טעמים של בית
סיפור על כופתאות גבינה ותעודת לידה
נולדתי בארץ טרנסילבניה, בנופי בראשית, אך מעולם לא היתה לי הוכחה בצורת מסמך למאורע מכונן זה. לא שנזקקתי אי פעם לתעודה הנ"ל, אבל זה נחמד לראות את העובדות כתובות שחור על גבי תעודה.
ארץ פשוטה היא טרנסילבניה, למרות כל התהפוכות הפוליטיות שעברה. פשוטה במובן הטוב של המילה, כמו אותן כופתאות גבינה – טורוש גומבוץ - עשויות שלושה מצרכים המצויים בכל בית. הטעמים שאפשר לרקוח מאותם מוצרים בסיסיים מוכיחים לא פעם, כמו שלמדתי מ"שירתי" של ביאליק, שכשמכינים מאכלים באהבה, גם אם הם באים מתוך הדלות - אין צורך בתבלינים נוספים.
נסעתי כמעט לפני עשור לטיול שורשים בארץ הולדתי. היום במבט לאחור בתמונות שצילמתי שם, ניבטים נופים יפים מאלו שנשארו בזכרוני. זכרון כידוע, מושפע מאלמנטים רבים ושונים, ואחד כזה יובא כאן מייד.
גבינה, ברינזה בשפה המקומית הרשמית, או טורו בשפת הילידים ההונגרים, מגבנים בבתים ויוצאים לשווקים למכור אותם. שווקים – זו מילה גדולה מהעולם שלנו, לא שלהם. שם הניחו שטיח על האדמה החשופה ועליו את המוצרים למכירה. ממי הגבינה שנשארו מהכנת הגבינה הזו, מגבנים בד"כ את הגבינה הבייתית שאנחנו מכירים אותה בארץ בשם אורדה, או טוב טעם.
עיר יפה יכלה להיות טרגמורש אלמלא שיני הזמן והסובייטים נגסו בה. כמו שמערבבים ביצים, גבינה וסולת ומקבלים מעדן - כך מעורבבים כאן סגנונות בניה מזרח אירופים עם הפאר של הקיסרות האוסטרו-הונגרית ששלטה כאן מאות שנים. עד גיל ארבע גדלתי בה ומשמצאתי בטיול הזה את הדרך אל גינת ילדותי, את הרחוב והבית בו נולדתי רציתי פשוט לברוח, הלאה. כל סיפורי סבל הורי כאן צפו ועלו. אבל אז נזכרתי באותה תעודת לידה שאיננה.
בבית העירייה הפנו אותנו לחדר 101. "אלף תשע מאות שמונים וארבע" של גורג' אורוול וחדר מאה ואחד, הרי הוא חדר העינויים - קמו לתחייה בראשי. האשה-הפקידה שקיבלה את פנינו ודאי היתה אשתו של האח הגדול, גם הוא של אורוול. היא הבינה כל מילה שדיברתי אליה בהונגרית אך סירבה לענות בשפה זו, התעקשה על רומנית שאיני מכירה. היא אמרה: "אי אפשר". "לא היום". "אח"כ". ואנחנו לא הבנו. שלחה אותנו לדרכנו והציעה שנחזור בשלוש אחה"צ.
צריך שהמרקם של התערובת תהיה סמיכה אבל גם דלילה, קצת דומה למרקם של שמנת, אחרת הכופתאות יתפוררו בעת הבישול. אסור להרגיז את הגברת פקידה, אחרת לא אדע אם אכן רשמו אותי כאן כשנולדתי ולא היה דבר שרציתי יותר באותו יום מהמידע הפשוט הזה. חזרנו בשעה שביקשה. היא עדיין ניסתה להגיד שזו עבודה קשה וכו' וכשהבינה שאנחנו לא מבינים את הרמזים העבים שלה, אמרה לנו מפורשות: זה יעלה לכם 1500 ליי (לא הרבה שקלים, אז) תוספת מאמץ, תוספת למחיר הרשמי. ברור ברור. עכשיו הבנו.
הגברת פקידה ניגשה לארון גדול, מאובק, פתחה אותו ובפנים עשרות ספרי ענק מונחים באנדרלמוסיה מאובקת זה על זה, חיפשה ומצאה את האחד עליו היתה רשומה השנה בה נולדתי. את האושר שלי כשראיתי את שמי בין כל שמות התינוקות שנולדו בעיר הזו באותה שנה בה נולדתי גם אני, אפשר לדמות רק לרגע הזה שהביס המושלם פוגש את החך. גם של כופתאות הגבינה שלי - הטורוש גומבוץ. יש בידי תעודת לידה!
את המתכון המקורי עדכנתי ושידרגתי:
צריך:
1 חבילת גבינה - טוב טעם
2 כפות גבינה לבנה 5%
2 ביצים
4 כפות סולת (טחון עבה כמו של קוסקוס)
1 כף סוכר
קליפה מגוררת של תפוז אחד
כך מכינים:
מערבבים הכל לתערובת חלקה, עתה מניחים סיר רחב מלא במים על אש חזקה. בזמן שהמים ירתחו התערובת תסמיך. בעזרת שתי כפות צרים צורה מאורכת ומניחים במים. מבשלים דקה-שתיים. אחרי שהכופתאות צפות למעלה מוציאים אותן לצלחת הגשה.
לפי המתכון המקורי, צריך עתה לגלגל אותן בפירורי לחם שטוגנו בכמות נדיבה של חמאה וסוכר. אני דילגתי על השלב הזה והמסתי מעליהן מעט חמאה, לשיפור הטעם.
מגישים חם. אפשר להגיש עם פרי, או מעט מרמלדה. אני הגשתי עם ריבה ללא תוספת סוכר.
לקריאה נוספת:
טרנסילבניה מונחת ממש במרכז השפעות קולינריות, כפי שניתן לראות במפה:
