מילאנו - המלצות
כיצד מסכמים שלושה וחצי ימי טיול בעיר שההמלצה אליה, במקרה הטוב היא "בחצי יום חורשים אותה" ובמקרה אחר מעקמים פרצוף ואומרים שהיא משעממת? אני אספר על ההנאות, ועל כך שדרוש לי עוד שבוע לפחות למילאנו היפה.
באותו טיול ראשון שלי לחו"ל, שאני מרבה לאזכר כאן לאחרונה, נסענו במיוחד מפריז למילאנו, רק כדי לראות את "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. כיוון שהדרך היתה ארוכה ומייגעת, נשארנו ללון שם באותו לילה ולמחרת חיפשנו מה עוד אפשר לעשות בעיר הזו? מישלין הירוק שהדריך אותנו אז, שלח אותנו לראות את הדואומו מבחוץ ושלטים ברחבי העיר שלחו אותנו למבצר ספורצקו לראות את תערוכת המכונות, שבדיוק הקימו בעקבות השרטוטים של לאונרדו דה וינצ'י.
אני זוכרת את ההתרגשות שלי נוכח הציור המתכלה והמתבלה וזוכרת את החפיר שלפני המצודה. עוד זכורה לי חוויה בלתי נעימה של איש חסר בית שביקש ממני את הסנדוויץ' המושקע שקניתי במיטב כספי הדל לארוחת צהריים וברחתי ממנו בפחד רב. גם הפעם הזאת ראינו ברחבי העיר הרבה מהגרים והרבה חסרי בית על מיטלטליהם וליבי נכמר עליהם – אותנו חיממו המעילים מפני החורף הקר ומה איתם?
מאז חזרנו למילאנו לביקור עם הילדים שהיו בגיל ההתבגרות והשתעממו ממראה הדואומו ומההסברים שלנו על יופיו. בדיוק אז גמרו לשפץ את הסעודה האחרונה והתורים היו ארוכים ארוכים, כך שלא שבנו לראותה וזכרון הפעם הראשונה נותר בעינו. במילאנו חלפנו פעמים נוספות בדרכנו למקומות אחרים. הפעם הזאת היתה אמורה להיות אך מקום מפגש עם בכורתי וזוגתה, אליהן התגעגענו מאוד, ומבחינתי הייתי מסתפקת בבית קפה נחמד, לשבת בו ולהשלים פערי זמן, אך לא מטיילים כמונו יוותרו על הצפוי להם במפגש מחודש עם העיר.
שלושה וחצי ימים עמדו לרשותינו, ולטעמי זה מעט מאוד זמן כדי להתעדכן וכדי לחוות את ההיצע הרב. התוכניות היו גדולות והיה צריך לחתוך בהן עוד ועוד כדי לא לשכוח שהמטרה העיקרית שלנו היתה מפגש נינוח ומהנה.
אז מה בכל זאת היה לנו? קודם כל הקתדרלה היפייפיה של מילאנו. למרות התיירים הרבים מכל העולם בכיכר, למרות התורים הארוכים (בקיץ הם ודאי ארוכים בהרבה) לעלייה לגג ולכניסה לאולם התפילה, אני מתפעלת ומתרגשת ממנה מאוד!
בעיקר היא גורמת לנו לשיחות עומק, על הגג, לאחר הטיפוס במדרגות הרבות, וליד הויטרז'ים העצומים במימדים וביופי, על הסיבות לבניית היכלות כאלה, על השפעת העוצמה של המבנים הכבירים האלה על מאמינים, על הקורבנות בנפש וברכוש שבנייה זו גבתה, על מנהיגים ומונהגים, כאן ובמקומות אחרים בעולם, ובכל זאת נשימתי נעתקת מהיופי.
לצידה, עומד ההיכל המודרני - הקניון הראשון בעולם – גלריה ויטוריו אמנואלה השני ומעורר בי הרהורים על קניונים בכלל. אני שמה לב לדמיון במוטיבים לכנסיה הסמוכה – גם הוא בנוי בצורת צלב, גם לו תקרה גבוהה שמכניסה אור מדוד פנימה, גם הוא מכוסה שיש וזהב.
אחר כך, ביקרנו בחמישה מוזיאונים, שאחד מהם (מוזיאון אוסף פראדה) אנחנו מעדיפים לשכוח, אבל תמונות הבניין שלו יפות מכדי למחוק אותן.
המפואר שבהם, (פינקוטק די בררה) נקשרו לו כתרים רבים של "הטוב ביותר" וכו', מוצגת בו אמנות קלאסית ולנו ההנאה ממנו היתה קצרה מדי, קיווינו ליותר, הוא נגמר מהר מדי.
באחר, (מוזיאון פלאצו-ריאל) ראינו תערוכה אסורה לצילום של פוסטרים מעשה ידיו של טולוז לוטרק. ציפיתי לציורי הרקדניות שלו בחדרי ההלבשה, שאני כה אוהבת והם לא היו שם, אז בתור בונוס, שלחה אותנו המוכרת בחנות המוזיאון לתערוכת עיצוב שולחנות, לפי תקופות והתערוכה הזו העלתה צחוק של הנאה על שפתי כולנו.
ובאחד נוסף (מוזיאון פולדי) היתה תצוגה מרהיבה של עושרה של משפחה מילאנזית אחת, של לפני כמאתיים שנה – היו בה אוספים שונים, החל מכלי פורצלן שאולי יש לחלק מאיתנו בבית (בייחוד אם אנחנו רוכשים אותם בשווקי פישפשים שונים) ועד לשעונים, מצפנים, תחרה, שטיחים וכלי נשק לרוב.
והמוצלח במיוחד לטעמי (נובוצ'נטו), מוזיאון לאמנות מודרנית ממש בככר העיר. התערוכות שהוצגו בו היו כולן יפות, מעניינות במיוחד וגרמו לי לריגוש מיוחד ולחיוך של הנאה כל זמן הביקור.
טיפ: תמיד כדאי לבדוק אלו תערוכות מוצגות במוזיאונים המומלצים וללכת רק אם מתחברים לתערוכות עצמן.
בין לבין טיילנו ברחובות העיר, נהננו מחלונות הראווה היפייפיים, השתמשנו בתחבורה הציבורית המצויינת, הדובדבן שבקצפת היו קרונות הטראם העתיקים המשוחזרים ועל כל אחד מהם מצויין מהי שנת הייצור. טיילנו בשכונות הטרנדיות נבילי המתוקה על תעלותיה, ובררה על סמטאותיה.
טיפ: כדאי לקנות כרטיס יומי, דו-יומי, שבועי – בהתאם לימי השהיה, שטובים לכל כלי התחבורה. קונים אותם בחנויות טבק.
בסמטאות נבילי שלאורך התעלות (רחוק, מחוץ למפה שלמטה) גילינו צייר שצייר אינספור פעמים את אותו ציור יחיד ויפה, את המכבסה העתיקה שלכבודה היטו חלק מהתעלה, התלהבנו מהתעלות עצמן ששיקפו בלילה הבהיר והיפה את הבתים העתיקים ומהחצרות שגילינו מאחורי כל אלה.
פקדנו שני גנים ענקיים, בכל אחד מהם לונה פארק עונתי לתקופת הקרנבלים, אהבתי את המפגש עם העצים העירומים של החורף, שאני כה אוהבת ועם הברווזים בנחל שלא הבנתי כיצד לא קפאו במים הקרים של פברואר. מזג האוויר האיר לנו פנים וזכינו לשמש נעימה, הרבה מטיילים של סוף שבוע יצאו כמונו לגנים, רוקדים לצלילי מוזיקת ההרכבים השונים שהתמקמו בפינות שונות של הגנים.
המלצות:
מלון אטלנטיס – ליד התחנה המרכזית, ברחוב מלא בתי קפה ומסעדות, המיטה נוחה, החדר פצפון, המיקום נוח מאוד – מצד אחד כל תחבורת התחנה המרכזית מצד שני של הרחוב קו 1 בטראם. נקודה לרעה – המלון לא נגיש לנכים!
מסעדה מעולה – ליד המצודה - Farinella, Foro Buonaparte, 71
מוזיאונים: מוזיאון פולדי | מוזיאון פינקוטק די בררה | מוזיאון פלאצו-ריאל | מוזיאון – נובוצ'נטו
לקריאה נוספת:
פוסט שכתבתי על שלוש יצירות במילאנו
נועה בר נס - arTerminal
תודה שאתם איתי, ואם טרם נרשמתם כעוקבים לבלוג, כדאי להירשם עכשיו ואני מבטיחה לשלוח לכם ישירות למייל הודעה על הפוסטים הבאים.
