סיפור קטן על שֵם

"לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו"

זלדה

רק בגיל ארבע וחצי, כשעלינו לארץ, הבנתי ששמי מורכב משלושה שמות שונים, שהם תזכורת לשלוש נשים שכבר אינן. טוב את החלק האחרון הבנתי שנים אחר כך. שנה וחצי מאוחר יותר כשישבתי בכיתה א', הוקדשו שעות החברה לבחירת שמות עבריים לילדי הכתה, רובם עולים חדשים כמוני. המורה מירה, שלימים התברר לי שהיתה מורה חיילת באותם ימים, היתה הסמכות העליונה לקביעת גורלות הילדים. שכן "טוב שם משמן טוב", אבל מי הקובע?

שמות פרחים היו העדיפים בעיניה, ורבים מילדי הכיתה קיבלו על ידי הצבעה דמוקרטית שמות פרחים עבריים למהדרין, ובלבד שצליל השם החדש הזכיר את צליל השם הישן. גם שמות אזורים בארץ היו טובים. הכרמל למשל, היה מאוד פופלארי, וכך זכו גם קלריסה וגם כרמן בשם כרמלה. זו - הנציחו את סבתה שנרצחה בשואה בשמה והורי האחרת דימו שבתם תדמה לכרמן האופראית, לפחות בכשרון המוסיקלי, אבל "כרמלה" היה מעתה שם בעל מקור גאווה חדש, עד שהגיעה המורה החדשה בחטיבת הביניים, שהשילה את הה' שבסוף השם שלה, בטענה שבלעדיו שמה, כרמל, אינו נשמע כמו עוד שם של עולות חדשות.

אני הזדרזתי, ובטרם הגיע תורי להיות מרכז ההצבעה בכיתה, הודעתי למורה מירה כי אני בוחרת באחד משלושת השמות שלי, זה הלקוח מהתנ"ך (ומה עברי יותר?) להיות לי לשם מעתה.

יחיא היה ליוחאי ואלגרה הפכה לפרחיה, הסב והסבתא שלהם שעל שמם נקראו לא יכלו להבין את המתנה החדשה הזו ורק ערגה במלעיל, נשארה עם שמה המקורי ואף אחד מאיתנו לא הבין את יפי המילה ולכן גם לא הבנו למה לא החליפו לה אותו בהצבעה הכתתית הרגילה ויחלפו עוד שנים מספר כשאבין שאמה, מנהלת בית הספר, היתה מקורית מאוד בבחירת שם עברי לבתה. כעבור שנים רבות, פגשתי את אמה של ערגה וגלגלתי לפיתחה את טענותי: איך העזתם? איך לקחתם על עצמכם ללעוג כך להורי הילדים, לרצונם ולמאווייהם? איך העזתם לגרום לפיצול האישיות אצל כל כך הרבה ילדים שבביתם נקראו בשם אחד ובצאתם באחר? מיותר לציין שהיא לא הבינה מאין נבעו טענותי.

היינו דור של ילדים שמצד אחד הנצחנו בשמותנו את קרובי המשפחה המתים, ואת אלו החיים שהיה מקובל להקרא בשמם על מנת לחלוק להם כבוד, מצד שני היינו דור ראשון בארץ, לימדו אותנו להתבייש בכל מה שהיה גלותי, כמו שפת דיבור שאינה עברית וכמו שם שאינו בעל צליל עברי. הרוב המוחלט של בני כתתי, אלה ששמותיהם שונו לעבריים במשך השנים, חזרו להשתמש בשמם המקורי במעמד הוצאת תעודת הזהות.

לקריאה נוספת:

"יד ושם" - הסיפור הנפלא של אהרון מגד, הוא סיפור הדן בסוגיית זכרון הנספים בשואה ושימור הזכרון דרך שמות הילדים ובקונפליקט של שם המקומם זכרון לעומת שם עברי עדכני. מתפרסם ב"פורייקט בן יהודה" הנהדר.

#אהרוןמגד #שואה #שמות #שםעברי #ילדים #געגוע