טירול, כביש סילברטה, קנודל
פסח הוא הזדמנות מצויינת לדבר על מאכלים מסורתיים ועל מקורותיהם. נזכרתי השבוע בפוסט הזה שכתבתי בבלוג קודם שלי והחלטתי שזה זמן מצויין להעבירו גם לאוספת אוצרות, שתיהנו.
כבר ויתרנו בלב על כביש הסילברטה (Silvretta Straße), שהוא אחד ממעברי ההרים היפים, מיני רבים של טירול ופורארלברג היפים ממילא, היינו כבר עמוק בתוך החופשה הנעימה באוסטריה הכל כך יפה וכל פעם שהגענו לפיתחו של הכביש ההוא, עמדה מכשלה אחרת ביננו לבין מימוש התוכנית, ואז, באותו יום שהיה לא מתוכנן בעליל, ונוצר לנו זמן מהזזת תוכניות אחרות, הפרידו שוב כמה ק”מ של אספלט בינינו.
למרות שירד גשם שמונע בדרך כלל ראות טובה, וכשרוצים לעלות על מעבר הרים רצוי שתהיה ראות טובה, החלטנו שזה “עכשיו או לעולם לא”. הסטנו את ההגה ימינה לדרך שהשלט הורה עליה בגאון: “סילברטה”.
היה זה סיומו של יום עמוס חוויות ודרכים שהשפה העברית לא ידעה להמציא עבורן מספיק מילים שיתארו את יופיים, ובעודנו פונים אל הכביש, פסק הגשם ורוח קלה הזיזה את העננים הכבדים ממש לכבודנו, גילתה את השמש ואת אחד העמקים היפים של אוסטריה. שילמנו את דמי המעבר והתחלנו לטפס בדרך המתפתלת כנחש מעלה, מצלמתי מנציחה את צבעי הסתיו שמתמזגים כל כך יפה עם העננים השטים ממעל, מד המעלות של המכונית צנח די מהר ובהגיענו לאגם המלאכותי שעל הפיסגה הקור גבר עוד יותר בשל הרוחות העזות.
במסעדה שאיפשרה מבט פאנורמי על כל ההוד וההדר שמסביב, חיכה לנו מרק זך, מחמם ובו אחד הקנודל’ס הטעימים ביותר שאכלנו כל הטיול הזה.
עוד מימים ימימה, הבנו שמקור משפחותינו בקיסרות האוסטרו-הונגרית. הגבולות המתפתלים בין ארצות מוצא אבות משפחתינו, שרטטו חוטי משי מקשרים של מאכלים מאוד דומים בסגנונם, ומה שקרוי בפינו “אוכל יהודי” שהוא דרך כלל כינוי לאוכל יהודי מזרח-אירופאי, אינו אלא העתק של מאכלים מקומיים, בואריאצייה שמאפשרת גיור.
הקנודל הוא אחד מהם. בבית הורי היו מיני קניידלך – ביידיש ומיני גומבוץ בהונגרית, שכולם הם וריאציה כזו או אחרת לקציצה העגולה שבדרך כלל מתבשלת תחילה במים, חלק מהם מוגשים במרק זך וחלק מהם מגלגלים אחר בישול בפרורי לחם שטוגנו בהרבה חמאה וסוכר ומוגשים בליווית שמנת חמוצה.
במהלך הטיול ההוא באוסטריה, השתדלנו לטעום מכל סוג אפשרי, כולל כאלה שלא הכרנו, ודרגנו את טעמם על פי קירבתם לטעם שאנחנו זוכרים מהבית. אף חגגנו בטירול שלושה ימי “פסטיבל הקנודל” בהם כולם מתלבשים בתלבושת הטירולית מסורתית, שרים ורוקדים, שותים הרבה בירה לצד מנות הקנודל השונות: אלה שבהשפעה האיטלקית הנמצאת ממש מעבר לגבול, מכילה גבינה צהובה ונצרבת על פלטה רותחת ולאחר מכן מוגשת במרק זך, אלה העשויות סולת או פירורי לחם ואלה אשר נוספות לה חתיכות בשר שונות, לרוב מעושנות. ואלה העשויות בצק תפוח אדמה ועוטפות בקיץ שזיף או משמש, אבל בסתיו כשפירות אלה אינם בנמצא מסתפקים בריבות שלהם.
הקנודל ההוא מפיסגת הסילברטה קיבל אצלנו את מירב נקודות הדמיון ל”טעם הבית” אפילו שמעולם, בתור ילדים לא טעמנו משהו דומה. אז מה זה אומר על הזכרון שלנו?
לאחר ששבנו הביתה מן הטיול חיפשתי מתכון מנצח כדי לשמור על הטעם לאורך זמן. גוגל עזר לי לתרגם ועכשיו כשכולם מסביב מרבים לספר ביציאת מצרים, אני מרבה בזכרונות של טעמים:
קנודל עם בשר מעושן
מצרכים:
2 ביצים ½ כוס חלב 1 בצל בינוני חתוך לקוביות זעירות 115 גר’ נקניק מעושן חתוך לקוביות זעירות 22 כפות פירורי לחם משובחים חופן פטרוזיליה קצוצה דק שמן זית+חמאה לטיגון רבע כפית מלח רבע כפית פלפל שחור טחון
הכנה:
לטגן בצל + נקניק בשמן זית וחמאה עד להשחמה ולצנן
לטרוף את הביצים, להוסיף לסירוגין פירורי לחם וחלב
להוסיף פטרוזיליה ותיבול
להוסיף את הבצל והנקניק שהצטננו.
להניח לכשעה מכוסה במגבת (חשוב מאוד כדי שיתגבש)
לגלגל לכדורים קטנים ולבשל בסיר רחב ובו מרק (אני מבשלת במים עם אבקת מרק עוף). הקנודל’ס מוכנים כשהם צפים למעלה (בערך כעבור 5 דק’).
להניח למנוחה בתוך הסיר לפחות שעה לפני ההגשה, אפשר כמובן יותר. מגישים בתוך מרק צח.
ניסיתם? היה לכם טעים? ספרו לי על כך בתגובות למטה.
טיפ: למי שאוהבים טיולים רגליים האזור מציע הרבה מאוד כאלה. בקיץ ההרים שופעי פרחים ומאוד מומלץ. לאתר לשכת התיירות המקומית.
