הלסינקי - ארבעה מוזיאונים
ארבעת הימים בהם ביקרנו בהלסינקי איימו להיות ימים קרים וגשומים כיאה לאמצע חודש אפריל. התכנון היה לבלות בכמה שיותר מוזיאונים שהעיר משופעת בהם. למען האמת, לא טרחתי לברור את המועדפים עלי כי היה לי ברור שנעבור מאחד למישנהו כדי להשאר יבשים ואראה לפחות את רובם.
טיפ: הכניסה למוזיאונים בהלסינקי יקרה מאוד. בין 12 ל-18 יורו לאדם. כדאי מאוד להגיע מוכנים ולברור את המוזיאונים הרצויים לפי מה שהם מציגים בזמן השהייה בעיר. לילדים ולמובטלים פינים הכניסה בחינם או בהנחה רצינית. גם לפנסיונרים יש הנחות – הביאו תעודות.
רוב הבלוגרים המקומיים שקראתי המליצו על מוזיאון אתנום כ"מאסט". הרעיפו עליו שבחים בנוסח "הלובר של הצפון" אבל אני הלכתי שבי אחר שפע המוזיאונים לאמנות עכשווית בעיר. כיוון שכשהגענו היתה שמש בהלסינקי, הספקנו לבקר רק בארבעה.
ההפתעה הגדולה היא הבנין בו הוא שוכן. בנין קלאסי שנבנה מלבנים אדומות במאה ה-19. התערוכה העיקרית בו בעת ביקורנו היתה מעניינת ומעוררת מחשבה: קבוצה של מעצבים (מאסטרים) יצאו למסע למידה במקומות נידחים בעולם לשאוב מהם השראה. למדו מבעלי מלאכה מקומיים את מלאכתם. את העבודות העיצוביות שנוצרו בעקבות מסע זה - הציגו בתערוכה.
הביתן הגאוני ביותר בתערוכה זו עוצב בצורת חנות. מאחורי הדלפק עמדה עובדת המוזיאון ששימשה כחנוונית. על המדפים פריטי עיצוב ששאבו השראה מהעבודות העממיות אותן למדו האומנים במסעם. ה"חנוונית" בחנות המדומיינת הזו מציעה סיפורים למכירה: עליך להצביע על מוצר כלשהו והיא תספר אודותיו סיפור, ארוך או קצר, בהתאם למקורות ההשראה שלו. היא סיפרה לי מהיכן ההשראה לחנות: אחד מהמאסטרים הגיע בעיירה קטנה לחנות ממתקים והתקשה לבחור ממתק. המוכרת הציעה לו, שתספר לו סיפור על כל ממתק והוא יבחר לפי הסיפורים שימצאו חן בעיניו יותר.
אני שאלתי על נעליים משונות שהסולייה שלהם עשויה קש. "הן משבדיה" היא סיפרה לי. הן נעליים עממיות שכבר לא בשימוש היום. אבל למה קש? הקשיתי. האם זה נוח? "כי זה מה שהיה בנמצא", אמרה. "אפילו בשבדיה העשירה יש אנשים עניים ועדיף שינעלו נעליים לא נוחות במקום ללכת יחפים". על היחס של פינלנד העניה לשבדיה העשירה ששלטה בה מאות שנים, למדתי במוזיאון תולדות פינלנד.
כתובת ושעות פתיחה כאן, מחיר: 12 יורו
גם המוזיאון הזה שוכן במבנה מעניין ועתיק. הוא נראה כמו כנסייה עם מגדל גבוה. שמרנו אותו ליום האחרון שלנו בהלסינקי. התצוגות הקבועות המרתקות מתחילות בקומת המרתף, בו אנחנו מתוודעים לתחילת התישבות האדם הקדמון בשטחה של פינלנד בשנת 8000 לפסה"נ, בגרף מאוייר בו משווים את הארועים החשובים שקרו בעולם, למשל בניית הפירמידות במצריים התרחשה בשנת 3000 לפסה"נ. שאלתי את עצמי למה אנשים נדדו לצפון הקשה בשנים ההן? מה מצאו שם שלא ידוע לנו?
עם ההתקדמות בשנים אנחנו רואים תצוגה של מטבעות עתיקים, כלי בית של שכבת האצולה ושל פשוטי העם בימי הביניים, תצוגה המספרת על שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת שהיו שנות רעב. 300,000 פינים היגרו לשבדיה בתקווה לחיים טובים יותר, אלא שזה לא קרה. רובם שבו לארצם כשהוקל שם. התצוגה האחרונה ההמצאות הגדולות והחשובות של ימינו – נוקיה, המספריים הכתומות שכולנו משתמשים בהם, המומינים וקופסת הניובורן שכל יולדת מקבלת מהמדינה. חלק מהתצוגות האחרונות ראינו גם במוזיאון העיצוב ובחלק גדול של התצוגות יש חלקים אינטרקטיביים הניתנים להפעלה.
כתובת ושעות פתיחה כאן, מחיר: 12 יורו
תמונת הגג של המוזיאון (בראש הפוסט) גרמה לי להתעניין בו. רק כשהגענו למקום הבנתי שהגג הוא במפלס הרחוב והמוזיאון עצמו שוכן מתחתיו. עמדנו בתור ארוך לקניית הכרטיסים בגלל התערוכה המקיפה של רנה מגרית' שהוצגה בו. שכנתי לתור ציינה שאנחנו עומדות בתור הכי קצר באותו שבוע...
במאה העשרים ואחת לא שואלים כבר "מהי אמנות?" אבל אין ספק שכאן השאלה במקומה, בעיקר כי חווינו תערוכה מיוחדת במינה, שההתפעלות שלנו מהטכנולוגיה הבלתי ברורה שלה, גדולה מההתפעלות מהאמנות שבה.
קופסת הבטון הענקית שבתמונה למטה, ריחפה בין תקרה לרצפה ללא חיבור כלשהו וללא ניע, ברקע מוזיקה שהזכירה לנו את הסרט "אודיסאה בחלל 2001" וכל הצופים עומדים ומסתכלים למעלה. פתאום היא החלה לנוע באיטיות. כל כך באיטיות שחשבנו שאנחנו הוזים אבל היא שינתה את המנח שלה ואז היה ברור שהיא בתנועה. "זה סוד" אמרה לי עובדת המוזיאון כשביקשתי הסבר לתופעה המוזרה. אף אחד לא יודע אותו חוץ מהאמן. (בעיניי זו היתה הולוגרמה...)
האמן – הוא למעשה קבוצת אמנים הולנדית בשם: Studio Drift ומה שקראתי לו "קופסא" נקרא בפיהם "מונולית", בהשאלה מאותו חפץ בסרט האלמותי שהזכרתי למעלה. התערוכה בוחנת את הגבולות שבין אמנות לטכנולוגיה, את החיים סביבנו ומפשטת אותם לחומרים הראשוניים שלהם. מונולית הבטון מייצג את כל קופסאות הבטון שאנחנו חיים בהן.
באולם התצוגה הבא נראה אספקטים אחרים של החיים המודרניים: על גבי כנים מוצגות אסופות קוביות מחומרים שונים ובגדלים שונים. לקח לנו זמן להבין מה הם. על כן גדול שלט: "פולקסוואגן חיפושית", עליו העמידו קוביות שהותכו מכל החומרים המרכיבים את המכונית – קוביית מתכת, קוביית עור, קוביית צמיגים וכן הלאה. על כן קטן יותר הוצגה הנוקיה הראשונה בקוביות החומרים שהרכיבו אותה ולידה ממש, האייפון האחרון שנדחס לכדי פחות ממחצית הקוביות.
בחדר הבא צפינו בתערוכת מגרית' וההקשר היה כל כך ברור – האמן שחי ופעל בראשית המאה העשרים היה בין האמנים שגרמו לנו לחשוב אחרת, לראות את הדברים בשונה ממה שהם נראים במציאות. הנה לפסל הזה קוראים "לה ג'קונדה, המונה ליזה" ואפשר לראות למרגלות מסכי התיאטרון את החיוך שלה בתוך כדור.
כתובת ושעות פתיחה כאן, מחיר: 18 יורו
התערוכה הראשונה שראינו במוזיאון הזה גרמה לי אושר. היא היתה צבעונית ויפה ובגללה דילגתי בשמחה בין הדמויות שגיליתי בזנבות האלה שנתלו מהתקרה.
בסרט על הצג בקצה האולם, הסבירה האמנית בעלת השם הבלתי אפשרי hrafnhildur arnardóttir / shoplifter כי אמנות אמורה לשמח את הצופים בה. לכן עשתה את המיצב הצבעוני הזה. ובכן, היא הצליחה לשמח אותי. אבל אם כבר שאלנו שאלות על אמנות, הנה כאן פן אחר שלה.
הנה מצאתי את הסרטון ביוטיוב:
בשאר אולמות המוזיאון הוצגו תערוכות שגרמו לי לחשוב שמבנה המוזיאון מפעים יותר מהמוצג בו, ולהצטער על מחיר הכרטיס הגבוה ששילמנו בכניסה וזה לא קורה לי אף פעם! אני מניחה שבזמנים אחרים כשיש תערוכות אחרות המוזיאון הזה עשוי להיות יותר משמח, אם זה מה שאמנות צריכה לעשות.
כתובת ושעות פתיחה כאן, מחיר: 15 יורו
