על האולימפוס ופיליון

יוון, במרחק שעתיים טיסה מכאן – רק המראנו וכבר הודיעו על הידוק חגורות לנחיתה, כל כך קרובה וכל כך רחוקה מאיתנו, כל כך שונה אבל הרבה יותר דומה לנו בהרבה מובנים. זו הפעם השנייה שלנו בצפון יוון. רצינו לשחזר את החוויה הנעימה שהיתה לנו בפעם הקודמת, ונדמה לי שאחרי הפעם הזו נרצה שיחזורים נוספים.

היעד המרכזי שלנו הפעם: חצי האי פליון. לא סימנו הפעם שום מקום שהוא חובה עבורנו. הטיול זרם מיום ליום באיזי, עם הרבה מנוחה במלונות המפנקים שהזמנו מראש. אני אוהבת את השהייה בכפרים (בניגוד לערים גדולות) האוכלוסייה יותר הומוגנית-מקומית, הנוף, השקיעות והזריחות משגעים, האוכל משובח ויש הזדמנויות להתבוננות בתרבות מקומית.

בפוסט הזה ארחיב על טיולים בכפרים קטנים, ביערות קסם, על אוויר הרים צלול באמת ועל הטבע במלוא יופיו של הסתיו. על סלוניקי בהתחלת וסוף הטיול סיפרתי כאן.

הכבישים

בטיול הזה הכבישים הפתיעו אותנו לטובה. בטיול הקודם שלנו פגשנו אותם משובשים, עם אבנים גדולות שהתדרדרו אליהם מההר הסמוך, אבל אולי בפליון ובאולימפוס המצב שונה והכבישים מתוחזקים היטב. חוץ מכביש עפר אחד שהגענו אליו בטעות, רוב הכבישים כוסו אספלט חדש, נעים לנסוע עליהם כשמיעוט מכוניות חולקות איתנו את הדרך – אני מניחה שבגלל העונה.

גם הפיתולים הרבים של פיליון מתונים יחסית למקומות אחרים בהם נסענו בעולם.

לעומת זאת, ההתנהגות בכביש – מאוד מזכירה את זו שלנו: הנהגים היוונים שמים פס גדול על חוקי הנהיגה. הם עוקפים על גבי פסי הפרדה כפולים, בעיר גם מימין, לא עוצרים לפני מעבר חצייה או ברמזור אדום, אין קדימות להולכי רגל, תמרורי מהירות הם להמלצה בלבד, אף אחד לא נשמע להם ובכל זאת, בארץ הנהיגה עדיין קשה הרבה יותר!

ואחרי כל זה, הסכנה האמיתית על הכבישים הם הכלבים העזובים! הם משוטטים בלהקות או ביחידים, לעיתים שוכבים ללא תזוזה כדי להתחמם בשמש והסכנה כמובן היא פגיעה בהם. זו סיבה נוספת לנסיעה איטית ובטוחה.

מסלול הטיול

נחתנו בערב בסלוניקי ולמחרת בבוקר לקחנו את המכונית השכורה ונסענו דרומה ליומיים באולימפוס. בחרנו ללון בכפר ליטוחורו (Litochoro, Λιτόχωρο) שלרגלי ההר, במלון בוטיק נהדר. הבחירה נבעה מהרצון לשחזר את נינוחות הטיול הקודם במצובו, וליטוחורו עשתה רושם של יישוב עם מאפיינים דומים. מצאנו כאן רחוב ארוך של מסעדות ובתי קפה, מסלול הליכה אחד קרוב ושניים על האולימפוס.

משם נסענו לחמישה ימים בפיליון. כבסיס קבענו לינה במלון מפנק ממש בכפר פורטאריה (Portaria, Πορταριά). המחשבה היתה שאם לא מחליפים מלונות - נחים יותר ואכן כך היה. היו הרבה רואד-טריפים שאנחנו אוהבים - נסענו בכבישים המפותלים של פיליון, לאורך החופים המחורצים מפרצים כחולים ולגונות בצבע טורקיז צלול, בכבישים המטפסים על ההר ויורדים ממנו תחת חופות עצים בצבעי שלכת אופייניים לאזור זה, שהם בעיקר צהוב וחום נחושת, טיילנו ברגל בסמטאות של הכפרים הרבים המנקדים את ההר אליהם הגענו. בכל הכפרים האלה הבנויים על צלע הר כיכר אחת מרכזית שעץ דולב עתיק מצל עליה. לעתים כמה עצי דולב עושים במלאכה. הכיכר תמיד מלאה שולחנות עם מפות משובצות, לעתים של מסעדות משובחות של ממש ובבתי הקפה תמיד יש קבוצה של גברים מהכפר שיושבים שם "בערך" כל שעות היום. הטיול הסתיים ביומיים בסלוניקי ונהננו מכל רגע.

ליטוחורו

הכפר מהווה בסיס יציאה למטרקים על האולימפוס, וכאלה יש רבים למרות, ואולי בגלל העונה. בעיירה יש מגוון אפשרויות לינה, חנויות עם ציוד טיולים ובסופרמרקט ראינו גם בלוני גז לגזיות. למטיילים המתונים יותר יש כאן מסעדות ובתי קפה מכל הסוגים, מסלולי הליכה קצרים ונוחים, לשכת תיירות פעילה במרכז העיירה, גן גדול עם בריכת מיחזור הפונה לנוף משגע.

קניון אניפאס (Enipeus, Ενιπέας)

מסלול קל יחסית. הוא מוביל מליטוחורו אל המנזר הקרוב – כ-9 ק"מ, אך לאחר הליכה קצרה למדי, פוגשים במפלון קטן וכאן אחרי מנוחה קלה אפשר לפרוש בשיא ולחזור לכפר. כך עשינו. הדרך עוברת ביער של עצים העומדים בשלכת, בדרך פגשנו קבוצת מטיילים מבוגרים מאיתנו, מלווים במדריך שהסביר להם באנגלית יפה את הקשר בין המיתולוגיה היוונית לאולימפוס הנשקף מולנו. הייתי נשארת להקשיב אם הקבוצה לא היתה מנומסת מדי ומאפשרת לנו לעבור דרכם על השביל הצר. ליד המפלון ישבה אשה מבוגרת ממש על סלע גדול ואני דימיתי אותה לאחת הפיות או האלות מהסיפור של המדריך. קל מאוד להפליג כאן בדמיונות: הפרפרים, העלים הנושרים מהעצים, פכפוכי הנחל – הכל מתחבר יפה לאגדות.

בערב גילינו שיש במלון שלנו בריכה מקורה מחוממת. איזה תענוג לסיום יום!

האולימפוס

יש אנשים מאתגרים עצמם ומטפסים עליו מבסיסו ועד קודקודו – 2,917 מ'. חלקם הולכים על הכביש המתפתל מעלה, חלקם על שבילים מסומנים להליכה. אנחנו נסענו על אותו הכביש, העובר ביער, תחת חופת עצים מרשימה כמעט לכל אורך הדרך, ומגיע עד לחניון פריאוניה (Priònia, Πριόνια) ומשם התחלנו לטפס בשביל המדרגות העובר ביער עבות לפיסגה. מהר מאוד הבנו שהעלייה התלולה לא נועדה עבורנו, וההליכה המועטה במעבה היער, לצד נחל ומרבדי רקפות היתה קסומה דיה. ירדנו לעבר המסלול היורד לאחד המפלונים.

זה הרגע לציין שהטיילים הישראלים כבשו את היעד, ושיחות על המסלול ומידת הקושי שלו תופסות אותנו כל כמה דקות הליכה. צעירים של ממש ומבוגרים הרבה יותר, גם משפחות עם ילדים. וצריך לזכור שאנחנו מטיילים מחוץ לעונת הטיולים.

מסלול נוסף שהלכנו היה לכיוון מפלי אורליה (Orlias Stream, Ρέμα Ορλιάς). אליהם הגענו בזכות הפוסט הזה של מיכל הולצברג מהבלוג "צאו לדרך" שצילמה ותיעדה בדיוק את הדרך אליהם.

פיליון (Pelion, Πήλιο)

פיליון שהיתה היעד העיקרי של טיולנו, היא רצועת יבשה ארוכה בתוך הים המקיף אותה כמעט מכל צדדיה, חורץ בה מפרצים מדהימים ולגונות יפייפיות, חלקם בצבעים שקשה להאמין כי הם קיימים. גאוגרפית נמצאת בין סלוניקי לאתונה, כך שקל להגיע אליה משני הצדדים. רובה הגדול הרים, כפרים קטנים וגדולים יותר מנקדים אותם, חלקם תיירותיים, רובם לא ועיר אחת מרכזית – וולוס (Volos, Βόλος) לה הקדשנו כמה שעות, טיילנו בטיילת וברחוב הקניות.

דייג וחקלאות הם הפרנסה העיקרית כאן. לאורך הדרך ראינו מטעים רבים: עצי זית רבים נטועים על מורדות ההרים, ועכשיו עונת המסיק שלהם, בדיוק כמו אצלנו, כך שראינו משפחות שלמות פורסות שטיחים גדולים מתחת לעצים ומסיקים. ראינו כרמים רבים, חלקם של גפנים זקנים עבי גזע. אני לא יודעת אם זה טוב או לא, אבל הענבים שטעמתי היו פחות לטעמי. ומטעי תפוחים שפריים נופל מהעץ מרוב כובדו, ועגלות ומכוניות בצידי הדרכים, וליד מעיינות והכניסה לשבילי הליכה - מוכרים את מה שבעליהם קטפו. ראינו סירות דייג עוגנות ובפעולה לאורך החופים.

קבענו את הבסיס שלנו בכפר פורטאריה מכמה טעמים: קודם כל כי רציתי תצפית לעבר הים והשקיעה – יום יום, רציתי כפר עם מספיק מסעדות ובתי קפה לבחירה ונסיעה יחסית קלה לכל הכיוונים ופורטאריה נמצאת על ההר הצופה לכיוון מפרץ וולוס. יתכן שאם היינו מגיעים לכאן בעונת הרחצה היינו בוחרים באחד החופים היפים כבסיס לינה.

מסלול הקנטאורים

הקנטאורים הם יצורים מהמיתולוגיה היוונית שחלקם התחתון סוס וחלקם העליון אדם. מסופר עליהם שהם נפשו בפיליון ברידתם מהאולימפוס. דרך זו מרוצפת אבן ברובה, היא שביל חמורים עתיק הנקראת על שמם, ואיני יודעת למה. למעשה היא מובילה בין פראטוריה לכפר השכן מקריניצה (Makrinitsa, Μακρινίτσα) לאורך נחל מפכפך, בעלייה עד למעיינות. אומרים ששנת 2022 היתה שחונה ומעט מאוד גשמים ירדו באירופה כולה, על כן הנחלים בעונה זו בקושי זורמים – את רוב המים ממילא שואבים לצרכי הכפרים הסמוכים. גם כאן ההליכה בתוך יער עבות, מגוון עצים מהלך עלינו קסמים ומקל על קושי ההליכה. מקלות ההליכה שלנו עוזרות מאוד. גם כאן יש מרבדי רקפות ועל פי הערמונים המפוצחים על הארץ, ברור שמסתובבות כאן חיות כלשהן בשעות אחרות, גם כאן פגשנו ישראלים רבים שהתעניינו בקושי המסלול.

כפרים וחופים

בשאר הימים בפיליון נסענו מכפר לכפר. לא כולם מתויירים באותה מידה. אלה שפחות - לא זוכים לשלטי דרך באותיות לטיניות ובזכותם תירגלנו את היוונית שלנו (קשה קשה). למדנו שאקסודוס זו יציאה, למדנו שיש אותיות שאנחנו מכירים מהיום יום שלנו כמו פאי, דלתא ולמדה.

בכפרים היותר מתויירים יש הרבה חנויות של פיצ'פקס שעשויים ודאי בסין. אין הרבה תיירים כעת והכבישים כמעט רייקים לחלוטין, ובכל זאת בפינות חמד צריך להזהר בעת עצירה וירידה לצילום – מכוניות חולפות במהירות עשויות לפגוע. אנחנו עוצרים די הרבה לצילום מפלונים קטנטנים ובולדרים גדולים, וכשגיליתי שכרכומים גדלים כאן ועכשיו זו העונה, לא שקטתי עד שמצאנו חנייה סבירה ליד אחד המרבצים.

יום אחד נסעו לכפרי המזרח ולחופים היפייפים של הצד הזה של חצי האי: אומרים כי בקיץ כדאי לבוא לכאן בשביל החופים המדהימים. ביקרנו בכפר היפייפה טסגרדה (Tsagkarada, Τσαγκαράδα) בו צילמתי את עץ הדולב העתיק באירופה - הזהירו אותי מראש שלא אוכל לחזור הביתה בלי צילום ראוי שלו. כאן אכלנו ארוחת צהריים מדהימה בסמטה צדדית של הכפר.

עברנו בחופים היפייפים – חורפטו, חורטו ואגיוס יואניס.

ביום אחר עברנו בחופים קאלה נרה חורטו והגענו עד ממש לסוף חצי האי שם הנוף דומה להפליא לנופי פיורדים במקומות אחרים בעולם. לא היה כמעט רכב מלבדנו על הכביש, והנסיעה מרהיבה. אני יכולה להבין למה בקיץ עוצרים כאן לרחצה בלגונות היפייפיות.

בדרך חזרה לפורטאריה סטינו מהדרך ועברנו לפי המלצה בכפר ויזיצה (Vizitsa, Βυζίτσα) הסמוך לכפר הכי מתוייר בפיליון - מיליס (Milies, Μηλιές) ממנו יוצאת רכבת הנופים בקיץ. הדולבים במרכזו מהיפים ביותר, הסמטאות שלו מקושטות והארוחה כאן הוכתרה כאחת הטעימות ביותר בכל הטיול!

אוכל בפיליון

במילה אחת: נפלא. ולכל אוהבי הז'אנר – האוכל של פיליון הוא בהחלט אחד היעדים החשובים לטיול כאן.

ארוחות הבוקר במלונות היו עשירות ומגוונות, תמיד מכילות יוגורט מקומי עשיר בטעם, מיני מאפים מלוחים ומתוקים טריים שטעמנו במשורה למרות הכל, ירקות טריים וטעימים ועוד ועוד מיני תקרובות. למסעדות הלכנו בצהריים שמתחילים כאן די מאוחר, לפי הריח שהוביל אותנו. ההמלצות באתרים השונים התגלו כמלכודות תיירים, אנחנו העדפנו את אלה שהתפריט שלהם ברובו תורגם לאנגלית של גוגל, שתמיד היתה בתפריט עוד תוספת של מנות תחת המינוח "ספישל" או בכתב יד בלתי קריא. שאלנו תמיד את המלצר והוא עם אנגלית שבורה, אנחנו עם הדמיון העשיר הצלחנו למצוא את המנות היותר מיוחדות, המקומיות, אלה שהן לא פלצניות ומוכנות עבור תיירים כמונו. לפעמים מצאנו אותם ממש במרכז הכפר תחת עץ הדולב העתיק, לפעמים באחת הסמטאות הנחבאות, אבל תמיד הופתענו לטובה, הזמנו מנות שונות לטעימה, מנה אחרונה תמיד הוגשה לנו על חשבון הבית.

מחירים

קשה לסיים את הפוסט הזה מבלי לדבר עליהם: אי אפשר היה להירגע במשך כל הטיול מהמחירים הכל כך זולים ביוון. מוצרים זהים לשלנו בסופר עולים כחמישית המחיר אצלנו. מלונות – ישנו רק במלונות ארבעה כוכבים, הזול ביותר עלה 250 ₪ ללילה, היקר ביותר כפול – 500 ₪ ללילה. במלון בפורטאריה לא גבו מאיתנו תשלום עבור השימוש בבריכה ובספא – בגלל השהייה הארוכה. מחיר ארוחה במסעדה, בת שתי מנות לכל אחד – היקרה ביותר עלתה 140 ₪ לשנינו, הזולה ביותר 70 ₪ והמחיר אינו ערובה לטיב הארוחה. מנת קינוח מוגשת כדרך קבע בכל המסעדות על חשבון הבית. קפה (כפול) בבית קפה – בין 7 ₪ ל-12 ₪, מיני מתיקה בין סנטים בודדים ל-2 יורו (גודל המנה אינו קובע). כניסה למוזיאון היחיד בו ביקרנו – 4 יורו לאדם, אנחנו שילמנו מחיר סניור 2 יורו. ההוצאה "הכבדה" ביותר שלנו היתה על שימוש באוטוסטרדה: נסיעה מסלוניקי לוולוס וחזרה עלתה לנו כ-100 ש"ח.

לבסוף ציירתי מפה סכמטית של המקומות בהם ביקרנו בפיליון. הכבישים מפותלים מדי לשרטוט... שמחה שליוויתם אותי עד כאן ונהנתם יחד איתי מחופשה קסומה. ברור שאפשר לקצר את החופשה בחצי - אבל עצם ההתנהלות בקצב האיטי של יוון הטעינה את המצברים שלנו. הישארו כאן כי עוד אספר על השהייה בסלוניקי. כל הארה והערה שלכם כן בתגובות תתקבל בברכה.

לקריאה נוספת:

על סלוניקי בתחילת וסוף הטיול סיפרתי כאן

סיפור הטיול הקודם שלנו במצובו

זיוה רענן מ"שמתי לב" טיילה גם באולימפוס

תודה למיכל הולצברג שסימנה את שביל הכניסה למפלי אורליוס