נהנית מהחיים

את האורחת שלי - הגרגרנית, ביקשתי לארח באוספת אוצרות, שכן את הבלוג שלה קראתי עוד הרבה לפני שהתחלתי לכתוב. הוא שימש עבורי מודל לכתיבה בהיותו שילוב נפלא של סיפורים ומילים מעוררות תאווה סביב אוכל וטיולים – השילוב המושלם בעיניי. כל התמונות בפוסט הזה צולמו על ידי הגרגרנית.

איסלנד

אני נפגשת עם הגרגרנית לשיחה במסעדה מקסימה בשוק הכרמל בתל אביב. הבטחתי לה שאציג אותה בשם העט שלה ומבחינתי אין צורך ביותר מהשם הזה שמתאר אותה יותר מכל. היא אשה נעימת סבר, חייכנית ומאירת פנים. השיחה קולחת, ואף על פי שהכנתי מראש שאלות מנחות, אנחנו גולשות לפינות אחרות.

ביס של הגרגרנית

מאחר והבלוג שלך שימש עבורי השראה לסוג הכתיבה שרציתי גם בבלוג שלי, כזה שמחבר בין סיפורים שונים לסיפור אחד חדש, ספרי לי על התהליך שהוביל אותך לכתיבת הבלוג.

פתחתי את הבלוג כי חברתי אימי עירון מנכ"לית סלונה, דחפה אותי לעשות זאת. הבלוג גרם לי להיות מוכרת, אבל אני לא כותבת כדי להחשף. אני גם לא עושה את הדברים שהופכים את הבלוג ליותר פופולרי – לא תמיד יש לי מתכון בסוף הבלוג, לפעמים אני כותבת על נושאים שגורפים פחות כניסות ואהדות ובכל זאת כותבת עליהם. הנוסחה שלי היא שהנושא חייב לעניין אותי. פעמים רבות מה שמרגש אותי לא בהכרח מצליח.

אני מתרגשת מהתשובה הכנה ועוברת לנושא האוכל, תוך כדי הנאה מהמנות הטעימות שאנחנו אוכלות. מתעניינת איך הופכים ל"פודיס", לאנשים שנהנים כל כך מאוכל.

תמיד היה לך את החיבור הזה בין אוכל טוב, או הנאה מאוכל וטיולים? אצלי זה הופיע די מאוחר.

אוכל ואהבה לאוכל זה משהו מתפתח. זו מיומנות, לדעתי. אם לא חשופים לא לומדים לאהוב. תמיד אהבתי לאכול. חייתי שנתיים בפריז, שם האוכל היה חלק מהנוף שסובב אותי בכל מקום בכל פינה ומכל הכיוונים – המטבחים השונים של כל חלקי צרפת והמטבחים מהמזרח הרחוק, במיוחד הוויאטנמי, למדתי קצת קורסים בקורדון בלו, היה לי בבית מטבח מזערי שבקושי אפשר היה לעמוד בו, אבל משם יצאו המאכלים הכי מדהימים שלי וכמובן קיבלתי השראה מהפילוסופיה של קניית האוכל בצרפת – כל יום קונים מצרכים לאותו יום, את הגבינה בפרומז'רי והלחם בבבולנז'רי וכו'. צרפתית טובה למדתי מהעמידה בתור בחנויות האוכל האלה, בשווקים מעוררי התאווה. פריז זו התמכרות ואם יש מקום שאני מתגעגעת אליו כמו אל בית – זו פריז, ואין ספק שפריז היתה המקום המושלם להתחלת האהבה לאוכל.

אני לא יכולה שלא להסכים. פריז הרי, היא גם עבורי התמכרות ואני מרגישה שנפשי יוצאת אל האשה הצעירה ההיא, שהיתה הגרגרנית של פריז.

הגרגרנית בפריז

כשהבנתי שאוכל הוא חלק נכבד עבורי בטיול, התחלתי לצלם את המנות שהוגשו לי, וכשאני מצלמת מנה במסעדה, אני קודם מחכה שהמלצר יעזוב את השולחן, מסתכלת סביב שאיש לא מסתכל... מרגישה לא בנוח עם הפעולה הזו. ואת?

אין לי בעיה לצלם את האוכל. היום עם הטלפונים כולם עושים את זה. לילדים שלי יש בעיה כי האוכל מתקרר עד שאני מסיימת... אז מצד אחד לא נעים לי מהאנשים איתם אני אוכלת, כי הם יודעים שלא נוגעים בצלחת עד שלא סיימתי לצלם, מצד שני אני חייבת תמונה - זה סוג של התמכרות. במסעדות מפוארות אני כן מבקשת רשות לצלם, כי המנות שלהם הם הרי כמו יצירת אמנות. קרה שקיבלתי סרוב.

צלחת מלאה כל טוב

מה גורם לך להעלות פוסט מסויים ואחר לא? או עד כמה היחסים עם הקוראים משפיע על הבחירה?

הנושא שאני כותבת עליו חייב לעניין אותי, מספר האנשים הנכנסים לפוסט משפיע עלי פחות. יש כמה דברים שמנחים אותי בכתיבה: לעולם לא "אלכלך" על מקום. אם לא מצא חן בעיניי - לא אכתוב עליו, אני רוצה להגיע לכתיבה רק מהמקום החיובי. אנשים נותנים את הנשמה כדי שהמסעדה שלהם תצליח ואם לא אהבתי, לא נורא, בסופו של דבר זה הרי עניין של טעם. לעולם לא אעתיק קומוניקטים של יח"צ, זה מנמיך אותי לדעתי, בתור בלוגרית.

יש הבדל לדעתך ביחס שלך לבלוג שלך כשהיה עוד טרי, לבין עכשיו?

קודם כל, יש לי מצלמה יותר טובה אז גם התמונות יותר יפות עכשיו, ואף על פי כן, אני מייחסת משמעות יותר גדולה למילה. אני מצלמת כדי לגרות לקריאה. תמיד עניין אותי מה עומד מאחורי האוכל ומה הסיפור שמאחורי המנה, על איזו מסורת היא נשענת אם בכלל, חומרי גלם תמיד מעניינים אותי. והריגוש? אם הוא לא היה הייתי מפסיקה לכתוב, ללא הריגוש זה ישעמם. אני מוצאת את עצמי לא כותבת כשאין משהו מיוחד. אז לא נורא. הכתיבה חייבת לבוא מתשוקה.

בודאי תשוקה. היא בחרה את המילה המדוייקת ביותר, שמתארת גם אותי. אז אני חייבת לשאול על ההשראה, והתשובה לא מפתיעה...

שטרודל וינאי

מה מקור כל הנושאים לכתיבה? מאין את שואבת השראה?

כל שבוע נדמה לי שכל הנושאים בעולם נגמרו ובכל זאת אני מוצאת נושאים חדשים. לא יודעת להסביר איך – לפעמים זו מילה שמגרה אותי, משפט, שיחה עם אנשים, תערוכה שראיתי, כמו כולם, לא?

האם אחרי כמות פוסטים נכבדה כשלך, את עדיין יכולה לענות על השאלה - למה דוקא בלוג?

אני העט והנייר להעביר מסרים לאחרים. לפעמים אני הקול של חמותי לפעמים הקול של חמותה של חברה לפעמים של יינן צעיר ורענן, העט והנייר שקוראים לו בלוג.

מאפה גבינות

אני נפעמת מהצניעות, ורוצה לעבור לחיבור, לאוצרות שלך. יש משהו מסויים שהיית נוצרת בתור זכרון חשוב?

כל שבוע יהיה אוצר אחר, (אני מפרסמת בקביעות כל שבוע) אין אחד. אני הרבה דברים שונים - אני חיה טוב ונהנית מהחיים!

אנחנו מסיימות בפטפוט על הטיול הבא שלי, יש לה כמה עצות טובות ואני שמחה להן מאוד, כמו לשוונץ, הזנב המפורסם של הגרגרנית ופתאום אני שמה לב ששכחתי לשאול עוד הרבה שאלות, כמו תוכניות לעתיד, יעדים שטרם הגיעה אליהם וכו'... כנראה שצריך להשאיר משהו לראיון הבא.

יוגורט יווני מתוק

#הגרגרנית #פריז #אוכל #טעמים #אורחים