מחשבות - על חלונות ראווה
מה יש בהם בחלונות ראווה שכל כך מרתק אותי? זו ודאי לא חווית הקנייה. קודם כל יש בהם הבטחה. אחר כך אני אוהבת את ההשתקפות. חלון ראווה מציג את הפנים והחוץ ביחד, בערבוב משונה ומעניין. תמיד מזכיר שהוא חלק ממשהו, שהוא מאפשר הצצה לתרבות המקומית, גם אם זו מנסה ליישר קו עם התרבות הכלל-עולמית. וגם – את החגיגה שהוא מייצר.
חלונות ראווה מספרים סיפור ואני, שתמיד אוספת אוצרות שיהיו הבסיס לסיפורים שלי, מוצאת בחלונות ראווה סיפורים מן המוכן. רק להביט ולספר הלאה. הנה החלון הזה נראה כך בזכות מעצבת רבת דמיון והנה החלון האחר שבעל החנות הציב בו כמה פריטים, שהוא רוצה מאוד למכור.
חלון ראווה הוא אמצעי לשיווק תוצרת החנות ומוצב בדרך כלל בפתח חנות. ככל שהחנות משגשגת יותר, כן יכולים הבעלים להרשות לעצמם עיצוב יותר מיוחד, לעיתים קרובות גם יותר עתיר אמצעים ומושקע. יש הבדל ניכר בין חלונות כאלה הפונים אל קהל מטיילים לבין אלה הפונים למקומיים. אך כולם מטפחים יחסי גומלין בין הסיפור לקונים - השטח הקטן הזה, הפונה לרחוב מציג סיפור קטן, תפאורה כמו בתיאטרון, שיגרמו לאנשים להרגיש שהם צריכים להיות חלק ממנו ולרכוש פריט שיזכיר את הסיפור הזה.
כנראה שהקונספט המודרני של חלונות ראווה הומצא בלונדון במאה ה-18. כך מצאתי בויקיפדיה. הסוחר Francis Place הציב פלטות זכוכית גדולות במקום הקיר הקדמי של חנותו והציג מאחוריהן דוגמאות של הפריטים שמכר. אנשים לא אהבו את הרעיון ולעתים תכופות זרקו אבנים ושברו את השמשה. פלאס נהג לומר שהרוויח יותר ממכירת המוצרים שעמדו בחלון הראווה מאשר תיקון הזכוכית שנשברה.
טיפ: כדאי לצלם חלון ראווה מהצד, או ממרחק כדי שדמות הצלם/ת לא תשתקף בו. לפעמים, אם אפשר, כדאי להוסיף חלק מהרחוב לפריים לקומפוזיציה יותר מעניינת.
יש ערים שאני זוכרת אותן רק בזכות חלונות הראווה שלהן, רק לאחר שאני נזכרת בהם אני יכולה להוליך את הזכרון לשכיות החמדה האחרות שראיתי בעיר. כזו למשל תהיה תמיד ציריך, ממנה יש לי זכרונות נטולי תמונות: אני זוכרת ממנה בעיקר את הרחוב הראשי היורד לאגם, בעל חלונות ראווה שכל אחד מהם הוא מיצג אמנותי בפני עצמו, מעולם קודם לכן לא ראיתי כאלה באף מקום אחר -מעוצבים במינימליזם מחוצף, של מי שמכיר בערכו.
כל כך הרבה זרות הרגשתי ברחוב באנהוף שטראסה – הרחוב הראשי של ציריך. הפאר של חלונות הראווה שלו זעק שתוכנם של החנויות שמאחוריהם מיועד לאנשים מסוג אחר, כאלה שמבינים מהנעל הבודדת המוצגת בחלון על במה מוגבהת אילו עוד נעליים נמכרות בחנות, כאלה שמבינים מאוסף הקולבים בחלון האחר, שמחוברים במעיין ריקוד סלוני כי הבגדים כאן ייחודיים ואין למצוא אותם במקום אחר ותקתוק שעוני הזהב בחלונות האחרים הזכיר להם שהגיע הזמן לבצע רכישה נוספת. מעניין אם גם היום הם שומרים על האופי הייחודי הזה.
לעומת זאת, לונדון תמיד היתה בעיניי ניגוד מפתיע. במקום שציפיתי לשמרנות במיטבה, תמיד מצאתי חדשנות. חלונות הראווה שלה פתחו בפני צוהר לעולם עיצובי שיש ללמוד ממנו, משהו טרי ומרדני. וברחובותיה האחרים, בהם לא הוקדשה תשומת לב יתרה לסידור החלון, הרגשתי הרגשת בית ופמיליאריות.
אם חלון ראווה הוא ראי התרבות, הרי בנורבגיה הצנועה עובדה זו בולטת ביותר. אחרי שבוע של טיול בכפרים ובעיירות הצפוניות שלה עברנו את הגבול לשבדיה. על אף המרחק הגדול מעיר הבירה שטוקהולם, מיד יכולנו להבחין כי הגענו למדינה המקדשת את היופי, כי האסתטיקה היא חלק חשוב בתרבות של תושביה. חלונות הראווה המזעריים היו אניני טעם והמוצרים שנמכרו בחנויות גם הם היו רחוקים מהסגפנות של השכנים.
בברלין ביקרנו כמה פעמים והבחנו בפעמי ההסטוריה המשתנים. חלונות הראווה שלה היוו מראה לתופעה: בפעמים הראשונות יכולתי לסווג את חזיתות החנויות שלה בקטגוריה משל עצמה. היתה בחלונות הראווה של ברלין חוצפה ועוז של מי שפרצו דרך, של מי שלא מתחשבים כלל בחוקים של אחרים, כל חלון קטן הבטיח חנות גדולה ומסתעפת מאחור, עדות לעולם אחר, שנעלם לנגד עיננו. לפעמים היה זה חלון רגיל של בית שהועמדה בו בובה – טורסו בלבד ועליה שמלה מאוד חגיגית באמצע התפירה, בבית הסמוך החלון היה יותר גדול אבל רק כמה פקעות חוטים עמדו בו כשכל הקירות מצויירים גרפיטי. קשה לתאר עד כמה היה מרתק ומסקרן.
בביקורים האחרונים בברלין כל אלה נעלמו ונותרו חנויות כמוהם אפשר למצוא בכל עיר גדולה בעולם.
מנגד, מילאנו תמיד נחשבה לעיר מעוצבת. היא מציגה בחלונות הראווה שלה תרבות של הקפדה על פרטים קטנים כגדולים, של עיצוב יוקרתי אך לא מנקר עיניים, ששימעו יצא למרחוק. כזה שבניגוד לתחושה שהיתה לי בציריך, מזמינה את כולם ליהנות ממנעמי החנויות שמאחורי החלונות.
וברוח ההסתכלות פנימה והחוצה, ההשתקפות, התרבויות והחגיגיות - רוצה להודות לכם על שנה בה שמחתי לשתף אתכם באוצרותי ובה ליוויתם אותי בהשתתפות ערה. רוצה לאחל לכולם שנה טובה, מתוקה ומוצלחת. שתמיד יימצאו האוצרות ושתמיד נדע לראות אותם ולאסוף אותם.
