STREETS OF LONDON
ללונדון חזרתי פעמים רבות לאסוף אוצרות. יותר מפעם אחת צילמתי את אותה זווית, את אותו מבט. שוב ושוב הפניתי עדשה עד שהלא יאומן קרה – התאהבתי.
מה שהתחיל כהרגשת דחייה, השתנה לגעגוע. ואני לחלוטין בטוחה שלא רק העיר השתנתה. גם לי קרה משהו. בימים בהם כולם התווכחו אם לונדון או פריז, אני העדפתי את הצד של הגדה השמאלית. אבל כשלונדון הפכה לביקור של שיגרה עבורנו, גיליתי שהגדה הדרומית, זו של התמז – יפה לא פחות.
לונדון, זו שיש לי איתה יחסי אהבה שנאה, זו שקנאתי בה שנים רבות כי היא פוגשת את בני יותר ממני, זו ששמחתי שלא תהיה לי יותר סיבה לפגוש אותה - כשהוא חזר, זו שעכשיו למרבה הפתעתי, אני מתגעגעת אליה. אם הוא היה מרשה לי לספר יותר, הייתי מספרת, אז במקום זאת, הרשו לי לקחת אתכם ביד, ולהוביל אתכם ברחובות לונדון:
שוב ושוב, חזרנו לאותו מלון בסטרטפורד, הרחק מהמרכז. התיידדנו עם מדרכותיה, הכרנו כבר את הרוכלים בשוק המקומי, את מוכרי האישיו-מגזין. נהגתי לצלם מחלון החדר במלון, את הכנסיה המקומית, בכל עונות השנה, בזריחה ובשקיעה. באור שמש ישיר ובערפל הלונדוני הידוע. אהבתי להשוות את התמונות בבית.
נמשיך בטיול. ניקח ימינה, אחרי 200 מ' שמאלה ונגלה רחובות שקטים ונעימים של מזרח העיר, גם ביום וגם בלילה. גרים כאן אנשים עמלים שעזבו בתים ומשפחה בארצות רחוקות, ביבשות אחרות ובאו לעולם חדש עבורם, מסודר ושמרן. הרחובות האלה, שכמו הפכו בהרגשה לבית שני עבורנו, יהיו מלאים ביום באנשים לבושים בבגדים צבעוניים ובילדיהם האוחזים בצעצועים שניקנו בפאונדלנד, בלילה ישלטו בהם השלווה והעצים הערומים.
בכל יציאה מתחנת האנדרגראונד, הלא הוא הטיוב (הצינור), אקפיד שוב לצלם את הלוגו עם שם התחנה, הפעם תצאו איתי בתחנה מרוחקת ממרכז העיר, אבל קרובה מאוד למלון שלנו.
בואו, יש לפחות מייל הליכה עד לכניסה לפארק המיוחד הזה שאינו מוזכר בספרי התיירות – פארק וונסטד (Wanstead Park). מאחורי בתי בריק אדומים, רגילים למדי נפגוש בארץ האגדות, בשלוות ציוץ ציפורים של גן אנגלי מטופח שנראה "כאילו" טבעי, בעצים בני מאות שנים שצומחים "כאילו" פרא, אפילו שיחי פטל טעימים יש כאן, דייגים וכלב אחד ששוחה בנחל.
ניישר את הגב מפני כובד ההסטוריה. אוי כמה היא כבדה כאן ברחובות לונדון, שלכל אחד מהם יש כמה וכמה סיפורים. הנה נעבור בנסיעת טיוב קצרה מערבה, מרחק שפעם הוביל את וירג'יניה וולף אל הקאונטרי-סייד – אל ריצ'מונד. בטיילת הזו ממש בה דורכות רגלנו, ועיננו צופות בקבוצת נשים שרצה למען חולות סרטן השד, צעדה גם הכוהנת הגדולה, זו שבלעדיה כנראה לא היה נכתב בלוג זה, או בלוגים אחרים, של נשים, בכלל.
נשמנו נשימות עמוקות של אוויר צח, ונחזור אל העיר שכבר מזמן אינה מפוייחת, אל אחת השכונות היותר יפות שלה, צ'לסי, שנראית כמו הרחובות של מרי פופינס, של לונדון של פעם, כאן פועמים חיי היום-יום – נערים שהולכים בקבוצה לאימון כדורגל, אנשים שיושבים בככר שלפני מוזיאון סאצ'י המשובח. רחובות צ'לסי צעקו אלינו במפגש הראשון אמנות מכל עבר: הארכיטקטורה, הגלריות, המוזיאון המדהים כל פעם מחדש. הווטרנים האנגלים, הבניין המעוצב של מישלן.
כששבנו אליה בפעם האחרונה נלוותה אלינו בתנו. דרך עיניה נגלו לנו מכמונות החנויות הקטנות והמעוצבות. הפעם נטייל בין סבונים, תיקים, ופאבים כמו מהסרטים.
לרחובות הבאים יבואו איתי אוהבי אמנות בלבד. כן, גרפיטי זו אמנות, הגם שהיא זמנית ונעשית על קירות של אחרים. את שכונת שורדיץ' גיליתי רק בפעם האחרונה שלנו בלונדון. וואו, כמה יש לראות ולספוג כאן. צריך להתרכז, כי הכל כאן צבעוני וגונב תשומת לב, אז אם נתרכז נראה את הציורים הקטנטנים בגובה הרגל, או את אלה שאנחנו בכלל דורכים עליהם, נקפוץ לרגע לחנות יד שניה ולעוד אחת עוד יותר מגניבה, ופתאום נרים את הראש ונראה את הציור הענק שעמד כאן כל הזמן ובכל זאת לא הבחנו בו, ובצד השני חנות מקעקעים, ובית קפה מרגיע ושוב ציור שכמעט פיספסנו והופ... עבר כמעט יום.
הכי אני מתגעגעת לרחובות המשוגעים, לחלונות הראווה הכי מעוצבים צעיר ומהפנט
הכי אני מתגעגעת לסדר ולנימוס, לנגני הרחוב שלפעמים מתפרנסים מהופעותיהם ולפעמים אלה זמרים ונגנים של ממש שבודקים את משיכתם אל הקהל, הכי אני מתגעגעת לספוטים הכי טובים שלהם במנהרות הטיוב, בהן האקוסטיקה חלומית. הכי אני מתגעגעת לטייט מודרן עם התערוכות המדהימות, לרחשים של השווקים, לקריאות הרוכלים. הכי אני מתגעגעת לאדיבות, איך שעובדי חנות יעזבו הכל ויבואו איתכם עד למדף הנכון בו תמצאו את מבוקשכם, גם אם החנות ממש גדולה, על איך תמיד, אבל תמיד יעזרו לכם עם המזוודה במדרגות הטיוב, גם אם לא עברתם את גיל 30... הכי אני מתגעגעת לניגודיות הגדולה של לונדון, לרחובות הכל כך שונים שלה בכל חלקי העיר שכל אחת יכולה למצוא את עצמה בה, למסעדות הרבות שקמו לה בעשרים השנים האחרונות, למגוון הרחב שלהם, לארכיטקטורה שלא יוצרת קו אחיד אבל כל כך הרבה פנינים משובצים בה.
יש לי הרושם שצריך לעצור איפושהו גם בטיול הגעגוע הזה, וכאן טוב כמו כל מקום אחר.
לקריאה נוספת:
אורה גזית טיילה בלונדון יחד עם משפחתה ומתארת טיול נוסטלגי מקסים עם הוריה המבוגרים.
ינינה זסלבסקי אפק טיילה עם המתבגר שלה בלונדון ומיכל בן ארי מנור כתבה מדריך לטיול עם ילדים בלונדון
ולחוויה רב חושית - איילת ונציה מהבלוג והחנות "התבלינים של איילת" אירחה אותי בבלוג שלה, לפוסט משותף על לונדון - אני מספרת שם על שכונות מזרח לונדון ואיילת על פאי רועים אנגלי אמיתי עם תמונות ומתכון משגעים!
כתבתי על לונדון שמחדשת תמיד כאן ועל ברייטון שהיתה חלק מטיול ללונדון כאן.
