אנדיימו
סיפור שהתרחש בריומג'ורה, צ'ינקוואטרה
שאלה תמימה בקבוצת המטיילים הנפלאה טיולים בראש טוב אודות טיול בצ'ינקווטרה, האוויר הקריר של בוקר בחלוני והגעגועים לאחד הטיולים היפים שלנו החזירו אותי פתאום ליופי, לצבעוניות ולטעמים של מסלול אחד קטנטן בריומג'ורה. בואו איתי.
"את רואה את המגדל עם השעון שם למעלה?" הוא שאל. כן, ברור. וצילמתי. מלמטה. כדי שאפשר יהיה אח”כ לראות בקצה העליון של התמונה עד כמה המגדל נמצא ברום הבתים היפים והצבעוניים, ובהחלט חשבתי להסתפק בזה. אין לי שום בעיה לשבת עכשיו שלוש שעות בקצה ההוא שלא נכנס לתמונה, ליד הים המדהים, ולהסתכל על גליו המתנפצים אל המזח. אבל הוא, איתגר את עצמו להגיע למגדל הזה.
"איך יש לך כוח, אחרי שכבר שלושה ימים אנחנו מטפסים על מדרגות הכפרים המדהימים של הצ’ינקווטרה?" שאלתי, "אבל זה כל היופי" הוא אומר, "לראות את הסמטאות הצרות, שבניגוד למקומות אחרים, כאן עוברות במעלה ההר…"
איך אפשר לא להכנע לכזה פרץ של התלהבות? התחלנו לטפס.
בשנים האחרונות אני מתלוננת יותר מדי על מאמץ ייתר בהליכה, והנה גיליתי בגיחה האחרונה ללונדון, שכשקר בחוץ, כשהמעלות שואפות לאפס הרבה יותר קל ללכת, החום – הוא המקשה על הליכה מרובה. ובריומג'ורה – המדרגות הן אלה שהקשו עלי.
בריומג’ורה היו מדרגות צרות ביותר, שאינן שוות בגודלן ובגובהן. מתנשפים נעמדנו לאסוף קצת אוויר אל הריאות, ואז שמענו אותה – אדיימו, אדיימו, היא קראה לעברנו, תתקדמו! ככה זה כשהאוזן שומעת איטלקית כאילו היתה מוזיקה, הטעות בשמיעה משתרשת כאילו היתה אמיתית... (צריך להיות "אנדיימו").
קטנה, זקנה ומקומטת, סיר גדול של אוכל בידיה, ממחטה גדולה קשורה בקצוות משמשת לה מגן מפני השמש, דילגה מעלינו בקלילות ואנחנו, רק התרחב ליבנו! איך הם מגיעים כאן לגיל כזה מופלג עם כל כך הרבה כוחות? האוכל שלהם אחר? האוויר? העבודה הקשה? המגדל השמיע צלילי פעמונים, בטח שעה עגולה, אבל ההד של הענבלים סיפר לי שעוד הרבה מדרגות נכונו לנו בדרך עד ליעד.
ישורת קטנה עם ערוגת עגבניות, ילד שחוזר הביתה מהגן – ממש למטה, במקום בו צילמתי קודם. מסתכלת מעבר למעקה ומחשבת את המרחק שכבר עברנו וכמה עוד מחכה לנו. כנראה שבנקודה הזו כבר התרגלנו למאמץ אחרת אי אפשר להסביר את המהירות בה הגענו לכנסיה הקטנה, המקסימה של ריומאג'ורה.
הנוף מלמעלה היה מדהים, המבט לים התכול ול"שביל האוהבים" שעוד נטייל עליו, השקט והשלווה על הספסל המביט לכל היופי הזה – היו שווים ללא ספק את הטיפוס בכל המדרגות.
טיפ: בין כל חמשת כפרי הצ'ינקווטרה עוברים שבילים המקשרים ביניהם, עוד מהימים שזו היתה הדרך היחידה להגיע אליהם (חוץ מדרך הים). אם יש לכם זמן, מאוד נעים לעבור כך בין הכפרים, אך יש לבדוק בלשכות התיירות לפני היציאה שאכן הדרכים פתוחות!
לקריאה נוספת:
כיוון שהטיול הזה התחיל בערב ענוג של האזנה לשירי פסטיבל סאן רמו, הנה אחת המנצחות הגדולות - ג'יליולה ג'ינקווטי. תיהנו והשאירו לי תגובות - אני אשמח!
