גרפיטי, יצירה ארעית
גרפיטי הוא אהבה גדולה שלי. בכל טיול לכל מקום, אני מחפשת את אמנות הרחוב המקומית. אוספת אוצרות בין הקירות המצויירים - לפעמים הציורים מזעריים, לפעמים בגלל הגודל העצום צריך להתרחק מאוד כדי להבין. אני נהנית מהעושר היצירתי והנגיש לכל, מתפעלת מהגילוי כשאני פוגשת ציור שזיהיתי את טביעת היד של מי שצייר/ה אותו, מהארעיות שאני עדה לו.
את הגרפיטי הראשון שלי פגשתי בכתה ח'. לא ידעתי אז שכך קוראים לו. הכתה שלי למדה בקראוון, מחוסר מקום במבנה בית הספר. אנחנו הילדים, ציירנו על קירות הכיתה כתובות שונות, כמיטב מסורת שנות השבעים. אין תיעוד. הקראוון נהרס בסוף השנה.
בפירנצה, ברחבה שלפני האופיצ'י פגשתי לראשונה בחווית "הרגעי", או "הזמני". עשרות תלמידי האמנות ציירו בעזרת גירים על המדרכות. העתיקו במדויק ציורים מפורסמים של מיכלאנג'לו, רפאל ודה וינצ'י. לאחר שעות של עמל בא הגשם ושטף באחת את כל היופי הזה. הם, הציירים, היו אדישים, אספו את הגירים שלהם וכשהמדרכות התיבשו, שבו לצייר. אחרי הכל, כך התאמנו על מלאכת הציור. אין זה גרפיטי – אך אני חושבת ששם חשתי לראשונה את העוצמה שבחווית הציור הרגעי לעומת הציור למען לנצח. זמני.
מילה על אלמנט ההשחתה: לא יפה, ילדים רעים. מצד שני זה בדיוק עצם העניין. כי לצד התוצר הסופי שאני אוהבת/לא אוהבת ישנה גם ההערצה לטכניקת העבודה – הם מציירים יצירות יפייפיות במהירות שיא פן יתפסו אותם השלטונות בשעת מעשה, את פורעי החוק, כי אחרי הכל, יש לומר, הם מציירים על קירות ציבוריים. הם עושים זאת בעיקר בשכונות שהיופי הוא לא חלק מהן, שההזנחה בהם גוברת על הכל והציורים האלה – הם המרידה במציאות, הם החתירה לחופש, בכל מובניו, גם חופש פיזי משלטונות כובלים, אבל הם גם אלה שהופכים את הרחוב שלהם ליפה, נחשק ופופולרי, ואי אפשר להתעלם מהמסרים הנובעים מהציור ומהכיתוב - לפעמים שם הסיפור הממשי. בתמונה כאן, עבודה שמתייחסת אל אותם תיירים שמגיעים לכאן ומצלמים את הקירות. יחסי גומלין.
בעיר ליון, העיר שבה יש מקבץ מאוד גדול ומרשים של ציורי קיר (murals – שאינם גרפיטי) עליהם שווה לכתוב פוסט נפרד, יש גם לא מעט גרפיטי'ס, וגם כאן הם בשכונות היותר מוזנחות. מה שמאוד משך את תשומת ליבי כאן הוא שאף אחד לא משחית את אותם ציורי קיר מדהימים ומושקעים.
בשנים האחרונות, יש לי תחושה שאמנות הרחוב מקבלת מימד שונה לגמרי מזה של שנות השישים והשבעים. השלטונות, על מנת לשלוט בהשחתה, מקצים מקומות מוגדרים עבור אמני הגרפיטי, ואלה מצידם הולכים בתלם. חלקם. מוחקים את הקיים ומציירים עליו חדש. אם בעבר סימנה יצירת הגרפיטי את המרדנות, היום היא מסמנת משהו אחר. אני לא לגמרי בטוחה שאני יודעת להגדיר מהו אותו "משהו", אולי אני מזהה סוג של פייסנות ופחות אלימות. אני, כמו רבים אחרים הכנסתי את הרחובות עתירי הציורים האלה למסלול הטיול שלי בהנאה רבה ואני יודעת ששכונות כאלה הופכות למקום עלייה לרגל של תיירים וזהו מצב מנצח, כנראה, לכל הצדדים.
לקריאה נוספת:
זיוה רענן מהבלוג שמתי לב כתבה על "אומץ" אמן גרפיטי, ועל אמנות רחוב בבולגריה
מיכל בן ארי מנור מ"רואה עולם" כתבה פוסט המלצות על אמנות רחוב עם לינקים רבים לפוסטים של בלוגריות אחרות.
וכאן תמצאו קבוצת פייסבוק מצויינת של אוהבי גרפיטי בעולם.
המפה הפעם היא של שכונת שורדיץ' בלונדון. אחת השכונות האלה שהפכו למוקד עליה לרגל של תיירים אוהבי גרפיטי, אבל גם בגלל מוקדי הבילוי שבאו בעקבותיהם. בלחיצה על המפה תגיעו למדריך הרחובות הטובים ביותר בהם אפשר לראות גרפיטי בשורדיץ'. צריך לומר, שכמעט בטוח שלא תראו את אותם הציורים המופיעים באתר, אבל קרוב לוודאי שבאותם רחובות תמצאו ציורים חדשים תחתם, אולי אפילו תהיו ראשונים לצפות בהם.
