ירוק עד, בסלובקיה
טיולים לא מסתיימים כשהם נגמרים. לפעמים הם חוזרים לזכרון ומעלים חיוך על פני אפילו שהם חלפו עברו מזמן. למשל, הגשם הכבד של השבוע האחרון החזיר אלי את הטיול הירוק ירוק לסלובקיה באביב 2015. אני מעלעלת בתמונות ומתקשה להאמין שהיה. שהיינו שם.
מה הוא גן עדן כנראה לא נדע ובכל זאת הרבה פעמים בהקשרים של טיולים אנחנו משתמשים בכינוי הזה. אני טוענת שאת התחושה הזו, של טיול בגן עדן אנחנו מביאים איתנו מהבית בדיוק כמו שאין מקום שהוא רומנטי אלא אם כן הבאנו איתנו תחושות כאלה ולכן ראינו את המקום ככזה.
ובכל זאת אם אני צריכה להעניק למקום שטיילנו בו את תואר "גן עדן" אני חושבת על סלובקיה ולא רק בגלל שיש לה שמורת טבע בשם זה. סלובקיה שהכרנו זכתה לכך בעיקר כי פגשנו בה את כל המרכיבים הקסומים של הגן: גוונים אינסופיים של ירוק, הרבה מאוד מים, פריימים מעניינים לצילום כמעט בכל פינה, אוויר צח ואוכל טוב. אם נוסיף לזה את הפרט שהוא לגמרי לא שולי - המחיר הזול של כל הטיול, אז לגמרי היינו בגן עדן ושבנו כדי לספר.
טיפ: כדאי לבדוק אם בשנים הספורות שחלפו מאז הטיול - המחירים נשארו נמוכים כל כך.
סלובקיה היתה בילדותי חלק מצ'כוסלובקיה. החלק העני של ההֵלְחֵם בין שתי המדינות. היא לא היתה ברשימת ה"מוכרחים לראות" אף פעם. אין בה מונומנט חשוב, ההרים שלה לא גבוהים במיוחד, האגמים שלה לא מככבים בספרי טיולים, ואני לא חלמתי עליה אף פעם. דיבורים פה ושם על הטבע הפראי שלה גרמו לנו לחפש כרטיסי טיסה זולים וכשמצאנו אותם - נסענו ללא ציפיות. אולי בגלל זה הופתענו לטובה מכל מה שפגשנו.
אין היום טיסות ישירות לסלובקיה, אבל יש טיסות לשדות תעופה קרובים מאוד גאוגרפית. אפשר להתחיל טיול בסלובקיה עצמה בכל מיני נקודות (בודפשט בהונגריה, קטוביץ' וקרקוב בפולין או וינה באוסטריה). אנחנו התחלנו בשדה התעופה של וינה משם עברנו עם אוטובוס לשדה התעופה של ברטיסלבה (פחות משעת נסיעה) ושכרנו רכב. מאותו רגע נסענו רק בדרכים יפייפיות, שמונה ימים של טיול.
טיפ: אם שוכרים מכונית מחוץ לגבולות סלובקיה, צריך לזכור לקנות מדבקת אוטוסטרדות בכניסה למדינה.
עיקר היופי של סלובקיה הוא בטבע הפראי שלה, שעושה רושם שכמעט ולא מתחזקים אותו. מאוד יפה להסתכל על זה, מעלה מחשבות על דרכים לשמירה על כדור הארץ בלי התערבות ייתרה, אבל כתיירים, בימים הספורים שאנחנו מטיילים היינו מעדיפים שיהיו שבילים כבושים ללא בולדרים שצריך לדלג מעליהם, סולמות בטוחים לטיפוס ורצוי עם מעקה בטיחותי להחזיק בו, גשרים יציבים על פלגי המים הרבים, שילוט ברור להכוונת ההולכים ואם אפשר בשפה מובנת, וגם, כבישים שמטפסים במעלה ההר, כמעט עד לפסגה כמו באוסטריה או שוויץ. כל אלה לא היו בנמצא כפי שאפשר להבין, אבל אחרי שבחרנו בזהירות את הדרכים שלנו – כל מה שחסר הפך ליתרון, לחיבור עם הראשוני והטבעי.
טיפ: סעו תמיד במהירות המותרת! שוטרים רבים מוצבים בכל הכבישים מוכנים לתפישת החורגים. לינק מפורט בסוף הפוסט מציג מהירות מותרת לעומת קנסות.
גשם
ברור שהיה ובכמויות אדירות. אנחנו לא רגילים. פונקנו בטיולים שלנו בימים יבשים בדרך כלל, אבל בסלובקיה קיבלנו אותו בהבנה: ללא כמויות גשם גדולות לא היה צומח כל כך הרבה ירוק בגוונים כל כך רבים. אחרי כיומיים של הסתגלות התידדנו איתו, עם הגשם. תחילה הסרתי את המשקפיים כדי שפחות יפריע לי. נכון שראיתי קצת יותר מטושטש, אבל הי, גם הגשם עליהם גרם לאותו אפקט.
טיילנו בשבילי טירת אורבה Orava תחת חופת עצים, הסתתרנו מפניו במערת נטיפים עמוקה וארוכה – מערת החופש
רחצנו בבריכות טרמליות חמות עם נוף להרים המושלגים ונסענו הרבה בדרכים רטובות שעיירות ציוריות כמו Čičmany על בתיה המצויירים, היו רק התירוץ לנסיעות הארוכות ובתמורה זכינו לעיתים גם להפוגות ארוכות.
צבעי ירוק
כשאני נוחתת באירופה, הדבר הראשון שאני מבחינה בו הוא הירוק העמוק, האחר מזה שאנחנו רגילים אליו בבית. בסלובקיה משום מה הבחנתי בהרבה יותר ירוקים. פלטת הצבעים שהכרתי עד לטיול הזה היתה דלה לעומת זו שפתאום גיליתי: עוד ועוד תתי סוגים של ירוקים שלא הפסקתי להתפעל מהם. חשוב לציין שכל התמונות מובאות כאן ללא שימוש בפילטרים כלשהם!
הטרק הקטן הראשון שלי:
עד כמה שזכור לי הוא הראשון. בכל אופן בשנים האחרונות. בטיול בחו"ל. יצאנו למסלול שמתחיל מאחורי מלון דיירי Diery בטרחובה Terchová, זהו מסלול מאוד מוכר בקרב מטיילי סלובקיה. הרוב נוהגים להגיע לכאן רק בשבילו. אנחנו העדפנו להאט את הטיול ובשלושת הלילות הראשונים ישנו במלון עצמו. נהננו מכל רגע. המלון נמצא בקצה העיירה הקטנה, כבר בתוך היער שחלק גדול ממסלול הטרק עובר בתוכו. המיוחד במסלול הזה שיש בו כמה שבילים כבושים. בדרגות קושי שונות, מסומנים בצבעים. הכחול הוא הקל ביותר.
הנחו אותנו ללכת לאורכו עד למפגש עם המסלול הצהוב ואז לחזור חזרה. אבל כל כך אהבנו את עצם ההליכה בתוך הנקיק, לאורך פלג מים זורם, שהחלטנו שלא די לנו. אם הגענו עד לכאן, נוכל להמשיך גם הלאה.
בנקודה זו של המפגש בין השביל הכחול לצהוב, עומד צריף. יש אומרים שהוא משמש כקיוסק למנוחה. כנראה שהתקופה בה טיילנו היתה מוקדמת מדי לעונת הטיולים והוא היה סגור. אהבתי אותו כחלק מהתמונות שלי. מעשה יד אדם בתוך כל הטבע הפראי שצילמתי עד כה. אפילו הרגל הרטובה שלי מהמעידה לתוך מי הפלג לא הפריעה לי. נשמתי את האוויר הצח מאוד. טעמו המשובח של האוויר הזה כה שונה מזה שאנחנו רגילים אליו כאן בבית. אפילו עכשיו, מהתבוננות בתמונות, אני מוקירה את הרגע.
קצת אחרי שעברנו את הצריף הזה התחלנו להמר לאיזה כיוון עלינו ללכת. אני מניחה שהבוציות של השביל הקשתה עלינו להבחין בסימני הדרך ורק חוש ההתמצאות המחודד של בנזוגי שהתחדד עוד יותר עם האוויר הנקי מהפיסקה הקודמת הוביל אותנו בסופו של דבר אל המקום הנכון - תחנת האוטובוס בעיירה טרחובה. את כל הדרך הלכנו בקצב רגוע, נהנים מנופי ההרים המרהיבים, לא היה אכפת לנו כלל להמשיך וללכת עוד שעות רבות. מאז אנחנו הולכים בטיולים בטבע.
מה עוד עשינו?
לינת הכוכב הבא שלנו היתה בהרי הטטרה הגבוהים. רוב המטיילים בוחרים לבלות את עיקר זמנם בסלובקיה כאן. אולי בגלל הנופים היותר דרמטיים. את הדרך הארוכה בין שתי הלינות הפכנו לטיול: עברנו ליד אגם מאוד מתוייר Štrbské Pleso, טיילנו סביבו כשהנוף ממולנו משתנה כל הזמן.
נסענו ביער פראי ויפה, משוכנעים שראינו שני גורי דובים אבל כל המקומיים שהראנו להם את התמונות שצילמנו ניסו להסביר לנו שטעינו בזיהוי. לבסוף התמקמנו בעיירה סטארי סמוקובץ' Starý Smokovec, באחד המלונות היותר יקרים שלה. אני לא משוכנעת שהיתה לזה הצדקה נוכח מלונות רבים בעיירה במחירים ממש נמוכים. חלקם בעיצוב רומנטי מהמאה התשע עשרה. העיירה שוכנת למרגלות ההרים הגבוהים שהגישה היחידה אליהם היא באמצעות רכבלים.
עם אחד מהם טיפסנו לגובה 1750 מ' כדי ליהנות מאגם Tatranská Lomnica המלא שלוגיות. מראה יפייפה. את הקור העז שם הפגנו עם מרק גולש חם וטעים במסעדה שעל הפסגה.
עם רכבל אחר עלינו למפל Vodopády Studeného Potoka. מנקודת העצירה יש לרדת בשביל לא קל – אבל אנחנו כבר היינו מיומנים מהטרק הקודם!
ביום אחר נסענו צפונה, לגבול פולין – לשמורת פניני Pieniny National Park. כאן אפשר לשוט עם רפסודות לאורך נהר דונייץ החוצה את השמורה. אנחנו העדפנו לטייל לאורך גדת הנהר בשביל נוח להליכה, לצלם כל פרח וכל אחת מחיות היער שהתגלו לנו. יש המדוושים לאורך אותו שביל עצמו העובר בתוך קניון מאוד יפה: יער נישא מצידו הסלובקי, וצוקים קרסטיים מצידו הפולני.
ביום נוסף נסענו לשמורת גן העדן הסלובקי, זה שהשאלנו משמו את התחושה לטיול כולו. השמורה הזו מספקת מספיק תעסוקה לשבוע לפחות. אנחנו חשבנו שהיא מאתגרת מדי עבורנו, מצפייה בתמונות ומדיווחים של מטיילים אחרים הבנו ששבילי ההליכה היפים ביותר רצופים בסולמות ובעליות ובירידות רבים. נסענו בכבישי השמורה המעטים, טיילנו לאגמים שהגישה אליהם קלה, והסתפקנו בכך.
כמה מילים על האוכל הסלובקי
למסעדות המקומיות קוראים koliba. האוכל הסלובקי דומה מאוד לאוכל האוסטרו-הונגרי – מושפע מכל עמי האזור – קצת השפעה תורכית, קצת השפעה פולנית. בדרך כלל אכלנו מצויין במחירים נמוכים עד כדי גיחוך. פעם אחת הכינו לי מנה שהיתה בת בית בילדותי והשאירה לי זכרון עמוק. לא ניסינו – אך בכל מקום ראינו גם מסעדות איטלקיות.
תודה שחלקתם איתי את אחד הטיולים הכי נעימים שלנו - אשמח לתגובות ולחוויות דומות שלכם, כאן בתגובות למטה. אם טרם נרשמתם כעוקבים לבלוג, אתם מוזמנים לעשות זאת עתה – בפינה הימנית למעלה, או בתחתית הפוסט – אני עשוייה להזכר בעוד כמה טיולים מהעבר ולכתוב עליהם כאן.
לקריאה נוספת:
טיולי יום בסלובקיה - אורה גזית מחלומות שמורים
יש גן עדן והוא שוכן בסלובקיה - משה גלעד
