שמש בהלסינקי
היתה זו שעת צהריים מוקדמת כשהגענו למלון שלנו, במרכז הלסינקי מול תחנת הרכבת המפוארת. בתחנה הזו, באולם המרכזי הגדול נערך נשף השמחה להכרזת הלסינקי כבירת פינלנד ב-1809, מיד עם הכיבוש הרוסי. יעברו עוד כמאה שנים עד שפינלנד תכריז על עצמאותה. בזמן הזה יוזרמו הרבה כספים וחומרי בניה כדי לבנות את אחת הערים היפות בצפון הרחוק.
הגענו מטאלין במעבורת שמגיעה לנמל המערבי. מחכה שם טראם מס' 7 הנוסע עד למרכז העיר. כאן אפשר לקרוא על חוויותינו בטאלין.
תחילה התפעלנו מהמלון עצמו. כולו מקושט בקישוטי ארט-דקו, פאר המאה התשע-עשרה. למרות שביקשנו חדר צדדי כי פחדנו מרעש הככר שלפני התחנה, קיבלנו חדר ענק מקושט ברפרודקוציות של קלימט הפונה בדיוק אל הככר הזו. רעש לא היה ואנחנו תיצפתנו לא מעט על ההמון הזורם אל ומהתחנה בשקט כזה שרק צריחות השחפים מהנמל נשמעו.
שקט הוא מוטיב בהלסינקי. האנשים מדברים ממש בלחש האחד לשני. זמרי הרחוב שרים בווליום נעים לאוזן. מרחבים של שקט המדמים כנסיות הוקמו בעיר.
למה התאהבתי בהלסינקי?
התאהבתי מיד בהלסינקי. בגלל יופיה, בגלל נקיונה בגלל העצים העירומים הרבים. בחנתי אותם מקרוב ודמיינתי את הפריחה הורודה והלבנה שתעלה מהם בקיץ, את חופות העלים הירוקות שודאי ישנו את מראה העיר.
התאהבתי בה למרות שאין בה ולו מונומנט אחד בגללו שווה להגיע לכאן. רחובותיה גדולים ורחבים, נקטעים על ידי ככרות שבטבורן פסל גיבור כלשהו, ורובם הגדול אינו מיועד למכוניות פרטיות. הפינים חושבים אידאולוגית שהרחוב נועד כדי לחבר בין אנשים ולכן מסלקים ממנו כל מה שלא תורם לאידאולוגיה הזו. מכוניות פרטיות למשל.
מהר מאוד הבנתי שאני רואה תופעה מאוד משונה – מיעוט מכוניות כזה לא ראיתי בשום כרך! אחר כך ביררתי והבנתי מה עומד מאחורי זה. הדרך לאכוף אי כניסת מכוניות לעיר מאוד קלה: מהירות הנסיעה המותרת בעיר דומה כמעט לזו של אופניים. חניה כמעט ואסורה ובחניונים היא עולה כמעט כמו לילה במלון. מנגד, העיר מרושתת שבילי אופניים שכולם מנצלים אותם ויש תחבורה ציבורית מצויינת (טראם, מטרו, אוטובוסים ובעדיפות אחרונה מוניות) שעולה יחסית מעט מאוד.
התאהבתי בה בגלל הצבעים. אותנו קידם הצבע הצהוב, בפרחי הנרקיסים, בכסאות הרחוב שהדגישו את צבעי הבניינים. אלה בנויים בניה אקלקטית. מצד אחד בתים שהם פאר רוסי של המאה התשע-עשרה, מצד שני רחובות שלמים של בלוקים אחידים למראה, ישרים וזוויתיים. כולם נראים כאילו אך אתמול נצבעו, גם בשכונות, לא רק במרכז העיר ומצד שלישי בניינים אולטרא-מודרניים שאני לא מפסיקה להתפעל מיופיים.
המגורים ליד התחנה המרכזית איפשרו לנו להכיר את העיר דרך הרגליים. לכל מקום הלכנו ברגל ברחובות המטפסים מהנמל השטוח ועד לגבעות התצפית. איפשרנו לעצמנו מנוחה בספסלים הפזורים בגינות היפות, להציץ על קבוצות הילדים המטיילים ועל עוברי אורח.
תרבות שונה
פינדלנד היא לא ככל שאר הארצות הסקנדינביות. הסטורית מוצא תושביה שונה, והיא היתה כבושה מאות בשנים על ידי שבדיה שכנתה. יש לה גבול ארוך ממזרח עם רוסיה שכבשה אותה מידי השבדים בתחילת המאה ה-19.
העובדה שאנחנו פוגשים בתרבות שונה למרות שפינדלנד היא מדינה מערבית, ניבטת בכל מקום: על החינוך הפיני המצויין שמענו וקראנו רבות, אם היה לנו יותר אומץ ודאי היינו מבקרים באחד מבתי הספר שלה, אבל הסתפקנו בהתבוננות בקבוצות ילדים המטיילים בעיר, משחקים בגינות או מבקרים במוזיאונים. תמיד היו אלה קבוצות הטרוגניות של גילאים שונים, צבעים שונים. תמיד היו הרבה מבוגרים שליוו אותם, תמיד ניתן להם הרבה יותר חופש ממה שאנחנו רגילים לראות אצלנו. אף פעם לא ראינו אותם רבים, מרימים קול או בוכים.
ביקרנו בבית התרבות Oodi במרכז הלסינקי. מרכז כזה הוא בודאי פרי תכנון המתאים למדיניות חברתית: הוא מאגד בתוכו קולנוע, תיאטרון, ספריה הכוללת גם כותרים אלקטרוניים בפינית, אנגלית ועוד עשרים שפות והמון המון שטחי קריאה נוחים ומלאי השראה וגם - שטחי סדנאות עבודה בהם מסופקים כל האמצעים, הכלים והמכונות הנדרשים - סדנאות סריגה, תפירה, דפוס רחב ותלת מימד, מחשבים משוכללים עם כל התוכנות עליהם ללימוד לתרגול ולעבודה, חדרי הקלטות, חדרי וידיאו וחדרי צילום. חדרי פגישות לקבוצות כמו גם חדרי לימוד וחדרי עבודה ליחידים והכל הכל בחינם!! עד שלוש שעות שימוש.
פגשנו בשני מוזיאונים שונים, במוזיאון העיצוב ובמוזיאון לתולדות פינדלנד את קופסת היולדת שהם כל כך גאים בה. קופסא כזו נשלחת מהמדינה לכל יולדת חינם! ובה כל צרכי התינוק/ת מיד לאחר הלידה - חיתולים רב פעמיים, מספר חליפות בגדים שונים, מעיל חם, שמיכה, מודד חום, מספריים, ספר, ועוד כהנה והשוס - הקופסא עצמה מהווה תחליף לעריסה הראשונה. מסתבר ששינה בקופסה הזו בחודש הראשון בטוחה יותר לתינוקות משינה במיטות אחרות.
אז מה עשינו בהלסינקי?
ביקרנו בארבעה מוזיאונים - מוזיאון העיצוב, עמוס-רקס, קאיסמה ובמוזיאון לתולדות פינדלנד. כאן סיפרתי עליהם בהרחבה. המבנים שלהם מרהיבים, באחד מהם המבנה אפילו היה מרהיב מהמוצג בו.
ביקרנו בגנים קטנים וחמודים, בגן מצפה הכוכבים היפייפה ובגן הבוטאני המרהיב ביופיו. ועל אף כל היופי שפגשנו בו, אני משוכנעת שבקיץ הוא יהיה יותר פורח, כי ראינו את עובדי הגן מחזירים את בצלי הפרחים לערוגותיהם אחרי החורף.
ביקרנו בכנסיות שלה. בחלקן כמובן. בקתדרלת הלסינקי - הכנסייה הלבנה המרהיבה והמרשימה יותר בחוץ מאשר בפנים, בכנסיית קליאו שכשנכנסנו בדיוק מישהו התאמן בנגינת עוגב ואנחנו התמוגגנו.
טיילנו המון ברחובות הנעימים. הלכנו במסלול העיצוב לפי לונלי פלנט והוא קצת איכזב. קודם כל כי חנויות העיצוב היפות שפגשנו נמצאות בכלל במקומות אחרים, למשל בשדירת אספלנדי (Esplanadi), כי חלונות הראווה בהלסינקי ממש קטנים ופחות יש דגש על עיצוב החלונות, כי רוב הגלריות שפגשנו במסלול היו סגורות – אם בגלל היום ואם בגלל השעה.
טיילנו לשכונת קליאו (kallio), שממותגת כשכונה היפסטרית. לא מצאתי שום דבר היפסטרי בה או בכל מקום אחר בהלסינקי, זולת רחוב של חנויות יד שניה, אם זה נחשב. בכלל, הפינים נראים לי כאנשים שהולכים מאוד בתלם. חיפשנו בנרות גרפיטי בעיר ובקושי מצאנו. הפינים יותר בענייני פיסול מורשה. לא עושים משהו חתרני שאסור.
ביקרנו בשלושה שוקי אוכל אטרקטיביים. אחד נמצא במרכז העיר והוא מפואר ויקר כמו הק.ד.וו של ברלין (Stockmann Herkku). יש שם מאכלים שלא יביישו אף בירה קולינרית באירופה, השני - השוק העתיק בנמל היפה (Vanha Kauppahalli) והשלישי בשכונת קליאו (kauppahalli saluhall). כל סוגי הדגה שרק אפשר להעלות על הדעת נמכרים שם לצד פירות, ירקות ודברי אומנות.
מחירים
הלסינקי נחשבת יקרה ולא כל כך בצדק. אני משווה עלויות ללונדון או ל...תל אביב.
מחירי ההגעה לעיר בטיסות ישירות, מאוד סבירים. כמו כן, מחירי מעבורות מערים סמוכות. המלון במיקום נהדר עלה לנו 150 יורו ללילה לזוג כולל ארוחת בוקר עשירה. לא ניתן להזמין ללא. אחרי ארוחת בוקר כזו שבעים עד שעות אחר הצהריים המוקדמות... מנה עיקרית במסעדה, בארוחת צהריים או ערב יכולה אמנם לעלות 70 יורו למנה (צילמתי תפריט כזה כדי שלא יגידו לי שאני הוזה) אבל יש הרבה מאוד מסעדות ברחבי העיר בהם מנה עיקרית עולה בין 10 ל-15 יורו. במסעדות רבות יש דילים באמצע השבוע. קפה בין 3 ל-4.5 יורו, פרוסת עוגה מתחילה ב-5 יורו. כדור גלידה מתחיל ב-5 יורו. מחיר כרטיס יומי לתחבורה ציבורית, בכרטיס נטען הוא 6.5 יורו. מאפשר גם שייט במעבורות אוטובוס. כניסה למוזיאונים יקרה יחסית לערים אחרות - הכניסה הזולה ביותר היתה 12 יורו היקרה ביותר 18 יורו לאיש.
לא הספקנו:
סאונה בנמל LÖYLY - , מומלצת בכל אתר המכבד את עצמו.
מוזיאון לאמנות מודרנית - Didrichsen Art Museum, ממש בככר ליד תחנת הרכבת.
אי ועליו מבצר - Suomenlinna אחד מאתרי המורשת של אונסק"ו. מגיעים אליו עם מעבורת אוטובוס בנסיעה קצרה.
פארק סיבליוס - הפסל בפארק לכבוד המלחין הלאומי עשוי חלילים רבים ומנגן באמצעות הרוח.
אנחנו מתלבטים אם להמליץ או לא, לנסוע להלסינקי כיעד מרכזי.
מצד אחד היא מאוד יפה ונעימה. הרגשנו לגמרי בטוחים בה כמו שלא הרגשנו מזמן בעיר אחרת. ביום האחרון שלנו בה היה יום שבת וקיבלנו טעימה קטנה של אופיה בקיץ: המוני אנשים ברחובות, משתזפים על המדשאות, מוזיקאים בכל פינת רחוב, הרקדה המונית בצד אחד, מרוץ בצד אחר. הקיץ יכול להיות מאוד יפה ועם אווירה טובה בעיר. מצד שני אין לה שום מונומנט או מוזיאון שבשבילו כדאי להגיע לכאן. מצד שלישי, אפשר לבלות כאן במחירים מאוד סבירים. כמו בלונדון או פריז – אם התבוננות ואווירה טובה מספיקים לכם. התשובה כנראה - ללא ספק לנסוע! אבל כדאי לשלב עם יעדים נוספים. בשדה התעופה הענק ראינו שהלסינקי מחברת בין יעדים רבים.
לקריאה נוספת:
מיכל בן ארי מנור, מ"רואה עולם" טעמה מהלסינקי בקיץ וחזרה עם רשמים מלהיבים
תודה שליוויתם אותי בטיול מיוחד זה שיפיק בוודאי עוד כמה פוסטים, אז הישארו איתי ואם אתם מרגישים שלא עניתי כאן על כל השאלות אודות הלסינקי, מוזמנים לשאול כאן בתגובות ואשתדל לענות.
