עכו - חופשה של פעם
עוד מעט קיץ של ממש. עוד מעט החופש הגדול. הגם שכבר מזמן אני לא בגיל המתאים, אפילו ילדי כבר לא, התאריך כאילו חרוט בשעון הביולוגי שלי.
פעם רק בקיץ היו פירות שאי אפשר היה לאכול לפני בוא החופש הגדול, לא כמו היום שהם מגיעים עם הגשם האחרון. פעם, היו הנאות קטנות כמו המתק של קנה סוכר.
פעם, החופש הגדול היה עבורי נסיעה ארוכה באוטובוסים הבלתי ממוזגים של אגד עם כמה החלפות בדרך, עד עכו, לחופשה השנתית אצל הדודה, הדוד וגם הבן שלהם.
שם בעכו, הקיץ היה בשחור לבן של סדרות טלוויזיה שחיכינו להם כל השנה, ששודרו במיוחד בעונה זו, של גלי ים גבוהים בהוואי חמש אפס וויכוחים קולניים ביננו הילדים אם מגרט חתיך או לא (ברור שלא, הוא היה נורא זקן אז בעיניי...)
כל אבטיח היה אז אדום ומתוק וכל תפקידו היה לצנן את הקיץ המהביל, שם ליד הים של עכו. את גרעיניו השחורים ייבשנו בשמש כדי שנוכל לפצח מאוחר יותר, ליד הרדיו ששידר שירי קיץ קלילים.
את עכו אני זוכרת בטעם וריח של קלחי תירס שבושלו בסיר אלומיניום ענק בככר שמתחת למרפסת של הדודים ונקנו באגורות בודדות של דמי כיס.
של סחלב ראשון בחיים, ואחריו עוד ועוד.
של הרבה ים ושיזוף עד צלייה ליד חומות נוסטלגיות שלפי האגדה, גם נפוליאון של שיעורי ההסטוריה נגע בהם.
של קפיצה קטנה מעכו לחו"ל, הלא היא נהריה - העיר היחידה בארץ שנחל עובר לאורכה וטעם שפת הדיבור בה באותם ימים היה כשל טעם האפפל שטרודל הזה שבתמונה, אותו פגשתי באוסטריה כעבור הרבה שנים.
חזרתי לפני חודשים אחדים לצלם בעכו. כבר שנים רבות שאני נוסעת לשם רק בגלל ייפי העיר העתיקה, זו שהוכרזה בשנת 2001 כאתר שימור עולמי ע"י אונסק"ו. הפעם היתה זו רק הצצה, עכו מציעה הרבה יותר מסיפור אחד נוסטלגי וכדי לספר את כל היופי שלה אצטרך לכתוב פוסט נפרד.
אני אוהבת את השוק הססגוני שלה, שהוא אחד היפים בארץ, את הים המקיף אותה משלושת צדדיה והחומוס שלה שאין כמותו באף מקום אחר. "חצי האי עכו", מצאתי שלט מקסים בשערי הכניסה לעיר שהיא אחת העתיקות בעולם.
עברתי ברחובות העיר החדשה, ניסיתי לצלם זכרונות, ולצד רמזים קטנים לעיר של שנות ה-70 אותם מצאתי, פגשתי גם אוצרות שלא היו מוכרים לי. רח' בן עמי שהיה עבורי תמצית העיר הגדולה כשהייתי ילדה, כאז גם היום הוא רחוב שוקק חיים.
מבנה עותמאני שנבנה על יסודות מבנה צלבני מהמאה ה-12, ששימש את בית החרושת לגפרורים "נור", שנוסד ב1923 ופעל במבנה זה עד 1989, עומד כעת בשיממונו, גורם לי לחשוב על שימור לעומת הזנחה.
ישן פוגש חדש - מבנה מרהיב ששימש את המנדט הבריטי עומד סגור בגן זכרון מאוד מטופח.
בסוף גם הגעתי לשלט המעניין הזה שגרם לי לחשוב למה? ועל שום מה?
אם הגעתם עד כאן, כנראה שגם אתם נזכרתם בחופש הגדול של ילדותכם. אני מאוד אשמח אם תספרו לי על כך בתגובות.
ואם תלחצו על המפה תגיעו למפה אינטראקטיבית ובה האטרקציות של עכו העתיקה.
