• רבקה קופלר

ב' זה בית

הרבה רגעים אצרו קירות הבית העבים, הטרומיים, עם החלונות הקטנים, שכל תליית תמונה עליהם היתה מאתגרת: את הצעדים הראשונים, את המילה הילדותית שכשנאמרה כולנו צחקנו ונהנינו, את הדמעות וגם את הצחוקים הרבים, היו ריבים אבל היו גם הרבה חיבוקים. זה היה הבית הראשון שהיה כולו שלנו. אהבנו אותו מאוד, ולא רק את הקירות שעטפו אותו.

זה היה בית צנוע של שני חדרי שינה קטנים - הקטן יותר הכיל במדויק מיטה זוגית וארון בגדים וגם את המחשב הראשון שלנו שנדחק בינהם. הגדול יותר, הכיל את שנותיהם הראשונות והיפות של שני ילדינו. כאן ישנו, כאן שיחקו וכאן אירחו ילדים אחרים.

ברווזי אמבטיה

מסתבר שקטן זה לא בהכרח צפוף. קטן זה יותר מאורגן. יותר מתוק. יותר מסודר. יותר חמים ונעים. כי מה שחשוב באמת הוא מה שהוא מכיל.

תפוזים

קטן זה צורך בשימוש במרחבים המשותפים, שהיו לנו בשפע. זה אפשרות להכיר טוב יותר את השכנים. בבית הדירות רב הקומות שלנו ב"גבעת סביון", גרו עוד הרבה משפחות צעירות כמונו וכולם היו לנו לשכנים נעימים מאוד. חיינו כמו בקיבוץ - דלתות כל הבתים היו פתוחות, ילדי כל השכנים התרוצצו בין כל הבתים, המדשאה למטה הכילה את כולנו כל אחר צהריים, כל שבת, כל חג. בגדי הילדים נדדו בין כל ילדי הבניין, לפי תור, לפי גיל, לפי גודל ולפי מצב.

בגדי הילדים

בשעות האחרות היו הילדים משחקים ביחד כאילו היו אחים בני גילים שונים: היה נגן הגיטרה שחיקה בקולו היפה את כל שירי "הופה היי" והיו צמד המומחים לדיגר, סוקובן וסופר מריו והיתה זו שאהבה אבני לגו וזה שצירף לטירות שבנתה את חיות הפליימוביל והיו הדייגים ששלו דגים מבריכה מסתובבת והיו גם הרבה משחקי דמיון.

צעצועי קינדר

והיו השעות של היצירה, והרבה. על הרצפה של הסלון, ועל השולחן של פינת האוכל, והספות של הסלון, קצת בחדר השינה – זו הזירה בה תפרתי. הכל. בגדי ילדים ליום יום וליום חג, תחפושות לפורים, בובות כפפה לתאטרון הבובות, וילונות ועוד כהנה שודאי שכחתי. חוברות בורדה נפרסו, בדים שנקנו במיוחד ושאריות בדים שהצטרפו אליהם, נייר שקוף להעתקת גזרות וגיר סימון שדרכו עליו – חדוות תפירה. לפעמים, שכחתי לבשל ארוחת צהריים כי טרם פיענחתי את אופן החיבור או התך. אף פעם לא תפרתי פעמיים את אותה הדוגמה או הגיזרה, תמיד רציתי משהו חדש שצריך ללמוד. ואז עם סיום, הגיע הרגע של האיסוף, של החזרה החגיגית של הבית לקדמותו, לפני היותו בית מלאכה.

תפירה

כמו הזכרונות עצמם, שמונחים האחד ליד השני, כך הנחתי כאן חלק מהחפצים הרבים ששמרתי למזכרת, כדי שישלימו זה את זה לתמונת הבית ההוא שכבר מזמן אינו שלנו ולא יכולתי לצלם מבפנים.


לקריאה נוספת:

בכל זאת יש בה משהו - על בית אחר וזכרונות אחרים


את מפת "גבעת סביון" הלא היא השכונה שלנו בגני תקווה - ציירתי מהזכרון, כי היום השכונה נראית לגמרי אחרת.


תגובות - ב' זה בית

תגובות - ב' זה בית

#גבעתסביון #גניתקווה #בית #געגוע

פוסטים אחרונים

הצג הכול