מוזיאון פרגמון, ברלין
היתה לי משנה סדורה למה אסור לבקר במוזיאונים כמו הפרגמון, שהוא עתיר מוצגים ארכאולוגיים מאיזור המזרח הקדום. הייתי נחושה בדעתי שכל המוצגים בו הם מעשה גניבה מהקולוניות בהם חפרו הארכיאולוגים הקולוניאליים, כי הרי, מה התוקף המוסרי של ניתוק שכיות החמדה האלה ממקומם הטבעי?
נכון שמאוד התרגשתי כשביקרתי לראשונה במוזיאון הבריטי, שהוא בעל קונספט דומה, התרגשתי לראות את אבן הרוזטה, שפיענוחה איפשר את פענוח כתב החרטומים, התרגשתי לראות דלתות עצומות מימדים מתקופתו של אברהם אבינו, אבל אז בערך גיבשתי את משנתי ההיא: לא לבקר עוד במוזיאונים כאלה. רק במוזיאונים שמציגים מוצגים מקומיים. זה כמובן עורר בעיות מינוריות כמו אי היכולת לחזות בפלאי העולם הבבליים או האפגניים לדוגמא, אבל מהו תשלום פעוט שכזה למען שימור עקרונות?
ואז באו מאורעות השנה שבהם ערפו גם ראשי מקדשים עתיקים ולא רק ראשי אדם, ולמרות שהיה לי ברור לגמרי שבחיים האלה לא היה ולא יהיה לי צ'אנס לראות אותם – זה כאב, אבל גם גרם לי לשנות את דעתי האיתנה.
התחלתי לחשוב שאולי טוב עשו אותם ארכאולוגים בריטיים, צרפתיים גרמניים וכו' של תחילת המאה העשרים שעשו "עבודות הצלה". כן, כתבתי הצלה ולא גניבה.
עובדה, המוצגים שמורים במקומות בטוחים. נכון, רואים את החיתוכים הגסים שנעשו לאורכם כדי לאפשר שינוע לאירופה, אבל הם חוברו ביד בוטחת...
הנה אני במוזיאון פרגמון ליד שער אישתר העצום ורב ההוד, צבוע צבעי מלכות והוא מימי נבוכדנצר השני. נבוכדנצר ההוא, שאנחנו מכירים מהתנ"ך, ההוא שהגלה את ממלכת יהודה והחריב את בית המקדש הראשון, ואני עומדת ליד דגם ארמון אישתר ותוהה האם ההשראה ליופי של בית המקדש בירושלים, זה שנאמר עליו שלא נראה בנין יפה כמוהו, לא נלקחה בעצם מכאן – והרי השפעת הבבלים על העם היהודי השב לציון ידועה.
ובחדר הבא אני עומדת ליד קערה פשוטה למראה, שבורה שחוברה מחדש, ואותיותיה שנראות בעיניי כאותיות עבריות גורמות לי לעקצוץ במעלה הגרון.
וגם – גם נעשו העתקים ממוצגים חשובים מאוד, כמו חוקי חמורבי, למשל, המוצב במוזיאון הלובר, כדי שאם חלילה יקרה משהו למקור יהיה גיבוי כלשהו לדורות הבאים, וכאן עיטורים איסלאמיים יפייפיים בחזית דלת.
ורגע של הרהור: לעמוד ליד כל המוצגים האלה מימי בראשית זו חוויה מאוד מרגשת. יש תחושה של יכולת נסיעה בזמן, של עמידה רגע לפני היות, לחשוב על היכולת ההנדסית העצומה של אותם ימים. כשאני קוראת על מלחמות תרבות, על מוצגים שהועברו מיד ליד, ממוזיאון אחד לשני בבירות המערב על מנת לסיים מלחמות, על כך שהמוצגים האלה הם הוכחה למה שאנחנו, בני התרבות של עכשיו וחושבת על רשימת המוזיאונים מהסוג הזה שצריך לבקר ומהר.
לקריאה נוספת:
מוזיאון פרגמון שבאי המוזיאונים בברלין הוכר ע"י אונסקו כאתר מורשת עולם. (לחיצה על המפה תוביל לאתר המוזיאון)
