מצג שווא
אינני מדענית, אינני שומרת על לפיד המחקר, אבל אולי דווקא בגלל זה מותר לי לומר דברי כפירה. כפירה בסדר הישן, על אף שאין לי שמץ של מושג מה צריך להיות הסדר החדש.
נפל השבוע דבר. נערכו בחירות בארה"ב, נודעו תוצאות האמת, ופעם נוספת בהסטוריה שאני זוכרת – פרשנים תפסו את ראשם בחרפה גדולה על החיזוי הכושל שלהם כי הסתמכו על תוצאות הססטיסטיקאים – ואלה לא עבדו טוב. הם תירצו את כשלונם בכך שהאנשים שנסקרו שיקרו לסוקרים.
ואז שאלנו בבית את שאלת הכפירה: אם הסטטיסטיקה לא עובדת עבור סוקרי הבחירות, למה שנאמין שהיא עובדת עבור מדענים אחרים שמשתמשים בה? למשל, חקר תרופות. האם כשעורכים את מחקר ההשוואה בין הקבוצה שמקבלת את התרופה האמיתית לאלה שמקבלים את תרופת הפלצבו, מקבלים תוצאות אמת? האם שם הנחקרים לא משקרים? לא מרוע חלילה, אלא מחוסר ידיעה, מכך שלא יודעים לקשור בין התופעות החדשות, הבלתי מוכרות שהם חווים לבין התרופה שהם נוטלים, או כי יש תופעות שמתביישים לדווח עליהם? ושאלה לא פחות חשובה – האם חוקרים לא מטים את המחקרים שלהם כי המימון מגיע מחברות תרופות?
מחשבת כפירה אחרת בעניין תרופות – מבחינה סטטיסטית מספיק לחקור קבוצה קטנה ובלבד שהיא אקראית, בדרך כלל הקבוצה הזו היא קבוצת גברים, לא נשים. המסקנות הן לגבי כלל האוכלוסיה, גם נשים. סביר? בעיניי לא.
סטטיסטיקה נוגעת לנו כל יום גם בצלחת – מה מותר ומה אסור לנו לאכול, כי מבחינה סטטיסטית כך וכך אנשים מתים מאכילת ייתר של האסור ואם לא מתים אז רק סובלים קשה. הסטטיסטיקה הזו בטוחה יותר? נכונה יותר מתשובות סוקרי הבחירות? אולי נמנעות מאיתנו שנים טובות של הנאה מאוכל מפתה, ערב לחייך ולא בצדק?
ומה עם ניתוחי מניעה? כאלה שכורתים איברים בריאים רק בגלל מספר סטטיסטי? נכון, אוכלוסיית היעד הן בדרך כלל נשים. אבל אז יציגו לנו גם את ההישגים ויגידו שאני כופרת, אבל על כך כבר הסכמנו בהתחלה, זוכרים? אני למשל לא הסכמתי לכרות איבר בריא וכעבור שלוש שנים הוכיח מחקר חדש שבמקרה שלי צדקתי. אינטואיציה? כנראה.
ובענייני טיולים. האם כשאנחנו פונים ל"חוכמת ההמונים", קרי, לכל האתרים שאנחנו רשאים להשאיר בהם את הטיפים שלנו, האם אנחנו מקבלים מהם את האמת לאמיתה? או, אם אנחנו ממש מעמיקים ובודקים איזה אחוז מנותני הטיפים נהנו במקום X ובגלל זה מחליטים לנסוע אליו או לא, האם עשינו מעשה חכם שסמכנו על הסטטיסטיקה? האם אנשים שהוציאו את מיטב כספם על החופשה השנתית שלהם אינם מוטים לאי אמירת אמת? האם לא סביר להניח שיותר אנשים ישבחו את חופשתם מאלה שיצביעו על הכשלים? בעניין הזה, מזמן החלטתי שאני מעדיפה את קבוצת ההתייחסות שלי, אנשים שאני יודעת שחווים חוויות בצורה דומה לשלי.
מזמן רופאים לא שואלים אותנו איך אנחנו חשים כי המספרים מספרים להם את הסיפור ה"אמיתי", יותר מדי אנשים שוכחים לבחון את האופן בו הם מעדיפים לבלות את החופשות שלהם ונוהים אחרי אופן בילוי הרוב, יותר מדי אנשים מחליפים את הדיאטה שלהם לפי ההוכחה החותכת של המספרים האחרונים ובעניין בחירות פוליטיות – הלוואי והיתה לי תשובה איך צריכים אנשים לבחור כשהאופציות העומדות לפניהם כל כך לא מתאימות להם ולא להיות מובלים על ידי אחרים.
חשוב היה לי להעלות את השאלות גם אם אין לי תשובות. אני חושבת שלקחנו רחוק מדי את ההסתמכות שלנו על מספרים, שכחנו איפושהו את השכל הישר, את ההתבוננות ואת ההגיון הנובע מהם.
את כל תמונות האנשים בפוסט הזה צילמתי בטיול האחרון במינכן.
בודאי יש לכם דעה על מה שכתבתי כאן, אני אשמח לקרוא אותה כאן, לשוחח איתכם על כך.
