איסלנד - לנדוד עם הציפורים
"טיול של פעם בחיים". כמה פעמים אמרתי את הביטוי הזה על טיול כלשהו, ואחרי זמן לא רב רוקנתי אותו מתוכן? הרבה פעמים. כי טיסות הפכו קלות יותר, זמינות יותר ואנחנו למדנו לטייל טיולים קצרים אך מרובים. אבל הטיול הזה שאספר לכם עליו, הוא באמת כזה. עבורי לפחות. והסיבות רבות. אתחיל מזה שהוא נחלם מזמן. לפני כחמש עשרה שנה, כשהייתי (כמעט) לגמרי אדם אחר, טרודה בטרדות כל כך שונות. החשיבה על הטיולים הרבים העומדים עוד לפני, היתה אחרת לגמרי. סגנון הטיול שלנו אז התאים מאוד לחלום איסלנד – נסיעות מרובות, מזוודות שנארזות כל יום, חדרי מלון משתנים בכל יום.

בזמן הזה שעבר מאז סיפרה אורה גזית את סיפור הטיול הגדול שלהם, שכלל את פרק איסלנד ואני נשביתי בו לחלוטין – זרמו הרבה מים בנחלים הדלילים שלנו ואנחנו שינינו כיוון זרימה: התמתנו, למדנו לאהוב את מנעמי החיים, עם אוכל טוב, מלונות מפנקים, טיול קצר וחוזר חלילה. אפילו מצאתי צידוק מעולם הטיולים לסגנון החדש: Slow travel. טיול איטי מעמיק היכרות עם היעד, נותן יותר כבוד למקומיים, לנו המטיילים/ות ובעקיפין גם מיטיב עם כדור הארץ.
טיול באיסלנד לא יכול להיות כזה. אם אין באפשרותנו לטייל מעל לחודש – צריך לאמץ מחדש את אופי הטיול התזזיתי ואני חייבת להודות – שכחתי איך נהנים ממנו.

דבר ראשון ידעתי, כדי לטייל כיאות באיסלנד, חייבים להתחיל לתכנן כשנה מראש. אחרת, אמרו יודעי דבר - אי אפשר יהיה למצוא מקומות לינה ראויים וכספח איום מתקופת הקורונה – אי אפשר יהיה למצוא רכב להשכרה. על מנת למנוע מפח נפש, התקשרתי לניר מחברת "איסלנד אחרת" בסוף אפריל ושאלתי: היתכן לטייל ביוני הקרוב? נמצא מקומות לינה? הימצא רכב? והתשובה היתה "כן, אם תמהרו". אז מיהרנו ממש. תוך שעה היו בידנו כרטיסי טיסה לקפלוויק דרך וינה בחברת אוסטריאן במחיר זול בהרבה מהכרטיסים שאך זה החזירו אותנו מטיול משפחתי לווינה עצמה. חישוב מהיר של המחיר שהוצע לנו על ידם לכל הדיל, יצא אך במעט יותר יקר לו היינו מזמינים (ומצליחים למצוא) לבד לינות ורכב וכך יצאנו לדרך.
בחודשיים שנותרו עד לטיול עשינו עבודת הכנה רצינית, אודותיה אספר בלינק הבא, בתוספת מסקנות וטיפים לטיול מוצלח באיסלנד. על הטיול עצמו, שארך שבועיים מלאים אספר כאן.

השפה האיסלנדית
בלתי אפשרית. לכן, לא אנסה אפילו להגות מילים או שמות באיסלנדית, אניח אותם כאן באיות המקורי שלהם, שכולל אותיות שלא קיימות בלטינית, והגייה מיוחדת לצירופי אותיות מסויימות. הבעיה העיקרית בטיול שלנו היתה, מיעוט האיסלנדים שפגשנו – מעט מאוד אנשים בכלל, ורוב נותני השירותים במלונות ובמסעדות היו בכלל עובדים זרים (ממזרח אירופה) וכולם כולם דיברו אנגלית.
כביש הטבעת
לאיסלנד יש כביש אחד ראשי, המקיף את האי כולו. מסלול מקובל הוא לנסוע לאורכו של כל הכביש הזה, עם עצירות באטרקציות שבדרך, עם ירידות לכבישים משניים וחזרה. בקיץ היום ארוך, למעשה אין חושך בכלל ולכן יש מי שמטיילים כמעט 20 שעות ביממה – אנחנו לא. מכמה טעמים: חשוב לנו לעכל את מה שאנחנו רואים, להשתהות על מה שאוהבים אבל בעיקר, כוחנו לא עומד לנו במאמץ הרב הכרוך בכך.

לפני כשלושים שנה חזרתי מטיול ראשון בנורבגיה וסיפרתי בהתפעלות לחברה בעבודה, כי הנורבגים מכבדים את הטבע שלהם, מתערבים בו במינימום ההכרחי – אולי שביל קטן, מדרגות הכרחיות ותו לא. אותה חברה התרעמה ואמרה: "אבל אמא שלי לא תוכל לטייל במקומות כאלה שאינם מונגשים". ובכן, עכשיו אנחנו בגיל של האמא של החברה, עם כושר די טוב לגילנו - אבל לא מספיק. האיסלנדים שהם אבירי השמירה על איכות הסביבה, אינם מאפשרים ירידה מהשביל הצר, בד"כ לא סוללים כביש עד ליעד – מהחניה יש ללכת לא מעט, לפעמים בעליה חדה או בירידה הגוררת מן הסתם עליה בחזרה ואנחנו היינו מעדיפים להעזר ברכבל למשל, שיוביל אותנו להתפעלות מפלאי הטבע, או לכל הפחות עצירה קרובה יותר ליעד (במיעוט יעדים זה אכן קורה).

מהמסלול שהוצע לנו ע"י "איסלנד האחרת", סיננו בזמן התכנון את כל הטיולים הרגליים הארוכים ואלה שנראו לנו קשים. ובכל זאת, בשטח - מתחנו את גבולות היכולות שלנו פעם אחר פעם, לא תמיד בהצלחה. לפעמים הלכנו רק עד לנקודה בה יכולנו להציץ על המפל מרחוק, להתפעל מיפי הקרחון מבלי לעלות עליו (טיילנו על קרחון אטבסקה בקנדה לפני 20 שנה ולא הבנו את ההנאה שבעניין), נסענו בכבישים הקשים רק כל עוד הרגשנו בטוחים.
מה כן עשינו?
ברשת מסתובבת מעין "רשימת מכולת" של מוקדי עניין באיסלנד והמטיילים, כל אחד בתורו מתגאה בסימון וי על עוד אתר מהרשימה. אנחנו השתדלנו לא להיות מושפעים ולהתפעל ממה שראינו. ליהנות מהיופי הבראשיתי של האי, להיות חוקרים לרגע, להבין את התופעות שנגלו לעיננו, להשוות ללא הצלחה לכל מה שראינו בעבר. נסענו בדרכים מרהיבות עין, ראינו מפלים אין ספור – כאלה שברשימה הנ"ל וכאלה "סתם" – ללא שם ותואר שמופיעים הרבה לצידי הכבישים. שאון המים הרבים הנשפכים הוא אחת ההנאות הגדולות של הטיול הזה!

התפעלנו מהחול השחור המכסה כל חלקה טובה, אחר כך כבר כאב לנו בעיניים מרוב שחור. ראינו את שלבי החיים הנוצרים על הלבה: תחילה חזזיות מתפשטות עליה, אחר כך צמחים יותר צמודי קרקע ולבסוף שיחים, פרחים ולפעמים אפילו עצים קטנים.


אין טעם לחזור על רשימת האתרים שממילא כולם מגיעים אליהם. התמונות כאן ידברו בעד עצמן. אציין שעיירות הדייגים שהגענו אליהן היו מרשימות בעיננו לפחות כמו תופעות הטבע יוצאות הדופן, את הריק הגדול אהבנו פחות. התרשמנו מאוד מעושר צורות ההרים – נדמה לעיתים שאנחנו מסתובבים במוזיאון לצורות מרובות של הרים: זה לצד זה ניצבו הרים משוננים, קעורים, כאלו שנראים כאילו לשו אותם והם תפחו, יש הרים שפיציים שברור שהיו געשיים מתישהו ויש קתומי ראש שברור שאחרי שסיימו לגעוש קרסו לתוך עצמם, על חלקם טיפסנו. ולצד ההרים - שדות לבה מרובים – כאילו מאוורר ענק פיזר פיסות בצק לכל עבר, בכאוס גדול ושם הם נשארו כפי שנפלו. לעתים יצרו צורות תחרה עדינות, לעתים קוממו פסלי ענק. השדות האלו היו בעיקר מעניינים – קשה לקשור להם כתרי יופי.

עופות וחיות בטבע
אז, לפני חמש עשרה שנה, גיליתי גם את הפאפינים. ציפורים יפייפיות כמותם לא נראו במקומותינו ומאוד מאוד רציתי לפגוש אותם. בזמן שחלף הרבה מטיילים ומטיילות הגיעו לאזורי הקינון שלהם בעולם וצילמו המון תמונות שגרמו לי הנאה מרובה. ובכל זאת, אחד מיעדי הטיול עתה היה לפגוש אותם פנים אל פנים. במשך ארבעת הימים הראשונים של הטיול רדפתי אחרי מושבות הקינון שלהן, הכרתי את המטיילים האחרים שרדפו אחריהם גם, החלפנו מידע על מקום הימצאם עד שהשגתי תמונות מספקות ואז התחלתי ליהנות גם מאוכלוסיות רבות אחרות המקננות באי.

משום מה, איסלנד מושכת אליה ציפורים רבות בעונת הקינון ואנחנו עמדנו שעות רבות והתבוננו. ראינו זוגות זוגות של שחפים לבנים, ושחפים שחורי ראש, ואדומי מקור, אווזי בר ליוו אותנו במעופם ורבים נוספים שאינני יודעת את שמותיהם. חלק גדול מהם לא הצלחתי לצלם בכלל אבל כל כך נהניתי לפגוש.

כבשים רועות בכל מקום ולמרבה הפלא הן תמיד נעות בשלשות... באביב נצפים הרבה טלאים, גם כאלה שאבותיהם מטפלים בהם. סוסים הם פלא נוסף של איסלנד. הם יפים באופן בלתי רגיל, רועים עצמאית בטבע לעיתים ראינו כלבי רועים אוספים אותם. כלבי ים פגשנו פעם אחת בלגונת הקרחונים אבל יש אומרים שניתן לראות אותם משתזפים בשמש במקומות מאוד מסויימים. לא צלח בידנו.
באי היימן ביקרנו במרכז להצלת פאפינים ודגים שנלכדו ברשת. הביקור הרשים אותנו מאוד ושמחנו לתרום תרומה קלה להצלת החיות.

רוחות וצמחיה
רוחות כמו באיסלנד לא פגשתי באף מקום אחר בעולם! כבר בלילה הראשון לאחר נחיתה פגשנו רוח מקפיאה, ובימים אחרים לא הצלחנו לפתוח את דלת המכונית בגללה. במקום אחר הרגשנו שהיא ממש מעיפה אותנו ואנחנו צריכים להשתדל להצמד לקרקע.
הרוח הזו מונעת צמיחה רגילה באי. מצד שני, הרוח מתגברת בגלל חוסר בעצים. שאלת הביצה והתרנגולת. עפ"י סוג הצמחיה ניתן לדעת מה גיל הלבה שפוגשים: אם היא חשופה לחלוטין היא צעירה, אם היא מכוסה בחלקה חזזית, היא עברה לשלב אבולוציוני הבא ואם צמחו עליה עשבים, או אפילו עצים נמוכים – אזי היא עתיקת יומין.
האיסלנדים ייבאו אל האי את פרח התורמוס. כוונתם היתה טובה: התורמוס אמור להלחם בסחף החול הרב שגורמות הרוחות העזות. התורמוס גם מדשן טבעי שייגרום ברבות הימים לצמיחה מחודשת באי. אלא שהתערבות בטבע, אנחנו יודעים איפה היא מתחילה ולעולם לא היכן תסתיים. התורמוס הוא כיום הפולש הגדול ביותר באיסלנד. שטחים סגולים נרחבים מייפים את האי בחודשי הקיץ, אך אומרים כי מכער אותו אחרי כמילתו ואינו מאפשר גידולים חקלאיים.

מפלים ועמקים
הו כמה מפלים! יש כמובן מפלי ענק בלתי נתפסים בגודלם, גובהם, רוחבם וכמויות המים האדירות שנשפכות בהם. ויש הרבה מפלים עונתיים של הפשרת שלגים, יש כמה צנועים בגודל, כאלה שהיינו שמחים בהם ליד הבית... אי אפשר לנסוע באיסלנד מבלי להבחין בהם ובניגוד למה שחשבתי בשלב התכנון – לא נמאס לראות אותם. שלושה מהמפלים היפים ביותר הלכנו לראות בתנאים בלתי אפשריים של רוח צולבת וגשם כבד, בבוץ ובשלוליות וכשעצרנו ליד פלא הטבע – התמלא ליבנו שמחה.
המפלים מגיעים בד"כ רק בסוף עמק מרשים שהנחל חורץ בו תוואי עמוק – כולם כולם מרשימים עד מאוד!

אש ותמרות עשן
אחד משני היעדים המוצהרים העיקריים בטיול באיסלנד. ואני מודיעה כאן קבל עם ועדה שלמרות שראיתי יותר, פעם אחת הספיקה לי בהחלט. זה מראה משונה, מפחיד למדי, מעורר פלצות ומחשבות רעות.

קרחונים
מכל פלאי הטבע שחזינו בהם באיסלנד זה המראה הכי מרשים! ראינו קרחונים הרבה בעולם, אף אחד מהם לא היה במצב יציב כמו אלו באיסלנד, באף מקום לא ראינו חלקי קרחונים ניתקים ושטים במורד הנהר. המראה מהפנט למרות הידיעה העצובה שזה בעצם עדות לכך שהם נמסים. לו היה הזמן בידי הייתי נשארת ימים שלמים לצד לגונות הקרחונים ומתבוננת עוד ועוד.


אוכל
הכי היה לי קשה לשמור על דיאטת דלת הפחממות שאני מתמידה בה מזה שנתיים. הפחמימות באיסלנד טעימות עוד יותר. אבל – איזנתי עם סקיר אחד ליום.
יש לא מעט הטעיות בעניין האוכל באיסלנד, או שאולי הדברים השתנו מהותית אחרי הקורונה. ראשית, לא הזמנו מקום באף מסעדה ולא חיכינו להושבה אפילו דקה. בחרנו מסעדות במקום. ברוב המסעדות יש שתי מנות עיקריות: דג היום ובשר כבש בווריאציות הכנה שונות. בעיירות הדייגים אכלנו פירות ים מהטעימים ביותר שאכלנו אי פעם! הטעמים לקוחים מהעולם ותמיד היה לנו טעים. מרקים יש גם במסעדות וגם בבתי קפה והם טעימים ביותר! אכלנו כמה פעמים מרק דגים בטעמים יוצאי דופן ומעולים. המחיר: בתל אביב עולה הרבה הרבה יותר!

בריכות תרמיות
התכוננו לבלות בהן הרבה יותר. אנחנו נהנים מאוד משהיה במים חמים כשבחוץ קר. אבל כאן היה קר מדי ופחדנו להצטנן ולקלקל לנו את הטיול. כשהמעלות טיפסו מ-2 מעלות צלסיוס ל-15 (שזה בערך החורף שלנו – דגמנו בריכה אחת וזה תענוג גדול! יש בריכות מאוד מפורסמות כמו הלגונה הכחולה שעולות כנראה הרבה, לבריכה הצנועה שאנחנו רחצנו בה עלתה כניסה כ-25 ₪.

בנייה וארכיטקטורה
אין הרבה מחוץ לריקיאוויק. ומה שיש לא נושא בשורה. גשרים פשוטים (אם ישנם), נמוכים, כאלה שלא מאפשרים מעבר כלי שיט, בתים פרטיים בנויים חומרים פשוטים שנראו לנו כאלומיניום בעיקר – הבניה האיסלנדית המסורתית עם גגות הדשא הן לצרכי תיירות בלבד. את כל היצירתיות בארכיטקטורה השקיעו בכנסיות: צריך להתעכב עליהן דקה, ולראות איך הן מחקות את תופעות הטבע הנפוצות ברחבי האי.

סיום הטיול בריקיאוויק ומסקנות
מרב אוכלוסיית איסלנד מתרכזת בה. לשמחתנו התאפשר לנו לבלות בה יומיים שלמים שהיו מהנים ביותר ועל כך כתבתי כאן בהרחבה. לאחר שסיימנו את טיול חלומותנו, לו היינו צריכים להתחיל אותו מחדש, אין ספק שהיינו מתרכזים באותו פרק זמן בטיול איטי יותר בדרום איסלנד בלבד - שם הנופים ופלאי הטבע הדרמטיים ביותר!
תודה שטיילתם איתי באחד הטיולים היותר יפים ומאתגרים שלי! כל תגובה כאן למטה בתגובות תשמח אותי מאוד.
לקריאה נוספת:
טיול ההשראה של אורה גזית ובעז זלמנוביץ בבלוג חלומות שמורים
כל מה שרציתם לדעת על הפאפינים בבלוג המעולה של המטייל הצוחק - ערן בריימן
את המידע הרב ביותר מצאתי בבלוגים של למטייל
איסלנדופיליה - האתר בו מצאתי מידע קונקרטי שהיה כה חסר לי כמו מה מרחק ההליכה מרגע החניה ליעד.
Comments