מחשבות - לתכנן טיול בעידן הקורונה

אחרי טיול מוצלח במיוחד ששבר את צום הקורונה, התעורר בנו שוב החשק לטיולים, או לפחות להחזיק ביד כרטיסים בציפייה לטיול הבא. שנוכל כבר לפתוח מפות, לטייל באתרים שונים באינטרנט, לחקור, להתווכח על מיקום ובעיקר לחלום בעיניים מצועפות. עתה, כשלא ברור לאן מותר לנו לנסוע ואילו מדינות יסכימו לקבל אותנו, נותר רק להתכונן היטב לטיול הבא.

העולם השתנה, אומרים לי כולם. מה שהיה לא יחזור להיות, ואני מנסה לפענח במילים קצת יותר מדוייקות מה השתנה, למצוא דפוס כלשהו בשינוי הזה, כדי להרגיע חששות. כן, "אי וודאות" הוא המושג שחוזר בפי כל, אבל כשאני מביטה לאחור ומנסה לבדוק את הגלים הקודמים – הראשון, השני, השלישי וזה הרביעי שאנחנו בעיצומו, אני מבינה ש"גל" הוא הדפוס הקבוע. עלייה וירידה ושוב עליה. "בירידה – אפשר יהיה לנסוע" אני מודיעה כמי שמצאה שלל רב. עד אז, אנחנו נשמרים ככל יכולתנו, לא הולכים למקומות שלא חייבים להיות בהם – סוג של התנזרות שאולי תעזור לנו לא לחלות במחלות לא רצויות.

בינתיים, אני נזכרת איך פינטזנו לקיים טיול כנגד כל הסיכויים דווקא ביולי.

בסוף מאי שכך הגל הקודם. הכי הגיוני היה לקנות כרטיסים מיידיים ליוני, מהר לתפוס את השור בקרניו, אבל שנת הקורונה דחתה הרבה עניינים, גם כאלה שלא קשורים לטיולים ויומן חודש יוני היה מלא כמעט כל יום בפגישות שאי אפשר לבטלן, כולן חיוניות ביותר. ברגע של זחיחות דעת הזמנו כרטיסים לוינה – ליולי – חודש לפני המועד. הייצר גבר עלינו.

"הייצר" – כך מכונה ההתרגשות שבהכנת טיולים. אנחנו זקוקים להתרגשות הזו כמו לטיול עצמו. כשהבנו שיש לנו חלון הזדמנויות של שבוע אחד בתחילת יולי, הגדלנו לעשרה ימים כי ידענו באותו רגע שחייבים להתגמש ולקחנו סיכון. את הכרטיסים קנינו בריינאייר (במחיר אוטובוס לאילת), שני כרטיסים הלוך ושוב בשעות נוחות להפליא! (בשעות קצת פחות נוחות המחיר היה אפילו יותר זול). אין טעם לבטח כרטיסים כאלה – הביטוח עלה יותר מהכרטיסים עצמם.

למה דווקא וינה?

כי אחרי שכולנו עקבנו אחרי גרף הקורונה בכל העולם מדי יום, למדנו מי הן המדינות היותר אחראיות ומי לא. למשל, למרות יופיה הרב של איטליה, לא היינו רוצים לגלות שאנחנו חיוביים לקורונה דווקא בשעת שהותנו בה. האיטלקים איבדו עשתונות בשעת אמת. אוסטריה לעומתה, התנהגה, לפחות כלפי חוץ באחריות רבה. הם גם החלו לחסן בזמן והצפי היה שעד יולי מספר המחוסנים בה יהיה גבוה. לאחר שבחנו את מגירת החלומות שלנו ובה כל מיני תכנוני טיולים שטרם יצאו לפועל, הוצאנו את התכנון לחבל קרינתיה באוסטריה, בו טרם טיילנו.

שדות התעופה הקרובים לקרינתיה נמצאים מעבר לגבולות אוסטריה, במדינות שכנות – במצב בו הגבלות הקורונה משתנות כמעט מדי יום, החלטנו שעדיף להשאר בתחום מדינה אחת. עוד שיקול היה שלוינה טסות כמה חברות תעופה בטיסות ישירות. אם חלילה תתבטל הטיסה שלנו חזרה מסיבה כלשהי – סביר שיהיה מוצא. ואם יצטרכו לחלץ אותנו בטיסת חילוץ, אמרנו, וינה היא מקום מרכזי. מאוחר יותר גילינו סיבה נוספת: בדיקת PCR בדרך הביתה, שישראל מחייבת את כל מי שבא בשעריה, נערכת בוינה בחינם, ובימינו זה תקציב נכבד שצריך להלקח בחשבון.

ברגע הזמנת הכרטיסים נותרה עבורנו סוגיה אחת בלתי פתורה – אוסטריה דרשה שימוש בסוג מסיכה שקשה להשגה בארץ. עד תאריך הטיסה גם זה נפתר. בטיול הבא – כמובן נצטרך לבחון בקור רוח את כל הפרמטרים האלה מחדש.

התכנון

זוכרים את הימים בהם נסענו פעם בכמה שנים, במקרה הטוב פעם בשנה ותמכנו זה בזה בפורומים של "למטייל", חשנו שותפות גורל והתרגשות עבור מי שנסעו? אז ככה בדיוק הרגשנו גם עכשיו.

מרגע רכישת הכרטיסים למשך שבוע ימים הרגשנו נורמליים. פרסנו מפות על הרצפה, בחנו יעדים, החלטנו על עוגנים – והחיוך שב ועלה על שפתותינו אחרי שנה וחצי של קרקוע כפוי ואחרי שנתיים שלא ראינו את נתב"ג מבפנים.

אחרי שבוע נוסף התחברתי לקבוצות ייעודיות, הפעם בפייסבוק ומיד התחלתי לחוש את הלחץ והפחד מפני ביטול הטיול. אנשים דיווחו על שינויים בלתי אפשריים בלוח הטיסות, למשל, הטיסה הלוך שונתה לתאריך שאחרי טיסת החזור. אנחנו החלטנו לדבוק באופטימיות - כל עוד לא נוחתת בתיבת המייל שלנו הודעה שמודיעה אחרת, אמרנו, הטיסה שלנו בטוחה ויחד איתה החיוך.

התכנון עבר גם למישור הפרקטי – בדקנו שיש ברשותנו מזוודות תואמות את הגדלים החדשים, קנינו פיצ'פקס שמקלים על כל טיול, חיפשנו מפות חדשות בחנויות הטיולים שכבר היו פתוחות ולא מצאנו, בדקנו היכן מנפיקים רשיונות נהיגה בינלאומיים ומצאנו שיש חנות ממש קרובה לביתנו (אופטיקנה) כך שלא צריך למהר. החלטנו להיות שקולים ולא לסכן עצמנו בהוצאות בלתי ניתנות להחזר. ההחלטה האחרונה תהיה כמובן תקפה גם לטיול הבא.

הזמנת מקומות לינה

זו היתה משימה לא פשוטה. כיוון שהחלטנו לצמצם נזקים, רצינו רק הזמנות שניתנות לביטול. רוב מקומות הלינה שמצאו חן בעינינו אפשרו ביטול עד שבועיים לפני המועד (אנחנו נמצאים באותה נקודת זמן שלושה שבועות לפני ולכן לא ריאלי). כשמצאנו מלון 4 כוכבים בווילאך (Villach), ממש ליד העיר העתיקה (אנחנו לא נוהגים ללון במלונות יקרים כאלה בדרך כלל) במחיר צימר בגליל ועם אפשרות ביטול עד יום לפני תאריך הטיסה, מיהרנו לשריין בו מקום לשישה לילות. עד הרגע האחרון התלבטנו בבחירה הזו, אבל בטיול עצמו הבנו עד כמה היתה מוצלחת! בדיעבד, בטיול עצמו הבנו שמלונות ומקומות לינה עומדים רייקים מחוסר תיירים, אפשר להזמין חדרים מהרגע להרגע כמו בעבר. צריך לשקול טיול כזה לפעם הבאה.

ענייני קורונה

ההוראות וההגבלות משתנות כמעט מדי יום – גם בארץ וגם בארצות היעד. למדתי מהטיול האחרון שצריך להצטייד בגמישות רבה וגם בסבלנות. ביולי, אוסטריה דרשה הצגת הוכחה להעדר מחלה: תעודת התחסנות, החלמה או תוצאות בדיקה שלילית – גם בטיסה אליה וגם בכניסה למקומות סגורים בעת השהיה. מדינת ישראל דרשה חתימה לפני היציאה מהארץ על התחייבות לא לנסוע ליעדים אסורים, ובדיקת PCR עד 72 שעות לפני החזרה אליה. הראשון – קל, הבדיקה לעומת זאת דורשת הערכות לוגיסטית. ביולי הבדיקות היו מאוד יקרות ברחבי אוסטריה, בוינה ניתנו בחינם (היום יש בדיקות חינם או בדיקות זולות ברחבי אוסטריה). עניין זה הכתיב כמובן את מסלול הנסיעה, כלומר שהיה בימים האחרונים בוינה. למי שהיו צריכים בדיקה תוך כדי הטיול – במרכזי הערים והעיירות הוצבה בוטקה לבדיקות אנטיגן בחינם. התורים יעילים, הבדיקה מהירה והתשובה תוך רבע שעה. חבישת מסיכה נדרשה רק במקומות סגורים. גם בטיול הבא צריכים להיות ערים לשינויי דרישות ולהבדלים בארצות השונות.

רכב שכור ושינוי שעות טיסה

כתבות בתקשורת דיווחו על כך שציי הרכב השכור באירופה נמכרו ברובם בתקופת הקורונה. עובדה זו גרמה להתייקרות והותיר תיירים רבים ללא רכב. אנשים בקבוצות השונות אכן דיווחו על קשיים ומי שכן הצליחו לשכור – שילמו מחיר יקר ביותר. כיוון שאנחנו היינו עדיין במצב רוח אופטימי, הזמנו רכב, וביטוח בריאות. טרם מעשה שאלנו שאלות על אפשרויות ביטול וקיבלנו תשובות מניחות את הדעת. אלא שלא חשבנו על כל השאלות...

...ואז נחתה הודעה ראשונה במייל שלנו מריינאייר. הם דוחים את טיסת ההלוך בחמש שעות. מאפשרים קבלת תשלום מלא בחזרה או בחירת טיסה אחרת, החלטנו לקבל את הדחייה שלהם. סה"כ הפסד של חצי יום. הפשרה - נישן בלילה הראשון במלון בשדה התעופה. היתרון: ניסע בבוקר רעננים ללינה שלנו בווילאך. מה שלא ידענו, שהזזת שעת קבלת הרכב מחייבת הזמנה חדשה. זאת השאלה שלא שאלנו בהתחלה. זה הזמן לצלצל לחברת השכרה מתחרה, שנתנה לנו מחיר סביר, שריון רכב ללא בקשת תשלום. צריך לתקף את ההזמנה שלושה ימים לפני הטיסה, ניתן לבטל עד שלוש שעות לפני השעה היעודה. בסופו של דבר שכרנו מהם רכב, קיבלנו שירות מעולה, רכב חדש ובמחיר סביר. (מהחברה הראשונה קיבלנו החזר כספי רק כעבור חודש) מסקנה לטיול הבא: צריך לבדוק היטב את המחיר הסופי של הרכב, לחשוב מחוץ לקופסא מה עלול להשתבש ולוודא כיסוי לשיבושים הללו.

בערב נחת עוד מייל מריינאייר – מזיזים לנו את שעת החזרה ארצה, אחורה – לשבע בבוקר. מזל שמראש הגדלנו את הטיול לעשרה ימים, כך נשארנו עכשיו עם שמונה מלאים...

בזה הסתיימו הבעיות שהיו לנו טרם הטיול. הטיול עצמו היה שליו ונעים, איפשר לנו איפוס של כל הלחץ שחווינו בשנה וחצי של הקורונה. אני לא יודעת אם הטיול הבא יותרם ממסקנות תכנון הטיול הקודם, אני לא יודעת מה עוד ישתנה בעולם עד החודש הבא, או אולי עוד חודשיים כשיעבור גם הגל הזה – בכל מקרה, אנחנו בוחנים כל בוקר מחדש את המדינות המותרות לנו, הישראלים ומקווים שנוכל מעת לעת לצאת מעט לחופשי כדי שנוכל לעבור עוד ועוד גלי קורונה שוודאי יבואו. דבר אחד וודאי עבורי – את הכרטיסים הבאים נקנה ממש לפני מועד הנסיעה.

התמונות המלוות את הפוסט הזה צולמו כולן בווילאך, שבחרנו בה בגלל אילוצים אבל נהננו מהבחירה הזו הרבה מעל ומעבר.

לקריאה נוספת:

כאן כתבתי על תכנון טיול מסוג אחר, בימים שהיו טרם הקורונה

מאחלת לכולנו הרבה בריאות, איחולי שנה טובה ומהנה ככל האפשר, ושנוכל לטייל ככל שנרצה - גם בארץ וגם בחו"ל. שנה טובה!