הרי הרוקי הקנדיים - ספונטניות של פעם
טיול חלומי הנופים היפים בעולם
פעם, לפני שהמחשב והאינטרנט השתלטו על חיינו, עונג שבת היה דפדוף וקריאה בעתונים. רוב הזמן היה זה "הארץ" שגרם לנו לשיחות עומק על דברים שברומו של עולם, או גילוי של עוד מתכון שכנראה לא נבשל אף פעם, או עוד כתבת טיולים שנאחסן במגירת החלומות ההולכת וגדלה. כל אחד מאיתנו בפינה אחרת בסלון, פורסים את גליונות הענק של העתון.
יום אחד הופיע החלק הראשון של כתבת החלומות, בו תיארה נירה רוסו שהיתה אז כתבת האוכל של העתון, טיול למערב קנדה, שנראה הכי בלתי אפשרי עבורנו. שבוע שלם חיכינו בקוצר רוח ובמתח רב לחלק השני. רק אז העזנו להתחיל לחלום בקול רם.
צריך לזכור שזה עידן בו טיילנו על פי ספרי טיול, שהיינו משוכנעים כי נכתבו על ידי מומחים. הספרים האלה שלחו אותנו למקומות הכי יפים בתבל, כאלה שהכי חייבים לראות לפחות פעם בחיים. באחריות.
והנה אנחנו פוגשים כתיבה שונה, אחרת, חושנית, שמערבת ריחות וצבעים ומילים מתוך הלב. בעיקר תיאור ההנאות והכשלונות של התכנון, ציפיות לעומת אכזבות והחוויות, נו – כמו בלוג, אבל בעתון.
אנחנו רצינו גם. מיד. עכשיו, להתחיל לתכנן ולהוציא לפועל. שאלנו איך מממשים חלום כזה באמצע החיים? טיול כזה לקצה השני של כדור הארץ מחייב העדרות ארוכה, זו לוגיסטיקה לא פשוטה ויש לומר – לא זולה. בצער רב, הטמנו את דפי העתון ההם, עם הכתבה, מקופלים יפה במגירת הדברים החשובים, בידיעה שיום אחד תגיע שעתם.
קפיצת דרך. שש שנים קדימה, ואנחנו שמים פעמינו למימוש הטיול הנחשק, זה השוכב במגירת חלומותינו מאז שנירה רוסו נטעה אותו בנו. דפי העתון המצהיבים הם יסוד התכנון, וממש ברגע האחרון לפני העליה למטוס, מגלים באינטרנט יקר המציאות, זה שמתחברים אליו לשעה ביום בקושי, את פורום המטיילים ב"למטייל". גילינו שיש עוד אנשים כמונו שאוהבים טיולים והפלא ופלא, כמה מהם ממש מתעניינים במסלול שלנו שמגיע למערב קנדה ואפילו מנדבים סיפור טיול כתוב נפלא שכתב נער בן 18, יובל, שנסע לטיול עם הוריו. אנחנו מדפיסים גם אותו ומרגישים מוכנים למסע. (הגילוי הזה שינה את צורת הטיול שלנו לעד, אבל רק מהטיול הבא).
תכנון הטיול
אורך הטיול קרוב כחודש, מתוכו הכנו מראש רק את החלק של ונקובר והרוקי'ס הקנדיים. כל יתר חלקי הטיול התבססו על התקדמות צעד אחר צעד, עם הרבה אינטואיציה שנשענה על נסיון קודם, אבל עם עצות של מקומיים שקיבלנו בשמחה.
הדרך
מהיפות שראינו או נראה אי פעם: הרים משוננים שצורתם ייחודית, דרכים העוברות בנופים שלא ידענו על קיומם, בשמורות טבע שבעלי חיים מטיילים בהם חופשי, פגשנו מפלים ואגמים בצבעים שעין האדם לא יכולה לקלוט, גילינו אגם ענק באמצע מדבר שאיש לא כתב עליו ואת עמק אוקנגאן הפורה.
למדנו להתבונן בטבע
ענן גדול, נמוך, הנראה מרחוק - קרוב לוודאי שנמצא מתחתיו מקווה מים גדול. מדבר שהופיע לפתע באמצע הדרך, מצביע על עמק הכלוא בין שתי שרשראות הרים גבוהות שלא מאפשרות משקעים (מאוד התפלאנו, כשקראנו על המדבר הזה חשבנו שזו מאטפורה...)
טיילנו במדינת וושינגטון שבארה"ב כי נשאר לנו זמן, שמחנו לראות שההרים שם לא פחות יפים מאלה של קנדה, יצאנו לתור את איי סאן חואן שליד סיאטל כי מקומיים הבטיחו לנו שם גשר עצום מימדים ויפה ולמעשה טיילנו באחד המסלולים היפים והמאתגרים בטיול כולו.
הגענו לראשונה לאוקיינוס הפסיפי, טיילנו ביערות גשם ופגשנו עיירות ציוריות, מיוחדות ליבשת החדשה.
סידורי הלינה
אף לינה לא הוזמנה מראש זולת הלילה הראשון, כי לא ידענו איפה נרצה לחנות ללילה, לא ידענו כמה זמן נרצה להשאר במקום אחד על חשבון מקומות אחרים וכמו שאמרתי קודם, המסלול נולד תוך כדי נסיעה. לעתים מצאנו מקומות לינה מדהימים כמו בשמורת גליישר וכמו המלון החלומי בקווליקום ביי, אליו הגענו כי מצאנו במעבורת גלויית פרסומת שלו. למזלנו החדר הפנוי האחרון חיכה לנו. לפעמים ישנו במלונות בסיסיים ביותר ופעם כל יתרונו של מלון מפואר היה המיקום שלו.
כל הגילויים האלה התאפשרו רק הודות לתמימות ולחוסר ההכנה שלנו. קשה לי לדמיין את המתכונת הזו בטיולים של היום.
כבר שנים אנחנו לא קוראים עיתוני נייר. את הטיולים שלנו אנחנו מתכננים אחרת: המסלולים, ובהתאם להם הלינות, מתוכננים ומוזמנים בקפידה מראש. את יעדי הטיול אנחנו חוקרים לעומק בדרכים שונות - בסיור עם האיש הצהוב של גוגל, בקריאה של בלוגים רלוונטיים ובעיון מעמיק באינסטגרם. בשיטוט בפינטרסט ובהתייעצות עם חברים בקבוצת הפייסבוק שהקמנו מספר חברות בלוגריות - "טיולים בראש טוב".
לפעמים, אנחנו משאירים פה ושם ימים חופשיים, בלתי מתוכננים, כדי לשחזר את הספונטניות של פעם. לפעמים לפעמים, זה גם מצליח לנו...
תודה שקראתם אותי ושיחזרתם איתי את אחד הטיולים הכי יפים שלנו. ואתם - איך אתם מטיילים? עד כמה אתם מתכננים את הטיול וכמה משאירים לספונטניות? אשמח מאוד אם תשתפו אותי בתגובות.
למסלול הטיול שלנו בהרי הרוקי הקנדיים מוזמנים להכנס לכאן, עדיף על מסך גדול.
