טאלין - חלום שהתגשם
כל הטיול הזה התחיל מהכוונה לטייל בטאלין, בירת אסטוניה. הרבה שנים הוא חיכה להזדמנות שתגיע וזו הגיעה בדמות טיסות ישירות להלסינקי הקרובה, במחיר מציאה עם חברת נורוויג'ין. אמנם השעות לא היו משהו אבל קשה להתכחש להזדמנות שכזו.
אחרי שנקנו הכרטיסים הרקיעה ההתלהבות מהלסינקי שחקים וזו מטאלין הלכה והצטננה. אין לי הסבר רציונלי לזה, אך כך היה סדר הדברים. סופו של עניין, הוזמנו מלונות – שני לילות בטאלין וארבעה בהלסינקי. על הלסינקי כתבתי כאן.
את השם "טאלין" פגשנו לראשונה בטיול הראשון שלנו בשטוקהולם לפני כעשרים שנה. עמדנו על הרציף מול אוניה ענקית שחיכתה ליד שלט שהיה כתוב עליו "טאלין". התביישנו שלא ידענו איפה זה. בבית בדקנו והתחלנו לחלום. בפעם השניה פגשנו אותה בפוסט המצויין של אורה גזית וכאן כבר התחלנו לחפש כרטיסי טיסה. לשמחתי עד שיצא הטיול שלנו לפועל, אורה טרחה ופירסמה מסלול טיול מסודר בעיר, ששימש אותנו מאוד.
לשדה התעופה בהלסינקי הגענו עוד לפני הזריחה. ומיד לקחנו מונית אל הנמל המערבי (35 יורו). הנהג האדיב הוריד אותנו לפני הדלתות הסגורות של הטרמינל כשבחוץ שתי מעלות. אלה נפתחו רק בשעה שש. הכרטיסים למעבורת בחברת טאלינק נקנו באינטרנט אך יש צורך לתקף אותם בקופות, או במכשירים האוטומטים. מבקשים לראות דרכונים. חוץ מזה אין שום צורה של בדיקה בטחונית. ב-7:00 בדיוק נפתחו שערי המעבורת הענקית (9 קומות) וב-7:15 נשמעה צפירה ויצאנו לדרך למרות שעת היציאה הנקובה ל-7:30. גם בדרך חזרה היא יצאה לדרך רבע שעה לפני הזמן!
כעבור שעתיים הגענו למלון בטאלין ומיד התמוטטנו על המיטה לשעתיים של שינה ורק אז התחלנו לטייל בסמטאות העיר העתיקה עד שעות הערב המוקדמות. זה לא שהיא כל כך גדולה, אך עברנו על כל הסמטאות שלה מכל הצדדים. "הבתים נראים כמו בתי בובות" סימסה לי בכורתי בהתלהבות כששלחנו לה תמונות מתלהבות. מאותו רגע זו היתה נקודת המבט שלי.
העיר העתיקה
טאלין היא גן עדן לצילום. השיטוט שלנו התחיל משכונת רוטרמני (Rotermanni kvartal) ומשם אל העיר העתיקה. בתים גבוהי קומה עתירי זכוכית פולשים אל סמטאות עתיקות מימי הביניים. קניונים חדישים מתחברים ביניהם - טאלין ידועה כעיר זולה לקניות כנראה והפינים המגיעים לכאן לסופי שבוע, כמו גם המוני התיירים היורדים מאוניות ענק כל יום. לידם מחסני ענק מתחילת המאה הקודמת ששימשו את סוחרי הנמל, עומדים נטושים. פסלים מודרניים מעטרים את הרחובות.
ברגע שעוברים את שער וירו (Viru Väravad), נכנסים לעולם אחר. לפנינו מדרחוב יפייפה המוביל לסמטאות ציוריות, קבוצה של מאמיני הארי קרישנה הופכת אותם בשירתם המונוטונית לסוריאליסטיות.
על חלק מהמבנים מוטבע תאריך הבניה: תחילת המאה ה-19, סגנון הארט-נובו מאפיין את רובם. אנחנו נכנסים לכמה כנסיות, גדולות או צנועות בגודלן, כולן בסגנון פראבוסלבי עטיר זהב המסנוור עד כאב עיניים. עוברים דרך שוק הסריגים ומגיעים לככר העירייה במרכז העיר העתיקה, שהיא אחת היפות שראינו באירופה. היא בנויה בתים בסגנונות שונים, צבעוניים, בתי קפה ובית מרקחת עתיק בקצה הצפוני-מזרחי שלה, המושך אליו תיירים רבים בזכות תצוגת כלים עתיקים. אנחנו רכשנו בה תרופה מודרנית לשיעול טורדני שהבאנו מהבית.
ארוחת הצהריים הראשונה שלנו היתה בנוסח ימי הביניים, טעימה מאוד. מסעדה הממוקמת בטירה שהיתה שייכת לסוחר עשיר שהיה מאוגד בברית ערי הנזה. הככר בה עומדת הטירה היא עדות לחלקה של אסטוניה בברית זו, שנחתמה בסוף המאה ה-12 והתקיימה עד המאה ה-15. תפקידה היה לאפשר מסחר חופשי בין הערים החתומות. ההסטוריה מלמדת אותנו כי שליטים לאורך מאות שנות קיומה נאלצו לכופף את רצונותיהם בפני הסוחרים המאוגדים בה.
סמטת סנטה קתרינה Katariina käik
הסמטה הזו נחשבת הכי יפה בעיר ובדרכנו אליה מצאנו כל מיני סמטאות אחרות מרשימות. אחת מהן גרמה לנו להתעכב ולנסות להבין את פישרה: לאורך כל סמטת Börsi käik מרצפות ענק עם ציון תאריך ואירוע. רצף התאריכים הבהיר לנו שמדובר בהסטוריה ארוכת השנים של טאלין. מאוד נחמד שיש תצוגה מוזיאלית ברחוב.
בפניה הבאה הגענו לסמטה המבוקשת והבנו על שום מה ההתלהבות – לאורך הרחוב הצר ממוקמות חנויות עתיקות ובהן בעלי מלאכה שונים עוסקים במלאכתם, ממש בשיטות עתיקות וכמו בגלריות מציגים את אומנותם למכירה. את תשומת ליבי משכו כמה לוחות אבן שהוצגו בקצה הרחוב. בערב במלון שמתי לב שלא צילמתי את ההסבר שנתלה לצידם ולא הצלחתי לזכור מדוע הם שם. למחרת חזרנו לסמטת קתרינה היפה להשלים את המשימה וזכינו פעמיים: כל החנויות שהיו סגורות אתמול היו פתוחות הפעם.
גבעת טומפיאה
למרות העייפות של סוף היום, טיפסנו לאורך המדרגות ועלינו אל הגבעה היפה ממנה נגלה נוף הגגות היפה של העיר ובראשה עומדת כנסיית הבצלים הרוסית (Alexander Nevsky Cathedral). כאן התרכזו רב התיירים בעיר, סביב כמה טרובדורים שהפכו את המקום לקסום עוד יותר. פרחים סגולים נשתלו בערוגות ושחפים התמסרו לצלמים שצילמו אותם בקומפוזיציה מושלמת עם גגות הרעפים האדומים.
העיר החדשה
"שמעתי שאתם מדברים בשפת המולדת", אמר לנו בעברית איש לבוש מעיל מרגלים ארוך. בדיוק בערב הקודם סיימתי להאזין לספרו של עמוס עוז "לדעת אשה". גיבור הספר, יואל המרגל, מספר שוב ושוב על שליחותו האחרונה להלסינקי ואני דימיתי לראות באיש הזה את התגלמותו של יואל, למרות שפגשנו אותו בטאלין. "גם אתה מטייל כאן?" שאלתי, "לא", הוא ענה, "אני כאן בשליחות מטעם המדינה". "מושלם" חשבתי לעצמי. יואל קם לתחיה לנגד עייני. השיחה היתה נחמדה. האיש סיפר לנו כמה האסטונים אוהבים את ישראל "תלכו לראות את בית הכנסת, אפילו שהוא סגור היום" אמר, "כמקומי, מה אתה ממליץ לנו לראות עוד?" שאלתי, "הו, טאלין יפייפיה" הפליג בשבח עירו ולא ציין אפילו שם של מקום אחד לפני שנפרד מאיתנו לשלום.
פגשנו אותו ברחוב נרווה (Narva), הוא רחוב השגרירויות הארוך. רחוב יפה ומרשים בעיר החדשה, שמתחיל בפארק קדריאורו ומסתיים ליד הכנסיה המֶתוֹדִיסְטִית המרשימה. לא היינו מגיעים אל הרחוב הזה, אלמלא חיפשנו את הטיילת שאורה המליצה עליה, ומפאת השיפוצים המאסיביים אי אפשר היה לרדת אליה. הלכנו לאט, מנסים לנחש מרחוק את מקורם של הדגלים המתנופפים על הבתים וכך פגשנו את האיש. הארכיטקטורה של בתי השגרירויות בהחלט מעניינת.
בתי העץ של רחוב Koidula
כיוון שהלכנו ברגל לפארק קדריאורו פגשנו את הרחוב היפה הזה. אחרי הכנסיה המתודיסטית בעיצוב המודרני פנינו אל הרחוב שהיה מבחינתנו אחד השיאים של הביקור בטאלין.
כאן עומדים במלוא תפארתם בתי עץ בעיצוב נורדי, שנבנו ודאי במאה ה-19 או אפילו לפני. כך הם נראים. אין לנו שום מידע ממשי על דיירי הרחוב, אבל הבתים נראים בעיננו כבתי קיט של האצולה הסובייטית בימי שלטונם כאן. אנחנו מתעכבים ליד מספר בתים מעניינים ומספרים לעצמנו סיפורים, שיכול להיות שממש התרחשו כאן. אחד מהבתים ברחוב משמש כמוזיאון לסופר האסטוני Anton Hansen Tammsaare.
פארק וארמון קדריאורו
זה השם באסטונית. נראה שעיצובו נלקח מסרטים רוסיים שעניינם המאה ה-19. בקלות אני יכולה לראות בדמיוני זוגות רומנטיים מטיילים בשבילים, מתחבאים בגזיבו המלכותי מפני הגשם (בטח היה פה פעם גשר, היום הגזיבו הוא אי באגם).
הגן העצום נראה כמו נספח אל יער יפייפה של עצים עירומים שאני כה אוהבת. בקצה הגן מצוי ארמון באותו שם, המשמש היום כמוזיאון לאמנות מודרנית. לצערנו בימי שני כל המוזיאונים סגורים ואנחנו נהנים מהגן המרשים שלו בלבד.
בכל הבלוגים שקראתי על הלסינקי, המליצו על טיול של יום בטאלין, כי כל כך קל להגיע אליה בבוקר ולחזור בערב. אני כמובן ממליצה על שהייה יותר ארוכה. לנו היו יומיים ממש נעימים בטאלין. לו רק היו טיסות ישירות אליה מהארץ, הייתי ממליצה עליה כבילוי מושלם לסופ"ש. עד שזה יקרה - כדאי לצרף אותה ליעדים קרובים לטיול.
שמחה שטיילתם איתי עד כאן. על המפה המצורפת מיקמתי כרגיל את כל היעדים שציינתי בפוסט, הקליקו עליה ותגיעו למפת גוגל בה נעצתי את כל האתרים המוזכרים. באמתחתי עוד פוסט אחד לפחות שיתייחס לטיול הזה של טאלין והלסינקי אז הישארו איתי. אשמח שתשתפו אותי בתגובות כאן בהמשך, אשמח לענות על שאלות.
לקריאה נוספת:
הפוסט המצויין של אורה גזית, שליווה אותי בהכנות ותוך כדי טיול
טאלין עם מתבגרים של ינינה זסלבסקי אפק
השכונות המגניבות והגרפיטי שאני לא מצאתי, בפוסט של מיכל בן ארי מנור
