• רבקה קופלר

ב' זה בית

הרבה רגעים אצרו קירות הבית העבים, הטרומיים, עם החלונות הקטנים, שכל תליית תמונה עליהם היתה מאתגרת: את הצעדים הראשונים, את המילה הילדותית שכשנאמרה כולנו צחקנו ונהנינו, את הדמעות וגם את הצחוקים הרבים, היו ריבים אבל היו גם הרבה חיבוקים. זה היה הבית הראשון שהיה כולו שלנו. אהבנו אותו מאוד, ולא רק את הקירות שעטפו אותו.

זה היה בית צנוע של שני חדרי שינה קטנים - הקטן יותר הכיל במדויק מיטה זוגית וארון בגדים וגם את המחשב הראשון שלנו שנדחק בינהם. הגדול יותר, הכיל את שנותיהם הראשונות והיפות של שני ילדינו. כאן ישנו, כאן שיחקו וכאן אירחו ילדים אחרים.

מסתבר שקטן זה לא בהכרח צפוף. קטן זה יותר מאורגן. יותר מתוק. יותר מסודר. יותר חמים ונעים. כי מה שחשוב באמת הוא מה שהוא מכיל.

קטן זה צורך בשימוש במרחבים המשותפים, שהיו לנו בשפע. זה אפשרות להכיר טוב יותר את השכנים. בבית הדירות רב הקומות שלנו ב"גבעת סביון", גרו עוד הרבה משפחות צעירות כמונו וכולם היו לנו לשכנים נעימים מאוד. חיינו כמו בקיבוץ - דלתות כל הבתים היו פתוחות, ילדי כל השכנים התרוצצו בין כל הבתים, המדשאה למטה הכילה את כולנו כל אחר צהריים, כל שבת, כל חג. בגדי הילדים נדדו בין כל ילדי הבניין, לפי תור, לפי גיל, לפי גודל ולפי מצב.

בשעות האחרות היו הילדים משחקים ביחד כאילו היו אחים בני גילים שונים: היה נגן הגיטרה שחיקה בקולו היפה את כל שירי "הופה היי" והיו צמד המומחים לדיגר, סוקובן וסופר מריו והיתה זו שאהבה אבני לגו וזה שצירף לטירות שבנתה את חיות הפליימוביל והיו הדייגים ששלו דגים מבריכה מסתובבת והיו גם הרבה משחקי דמיון.

והיו השעות של היצירה, והרבה. על הרצפה של הסלון, ועל השולחן של פינת האוכל, והספות של הסלון, קצת בחדר השינה – זו הזירה בה תפרתי. הכל. בגדי ילדים ליום יום וליום חג, תחפושות לפורים, בובות כפפה לתאטרון הבובות, וילונות ועוד כהנה שודאי שכחתי. חוברות בורדה נפרסו, בדים שנקנו במיוחד ושאריות בדים שהצטרפו אליהם, נייר שקוף להעתקת גזרות וגיר סימון שדרכו עליו – חדוות תפירה. לפעמים, שכחתי לבשל ארוחת צהריים כי טרם פיענחתי את אופן החיבור או התך. אף פעם לא תפרתי פעמיים את אותה הדוגמה או הגיזרה, תמיד רציתי משהו חדש שצריך ללמוד. ואז עם סיום, הגיע הרגע של האיסוף, של החזרה החגיגית של הבית לקדמותו, לפני היותו בית מלאכה.

כמו הזכרונות עצמם, שמונחים האחד ליד השני, כך הנחתי כאן חלק מהחפצים הרבים ששמרתי למזכרת, כדי שישלימו זה את זה לתמונת הבית ההוא שכבר מזמן אינו שלנו ולא יכולתי לצלם מבפנים.


לקריאה נוספת:

בכל זאת יש בה משהו - על בית אחר וזכרונות אחרים


את מפת "גבעת סביון" הלא היא השכונה שלנו בגני תקווה - ציירתי מהזכרון, כי היום השכונה נראית לגמרי אחרת.




#גבעתסביון #גניתקווה #בית #געגוע

רומן היסטורי פרי עטי,
לקריאה חופשית, המתרחש במאה התשיעית לספירה

u05e0u05d9u05d5-u05d0u05d9u05e0u05d2u05d

​מפות שציירתי לפי מסלולי טיולים
שהם מסע בדרכים, Road Trip
ובהם סיורים מצולמים.

נורבגיה - טיול עם ילדים.
תובנות שלמדנו בטיול היפייפה, בין הפיורדים היפים בעולם, על איך בעצם מטיילים עם ילדים. מה חשוב יותר בטיול כזה ומה פחות.

איך להתמצא באוספת אוצרות:

פרקי הבלוג:

הבלוג עוסק בנושאים מגוונים – טיולים, אוכל, סקירות ספרים שאהבתי, אמנות ועוד נושאים מגוונים.

לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד הראשי של הבלוג, בו תוכלו לנווט לפי קטגוריות, לפי חיפוש בקוביית החיפוש לפי מילות מפתח
או בלחיצה על לשונית האינדקס שתוביל לעמוד המסודר לפי ארצות ונושאים לפי א'-ב'.

השביל העולה להר:
רומן היסטורי פרי עטי המתפרסם רק כאן. לחיצה על הלשונית בסרגל העליון תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל פרקי הסיפור. תיהנו ואל תשכחו לספר לי רשמים בסוף.


מסלולים:
Road trips - מסלולי טיול מצולמים על מפה שאני מציירת עבורכם. לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל המסלולים.

  • fcebook
  • Pinterest
  • Instagram

© כל הזכויות שמורות לרבקה קופלר 2015