ויילס - ערפילים
זמן רב ניגנו על שפתותינו את המילים הבלתי אפשריות לניגון כמו "שרופשייר" או "שרוסברי", אפילו קנינו ספר המפאר את האזור הכפרי הירוק של אנגליה, אבל ככל שחקרנו והעמקנו חקור, לא מצאנו אז, ב-2002 ולו אדם אחד ששב מן הכפור, כלומר מכל הירוק הירוק הזה ששמו לא נהגה בעברית. בגחמה של רגע, או שמא יש לומר ברתיעה של פחד, המרנו את כל אותם שמות בשם אחד קצר: ויילס.
עכשיו הגיעה שעת השיווק הקשה. ניסינו לתאר לנוער שלנו את חמדת המקום הזר הזה והם הסתכלו עלינו בחמלה מהולה בדאגה כלשהי למצבנו וברגע של אהבה הם התנו תנאי: רק אם חצי מהטיול יהיה בלונדון!
כאן המקום לספר שבעת ההיא הספקנו לבקר ביקור לא מוצלח במיוחד בלונדון, שהפך אותה ללא אהובה עלינו במיוחד, ועוד ביקור אחד שהיה אמור לרפא את הראשון, אבל לא צלח. "בסדר" ענינו לבני הנוער במקהלה, כשאנחנו יודעים שצריך להקריב כדי לקבל.
בויילס, היא קמרי (Cymru) מדברים וולשית - שפה קלטית בלתי אפשרית להגייה עבורנו והיא אחת השפות העתיקות ביותר באירופה. אני אוסיף את שמות המקומות כאן באיות הוולשי לשם איתור במפה.
לקחנו רכב בשדה התעופה היתרו ויצאנו לדרך בכיוון הלא נכון של הכביש. מי זה נוהג בצד השני? כעבור שעה קלה ואינספור כיכרות שיש להכנס אליהן מצד שמאל, התפוצץ לנו צמיג במפגש עם המדרכה. המזל האיר לנו פנים והיינו ליד תחנת דלק, בה עזרו לנו. בשעות הקרובות שנידמו כנצח גילינו את החוסן והלכידות המשפחתיים שלנו: האחד אוחז בהגה, השניה מחליפה הילוכים, השלישית מנווטת לפי מפה והרביעי מזהיר מפני מכוניות מתקרבות. כך הגענו לעיירת הספרים - Hay-on-Wye, בה התכוונו לישון בלילה הראשון מבלי שהזמנו מקום לינה, כמנהגנו באותם ימים. מה גדולה היתה הפליאה כשבמלון הראשון אליו נכנסנו לשאול אם יש חדרים פנויים עבורנו, גילו לנו כי לא נמצא הלילה ולו מיטה אחת פנויה בכל האזור, היות ומתקיים פסטיבל הספרים השנתי. השמחה לשמע הפסטיבל היתה גדולה מאין כמוה, עתה נותר רק עניין פעוט של מציאת מקום לינה. הסתייע לנו.
מצאנו שני חדרים אחרונים בפונדק דרכים מהסרטים, מרוחק ובאמצע שום מקום. למחרת חזרנו לעיר הספרים הנחשקת ולפסטיבל שלה שכלל מכירות מיוחדות בחנויות הספרים הנדירים, חצר שבה קונים לבד ספר ומשאירים כסף כערכו הנקוב בתיבה שבכניסה למתחם, להקות שחקנים ברחוב וכנראה גם ארועים סגורים שלא נחשפו בפנינו.
כשנפרדנו לשלום מהפונדק המקסים, הצביע בעליו על שטח ירוק גדול במפה – Snowdonia, ועל עיירה במרכזה כדובדבן בקצפת של ויילס – "לשם עליכם לנסוע" הוא הציע. שמורת טבע לא היתה בתכנון, בזוכרנו טיולים קודמים חשבנו לא להעמיס על הנוער, אלא שכשהם שמעו את תיאורו המתלהב של האיש החביב, הם התלהבו. וכשהם מתלהבים אז גם אנחנו ומיד שינינו תוכניות.
בדרך צפונה עצרנו במרכז לחינוך סביבתי, שהיה אחד משני העוגנים שלנו בטיול. מוזאוני מדע אהובים במשפחתנו, וההבטחה לצפות באופציות טכנולוגיה אוהדות סביבה, במקומם הטבעי, קסמה לנו. לפי האתר שלהם היום, אני יכולה להסיק שהמרכז גדל והתרחב, יש בו אפילו בית ספר יסודי. כשהיינו שם הוא היה בראשית דרכו ועניין אותנו לכשעתיים.
כמקום לינה קרוב בחרנו את עיירת החוף Aberdyfi. בתמונות אנחנו לבושים סווצ'רים על החוף, מצחקקים כנראה מהקור. לא כך דיימנו את חוף הים כשארזנו בגדי ים. אני ממש יכולה לשמוע מתוך התמונות את צווחות השחפים.
העיירה שהוגדרה כדובדבן בקצפת של סנודוניה - Betws-y-Coed, אכן היתה כזו והתאהבנו בה. עיירה יפייפיה בנויה אבן, במרכזה זורם נחל והיא חמימה ואנושית. גרנו בבד אנד ברקפסט של זוג פנסיונרים מאוד חביב, שהתעקשו להגיש לנו לארוחת בוקר עגבניות ממש לא טעימות מהגינה שלהם, כי הם שמעו שזה הנוהג בישראל.
היא שימשה לנו כבסיס טיול כוכב, ממנה טיילנו צפונה עד Llandudno, עיר הנופש של לואיס קרול, מחבר אליס בארץ הפלאות וכמובן ספרי ההמשך, היושבת על מצוקים נאים, ל- Conwy על שתי מצודותיה העתיקות ול- Bodnant שהוא פארק בוטני מרהיב. בתמונות העדכניות באתר שלהם אני רואה שלכת יפייפיה.
ערפל היה השחקן הראשי כל הימים בסנודוניה וסגנו היה גשם שוטף. כל משך שהייתנו בשמורת הטבע המרשימה והיפה של ויילס לא ממש ראינו אותה. אני סופרת תמונות בודדות מהדרכים היפות, הן מצולמות בין הטיפות והאדים.
בערבים שבנו אל כפרנו הקטן, הרשנו לשניים שלנו בפעם הראשונה בטיול בחו"ל, ללכת לטייל לבד "אכלנו שם פיש אנד צ'יפס" ענתה לי בכורתי השבוע כששאלתי אותה אם היא זוכרת את הטיול. יום אחד שכרנו עבורה אופניים והיא שכחה מאיתנו לחצי יום, בערב אחר הלכנו לכנסיה המקומית לאסיפה השבועית של הכפר, התענגנו לשמע מקהלת הגברים המקומית בשירה ויילשית ושמענו דיונים והצבעות על ענייני השעה שלהם, כאילו היינו חלק מהם.
ועכשיו לקינוח: Portmeirion, כפר סוריאליסטי צבעוני, ששאב את השראתו האדריכלית מפורטופינו האיטלקית, משמש סט צילומים לתוכניות טלוויזיה רבות עד היום, אך בעיקר זכור כ"הכפר" מסדרת הקאלט של שנות ה-60, "האסיר". היום משמש כאתר תיירות לכל דבר.
אחרי שבדרך חזרה עצרנו ליומיים באוקספורד, הגענו ללונדון שהיתה התנאי לטיול והיא היתה לכולנו פחות אטרקטיבית אחרי ההנאה בויילס החביבה, אבל אולי בימים הספורים שבילינו בה, נטמן הזרע לביקורים הרבים שעוד יבואו ולהתאהבות בה.
טיפ: היום אפשר להגיע ביתר קלות לאזור ויילס בטיסות ישירות למנצ'סטר.
לקריאה נוספת:
האתר הרשמי של ויילס | האתר הרשמי של שמורת הטבע סנודוניה | המרכז לחינוך סביבתי | הפארק הבוטני בודננט | הכפר פורטמריון | כל הדרכים מובילות לויילס - הבלוג חלומות שמורים
