• רבקה קופלר

"ידעתי לנצל את הטבע"

ביקור בגן ארץ-ישראלי - הגן של עתי


בשבת האחרונה ביקרתי בגן עדן ושבתי כדי לספר. לגן קוראים "הגן של עַָתַָי". עַָתַָי יפה מנתיב הל"ה הוא ההוגה, האדריכל והמטפח של הגן, איש מקסים ונדיר. פגשתי אותו בגן הארץ ישראלי הכל כך מיוחד שלו, בו צומחים אך ורק צמחי בר מקומיים. גילוי נאות: עתי הוא אבא של רוני, זוגתה של בכורתי ולכן קיבלנו סיור ארוך במיוחד בגן.

עתי מספר לנו שהתחיל לתכנן את הגן הזה לפני 55 שנים. שטח הגן הוא שטח מסולע, חלקו בבולדרים גדולים ויפים של אבן גיר. הוא גרם לחלק מהפרחים לפרוח בתוך הסלעים האלה, המראה הכללי נותן למקום הרגשה אקס-טריטוריאלית, של טיול במקומות נדירים בעולם. הסיור מתחיל עם העובדה המדהימה שניתן לראות בגן את רוב המינים של פרחי הבר הארץ ישראליים ביחד עם מיני המאבקים שלהם. אני רואה בינתיים את יופיו הבלתי נתפס.

עתי נוגע בעדינות בפרחיו, מסביר כיצד יצק כאן חול מתאים, או חצב בסלע לאפשר צמיחה של פרחים מפונקים. רוב הגן אינו מושקה, רק המפונקים מקבלים השקיה מינימלית, מדודה. למרות שרציתי לשאול שאלה זו בסוף הסיור, לא מתאפקת ושואלת כבר עכשיו: הכיצד פרחי בר והרי אתה מטפל בהם? הוא מסביר בסבלנות רבה שהוא פשוט לא מפריע להם לגדול. עד סוף הסיור נבין את הסוגיה הסבוכה הזו.

אנחנו מקבלים הסבר על כל אחד מהפרחים הצבעוניים והיפייפים הצומחים זה לצד זה, לומדים להכיר משפחות של פרחים. התקופה היפה ביותר לגן הזה, אומר עתי, היא תקופת האביב: בין פברואר למאי.

אני בדרך כלל לא זוכרת שמות פרחים, אך את מראם כן. חלקם פגשתי בעבר בטיולים בארץ, חלקם אף צילמתי לא מעט. עכשיו, אני זוכה להכרות אינטימית איתם. למשל, על הפרח המקסים בתמונה הבאה מספר לנו עתי, שזו תפרחת של פרחים ולא פרח בודד. רק כשראיתי את הצילום שלי הבנתי למה הוא התכוון.

חלק מהצמחים בגן הם צמחים נדירים, ומשתמרים כאן בגן על אף שנכחדו לגמרי בכל חלקי הארץ. כדי שצמח נדיר יגדל ויתרבה, מסביר עתי, הוא מסלק מהסביבה שלו את כל מתחריו. איך הם מגיעים לגן? אני שואלת. כשמגלים אותם בעת סלילת כביש או הכנת שטח לבנייה קוראים לו, לעתי להציל אותם וכך הוא עושה - הוא נוטל אותם באהבה אל גנו ומטפח אותם. כיוון שאנשי שמורות הטבע מנסים מעת לעת להחיות צמחים כאלה במקומותיהם הטבעיים, הם באים לכאן ומבקשים שתיל. עתי נענה ברצון וכך כבר חידשו לא מעט צמחים כאלה.

הוא מספר לנו על צמחים שמשתמשים בטריקים שונים כדי למשוך אליהם את החרקים מאבקים השונים – לפרח הזה יש דגלים שהם שלט הפרסומת שלהם (אני אוהבת את הדימוי) והפרח האחר לוכד את הזבובונים המאבקים.

פתאום, הוא מאושר כמו ילד כשהוא מגלה את עוזיהו שהוא זבוב נדיר, כשהוא נח על פרח ורוד יפייפה והוא, עתי, מעולם לא ראה אותו על פרח זה. במהירות הוא שולף את הפנקס הקבוע מכיסו ומציין בו את שראה עכשיו – תאריך, שעה ומקום. מסתבר שהפנקס הזה מכיל המון מידע חשוב, ששימש כבר לא מעט חוקרים.

עתי גאה במיוחד בחמש הבריכות שהוא יצר בכמה פינות בגן. כל בריכה כזו מכילה מיני צמחיה שונים ובעיקר יצורי מים שונים. גולת הכותרת היא סרטן נדיר, עליו מספר עתי שהוא חי עוד בימי הדינוזאורים. אני מתרגשת נורא לפגוש את "תריסן" – יצור יפייפה, בצבעי אדום חום וזנב רוקד. הוא חיית המחמד הכי אהובה שלי אומר עתי.

ההליכה בגן היא על שבילים שעתי יוצר כל הזמן מגזם ומפסולת הגן. כלום לא הולך לאיבוד. ועם זאת הגן נראה כאילו צמח פרא ויד אדם לא נגעה בו. את הגן מצלים עצים שנראים בני מאות שנים, אלא שאז אני נזכרת שלפני 55 שנים הם לא היו כאן.

את הקטלב עבה הגזע שהתחיל למעשה את הגן, מספר עתי, הוא סחב איתו באוטובוס משייח' אבריק שם נולד וגדל. היום יש כאן שלושה קטלבים יפייפיים. הם מוזכרים בספר של מאיר שלו "גינת בר" אני שואלת על הצבע האדמדם של העץ היפה הזה ומקבלת הסבר רחב ומקיף.

כשעַָתַָי מספר את סיפור השושן הצחור שפורח בפסח, ועל החלמוניות (שפורחות בנובמבר), אני שואלת את המומחה את השאלה שמטרידה אותי מאוד בשנים האחרונות, אודות מרבדי הפרחים הרבים בארץ: אני לא זוכרת כמותם מילדותי, איך הם נוצרו פתאום בשנים האחרונות? אז אני מקבלת שיעור על זכרון. מרבדים תמיד היו, הוא אומר, גם הוא היה ילד פעם והוא זוכר אותם. מרבדי פרחים מופיעים רק בשנים בהן ירד הרבה גשם בחורף, שהעיר לחיים מספר גדול יותר של זרעים שחיכו באדמה (אלה מסוגלים לחכות כך שנים), ואם היו כמה שנים ברצף ללא גשם משמעותי, אז לא זוכרים.

פתאום הוא קורא לנו להתקרב, הוא ראה משהו שראוי שגם אנחנו נראה: עם עלה יבש הוא מרים מעיין מכסה קטנטן על האדמה, בגודל ציפורן ומספר לנו שזו מחילה שעכביש בנה, קשה לי להאמין, עכביש בונה מחילות? אכן, הוא מספר ואז אנחנו זוכים לסיפור מרגש על צירעה שאוכלת את העכביש הבנאי והוא, עתי יודע לספר את הסיפורים האלה בצורה כל כך מרגשת! אנחנו מצידנו עושים מיד את ההקשרים לעולמנו האנושי.

אנחנו מודים לעתי בסוף הסיור, מתפעלים שוב ממעשה ידיו, מספרים לו שבמעט גנים בוטניים בהם טיילנו נהנו כל כך והוא אומר בצניעות רבה: ידעתי לנצל את הטבע.

אני לא שואלת את עתי את שאלת המדור על האוצרות שלו, התשובה ברורה מאליה. הוא אוסף אוצרות נפלאים.

כל התמונות צולמו בגן של עתי. תמונות נוספות אפשר לראות כאן.

אתם מוזמנים לבקר בגן של עתי. ליחידים וקבוצות שאינם מהקיבוץ הביקור בגן רק עם הדרכה ובתיאום מראש בטלפון: 052-3824775, במייל: ataiyoffe@gmail.com וגם בפייסבוק.

לחיצה על מפת ההגעה לנתיב הל"ה תוביל אתכם לסרט נפלא, בו צילם אורי רוזנברג את עתי וגנו המופלא בחילופי העונות. אותי הסרט הזה ריגש מאוד!




#טיוליםבארץ #אורחים #עתייפה #הגןשלעתי #גןבוטאני #פריחה #טיולבארץ

רומן היסטורי פרי עטי,
לקריאה חופשית, המתרחש במאה התשיעית לספירה

u05e0u05d9u05d5-u05d0u05d9u05e0u05d2u05d

​מפות שציירתי לפי מסלולי טיולים
שהם מסע בדרכים, Road Trip
ובהם סיורים מצולמים.

המלצת קריאה - ים ביני לבינך

ספר מקסים של נורית גרץ, על אהבתו של מיכאל לרחל המשוררת.
זהו רק סיפור המסגרת שיש בו הרבה מילים יפות, פיוטיות, ציטוטים משיריה האהובים של רחל
וטיול ברחובות תל אביב.

אוצרות אחרונים:

ארכיון אוצרות:

איך להתמצא באוספת אוצרות:

פרקי הבלוג:

הבלוג עוסק בנושאים מגוונים – טיולים, אוכל, סקירות ספרים שאהבתי, אמנות ועוד נושאים מגוונים.

לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד הראשי של הבלוג, בו תוכלו לנווט לפי קטגוריות, לפי חיפוש בקוביית החיפוש לפי מילות מפתח
או בלחיצה על לשונית האינדקס שתוביל לעמוד המסודר לפי ארצות ונושאים לפי א'-ב'.

השביל העולה להר:
רומן היסטורי פרי עטי המתפרסם רק כאן. לחיצה על הלשונית בסרגל העליון תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל פרקי הסיפור. תיהנו ואל תשכחו לספר לי רשמים בסוף.


מסלולים:
Road trips - מסלולי טיול מצולמים על מפה שאני מציירת עבורכם. לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל המסלולים.

  • fcebook
  • Pinterest
  • Instagram

© כל הזכויות שמורות לרבקה קופלר 2015