים הירוקים סביב. במקום אמפי מודרני וחתולים רבים ששיעשעו אותי דקות ארוכות.
משם המשכנו לתצפית חניון הזייתים שלרגע היה נדמה לנו שחנינו בתצפית שמעל קניון הויקוס שבהרי אפירוס, בצפון יוון. תראו את ההרים הירוקים והערוץ העמוק!
רחש המים בנחל כזיב, עמוק למטה ריגש אותנו מאוד, אבל למרות שמאוד רצינו להגיע אליו - הירידה בבוץ הטרי היתה מעשה בלתי אחראי שהחלטנו לוותר עליו.
"נחל בצת" אמרתי בשמחה. לשם צריך לנסוע עכשיו! מזמן לא ביקרנו אותו ושם הרי בטוח יש מים רבים, אמרתי בידענות. לא התכוננתי למיעוט המים שזרם באפיק הנחל. מכמות המים התאכזבתי. סברתי שהנחל יתמלא לאחר זרימת המים מן ההרים. גם כאן טעיתי, כנראה.
טיפ: הירידה לנחל בצת מתחילה בסוף קיבוץ אילון. יש להכנס בכניסה המערבית לקיבוץ ולנסוע ישר ב"דרך הנחלים" עד לחניה הגדולה. עוברים את השער ויורדים בשביל אספלט קל להליכה. הטיול לאורך ערוץ הנחל.
האוויר הצח, היום הבהיר, העצים היפייפיים, נוף ההרים המשגע מסביב – מילאו אותי שמחה ופיצו על המים המועטים שפגשנו בטיול זה. על שלט לצד אפיק הנחל קראנו על מאמצי שיקום הנחל, מאוחר יותר בבית, קראתי על שאיבת הייתר של מי התהום המונעת ממעיינות הנחלים לנבוע כהרגלם. כעסתי על הבורות שלי, שנובעת מטיולים מעטים מדי בזמן האחרון.
תודה שטיילתם איתי טיול שבת חביב זה. אשמח לכל סיפור שלכם, כאן בתגובות למטה, על המקום היפה הזה שאני כה אוהבת.
לקריאה נוספת:
כתבה ב-YNET מ-2012 על התייבשות נחל בצת
מסלול טיול עדכני – מנחל שרך לנחל בצת – אתר טיולי
