צהוב
לטבוע בים הצהוב הזה, זה כל מה שרציתי דרך החלון הפתוח של המכונית ומשב הרוח על שערי המתבדר בו. זה חרדל אני מנחשת, כאילו שאי פעם ראיתי גידולי חרדל, אבל איזה עוד פרח צהוב מגדלים בריבועי השדות של צרפת? ברור שזה חרדל, אני מחליטה. ואת הנסיעה הזו מדרום בלגיה לכוון דרום צרפת כשעצרנו בפארק הפוטורוסקופ תמיד אזכור בצהוב!
לא תמיד צריכים סיבה כדי לחגוג, אבל בימים אלו חוגגת החולצה הצהובה בטור דה פרנס, עוברת בנופים הכפריים הכל כך יפים של אחת מהפינות היפות בעולם – צרפת, אז זה תירוץ טוב להעלות את הצבע הצהוב על המפה.
תמיד אהבתי צבע צהוב. גם כשאמרו לי שזה צבע של קנאה, של שנאה, של צהובונים, של טלאי... גם אז אהבתי את הצהוב של שמש מאירה וצוחקת, של בננה מלטפת, של צבע שהוא עבורי שמחה אין קץ. צהוב זה זריחת השמש, צהוב זה חלמון של ביצת חופש, או יותר נכון "ביצת חופשה".
בעודי כותבת שורות אלה, מרוץ האופניים מתקרב אולי אל המקום ממנו נכרה בעבר אחד הצבענים הידועים יותר של הצבע הצהוב – שדות האוכרה של רוסיון. אוכר ידוע במגוון צבעיו אך כשהוא עשיר בברזל, הגוון מתקרב יותר לצהוב. האדמה הצהובה הזו שימשה בסיס לציירים בעיקר לציורי פרסקו (ציור קיר) שהיו מיועדים לעמידה רבת שנים בפגעי מזג האוויר.
כשהייתי ילדה, אני זוכרת שהיתה לי צלחת צהובה וכוס צהובה שרק מהם אכלתי ושתיתי, ואמא שלי אפילו קנתה בד בצבע חלשלוש שבעיניה דמה לצהוב, כדי לתפור לי ממנו שמלה חגיגית והלכנו לתופרת שמדדה עלי שעות ארוכות את מה שתפרה ובסוף בקושי הסכמתי ללבוש אותה. לא אהבתי אותה כי היא כל כך לא היתה נעימה על הגוף, אבל גם כי היא לא היתה מספיק צהובה בעיניי.
"אף פעם לא ידעתי שצהוב זה צבע כל כך יפה" קרא הבחור היפה בחוף דהב, לעבר חברתי היפה שלבשה באותו יום את בגד הים שלי. איזה עלבון.
הצהוב שולט בפיורדים של איי לופוטן, נורבגיה, בעיקר בגלל אצה מיוחדת לאזור, והיא צהובה. אבל גם רבים מהבתים צבועים בצהובים שונים. קראתי במקום כלשהו שהשתמשו בצבעים לפי מחירם: הצבע הלבן היה היקר ביותר. האדום הזול ביותר והצהוב – באמצע. סנדביץ' בין הצבעים הבולטים.
יהיו לכם הרבה חרקים אם תקנו פרחים צהובים, הזהיר אותנו המוכר במשתלה. אבל אני רציתי שהמרפסת שלי תהיה שמחה אז קניתי מלא מלא פרחים צהובים מכל הסוגים. הוא צדק. האיש מהמשתלה.
התפוח האדום בולט על הספסל. אבל הצהובים יפים יותר וריחניים יותר...
ואם קודם הזכרתי את השימוש בגוון הצהוב באמנות, הרי שיש הרבה נקודות עניין צהובות. יש את "החמניות" של ואן גוך ו"נערת החלב" של וירמיר ועוד רבים, אבל ליבי נתון לצייר שהשתמש בצהוב יותר מכולם - אמיל נולדה, צייר "קבוצת הגשר" שהרבה לצייר בצהוב. הציורים שלו שמחים בעיניי גם בגלל כמויות הצבע, גם בגלל גסות הנחתם על הבד אבל בעיקר בגלל הצבע העליז.
וכמעט מתבקש, לסיים עם הצוללת הצהובה, הלהיט הזה שליווה את הילדות, הביטלס כמובן, הסרט המצויר הכי יפה בעיניי:
