מחשבות - על הכסא
מטיילת ומתבוננת בתרבות מקומית
בעוד אנחנו כוססים ציפורניים, סופרים קולות, מרכיבים ומפרקים קואליציות, המעשה הסביר ביותר בעיניי הוא לדון על כסאות עור הצבי המשובח עליהם ישבו הנבחרים החדשים-ישנים והנבחרות שהתמעטו. מאחר והשורות האלה הן כל מה שיש לי לומר על מושבי הכנסת, החלטתי להגיד כמה מילים על כסאות אחרים, אלה שמלווים אותי בטיולים.
אני אוהבת להשתעשע באוספי תמונות, להציב אותן האחת ליד השניה ולהניח למתבוננים לתת פרשנות משלהם. הפעם, יש לי גם מה לומר על האוסף הזה:
כסא כביטוי תרבותי:
מה אפשר ללמוד על תרבות מקומית מהתבוננות על הכסאות שלה? כסאות עשויים קש מצביעים על אוכלוסייה עניה, או על כזו המשמרת באדיקות את המסורת שלה? כסאות מעץ קשה, ללא תמיכת ריפוד, מעידים על האופי הקשה של היושבים עליהם? כסאות גבוהים או נמוכים מעידים בהכרח על הגובה הפיזי של מי שיושבים עליהם, או על צנעתם לעומת יהירותם? כסאות מגולפים, מצויירים או נטולי קישוט מעידים על עודף זמן פנוי או על יכולת אמנותית? וכסאות פלסטיק על מה הם מעידים? בדרך כלל על כניעה לאופנה גלובלית.
טיפ: כדאי לבקר במוזיאונים פתוחים או במוזיאונים לתולדות המקום, כדי ללמוד על ההסטוריה המקומית של כל המעמדות, ולהבין מאין שאבו השראה ומה האמצעים שעמדו לרשותם
כסאות אמנותיים:
כסאות הם אובייקט עיצובי, שאמנים רבים בעולם ניסו כוחם בו. רובם יפים יותר מאשר תכליתיים. הם אסורים בישיבה ולכן אי אפשר לבדוק את הפונקציונליות שלהם – הם מוצגים במוזיאונים שונים ואני תמיד תוהה, למה דווקא כסאות ולא כל פריט ריהוט אחר? למה הם הפכו כל כך פופולריים בקרב אמנים?
כסא פסל:
הכסא השבור מלווה אותי בזכרוני מאז ראיתי אותו בג'נבה: הפסל בעל רגל אחת שבורה הוצב לפני ארמון האומות בג'נבה, על ידי הפסל השוויצרי דניאל ברסט כדי למחות על שימוש במוקשים כנגד בני אדם.
כס המלכות:
בדרך כלל כסאות שנועדו לשלטון הם רחבים בבסיסם ומאפשרים לאדם גדול לשבת עליהם. פעם, כשהילדים שלי היו קטנים טיילנו בארמון מאוד מפואר, מלא רהיטים. אחרי חדרים רבים ובלתי נגמרים, התעייפה בכורתי והתיישבה על הכסא הראשון שנקרה בדרכה. "זה כסא המלך" הזדעקנו, פחדנו שהשומרים יגיעו ויגרשו אותנו. "כשהמלך יבוא אז אקום" אמרה הילדה, בלי להתבלבל.
טיפ: ניתן לראות כסאות ששימשו ככס מלכות בארמונות מלוכה או במוזיאונים. רובם אינם מצופים זהב כפי שאולי ניתן לצפות, אך כן מרופדים בכריות רכות מקטיפה בצבע אדום כהה.
כסאות בר, או בית קפה:
הם בדרך כלל מצהירים שהם כאן עבורך לזמן קצוב ביותר! הם לא נוחים בעליל, הם בגובה שאינו מתאים למי שאינם ויקינגים, הרגליים מתעייפות מהר באוויר, הגב זועק ללא תמיכה ולכן הם מהר מאוד יתפנו ללקוח הבא.
כסאות מסעדה:
אני יודעת שמסתובבות רשימות המלצות למסעדות שהאוכל בהן לא פחות מאלוהי בטעמו, אבל אני בוחרת מסעדה במבט אחד לפי הכסאות שלה! אם הם נראים לי לא נוחים אעבור למסעדה הבאה! האמת היא שזה קורה רק כשאני בטיול. אחרי שיטוט מרובה הליכה, אני מבקשת לי כמה דקות של מנוחה לכל הגוף שהתאמץ עד עכשיו – הכסא חייב להיות כזה שיתמוך גם בגב וגם ברגליים ויהיה בגובה מתאים לשולחן, אם לא – אין לי עניין גם במנות המשובחות שיוגשו על שולחן המסעדה המומלצת!
כסאות בכנסייה:
המשך ישיר למה שכתבתי על כסאות במסעדה. אמנם אני מתעניינת בכנסיות בגלל הפן האמנותי שלהן, אבל אני מודה שהן גם מעניקות רגע של מחסה אחרי טיול ביום גשום וקר, או רגע מוצל אחרי טיול ביום בו השמש קופחת וגם – אפשרות לשבת לנוח מעט, בעיקר בערים שאין בהן ספסלי רחוב לצורך זה.
אבל אויה – כסאות הכנסיה לא נועדו לנוחות: בחלקן הישיבה בכלל אסורה למי שאינם לוקחים חלק בתפילה, ובאלה שמותרת, המושב שלהם בדרך כלל צר וקצר וללא מקום לרגליים.
טיפ: הדרגש שלפני מושב הכנסייה נועד לכריעה על הברכיים בשעת תפילה ובשום אופן לא משמש כהדום לרגליים!
כסאות עם זכרון:
בברלין פגשנו במסעדה די חדשה, שמוקמה ב"בית הספר לבנות יהודיות" ברחוב אוגוסט. הכסאות נראו לנו כאילו הוצאו מכיתות הלימוד של אז, למרות שעברו שבעים שנה. בחירה צינית בעיננו לעיצוב המסעדה ולכן בשום אופן לא ישבנו עליהם.
כסאות פאסט פוד:
למרבה האירוניה, מקומות של אוכל מהיר מציבים בד"כ כסאות שהם הנוחים ביותר. קשה לספור את הפעמים בטיול, בהן בחרתי לאכול ג'אנק רק בגלל הכסאות. לכן, הגיע הזמן לחלוק כבוד לתחנה חשובה זו בטיול ותראו כמה הם יפים!
כסאות אקלקטיים:
וואו – אלה מצטלמים ממש יפה! התאהבתי באופנה הזו של שילובים שונים של ישן-חדש ואולי גם משהו כחול – בבתי קפה בברלין. שם הכסאות היו אוטנטיים. הם נמצאו בבתים שהושארו רייקים ללא בעליהם שברחו למערב אחרי נפילת החומה, אך מלאים בחפצים ייקרי ערך למטיילים בשוקי הפשפשים. אז יפים כן – אבל כל אחד מיושבי השולחן יושב בגובה אחר וברמת נוחות שונה.
טיפ: בדרך כלל האווירה במקומות כאלה נעימה, לכן כדאי לבקש רשות להחליף בין הכסאות שלכם לאלה של השולחן השכן ולמקסם נוחות.
כסאות לשעת קריאה:
בשביל זה היה שווה להגיע להלסינקי – לראות שיש מי שיודעים לעצב את הכסא המתאים לכל רגע – בצד ימין של התמונה, ליד מדפי הספרים מוצב ספסל נוח, אבל לא נוח מדי, לרגעי הבחירה של ספר, בצד שמאל – עם ספר ביד, זה המקום להתרווח מול נוף חלומי ולשקוע בקריאה. אולם הספריה אודי, הלסינקי.
כסאות לטיסה:
מרגע הכניסה לאולם הנוסעים של שדה התעופה אנחנו הופכים לקהל שבוי - לעולם לא נתלונן ולא נעבור לשדה אחר בגלל נוחות הישיבה, לפעמים שעות עד לעלייה למטוס. אז קודם, אני רוצה להודות לטרמינלים שהואילו בטובם להציב מספיק שורות כסאות לכל הממתינים! יש טרמינלים ממש מתחשבים, כמו ארלנדה בשטוקהולם או שדה התעופה של וינה, בהם יש בנוסף לכסאות הרגילים גם כמה מיטות, ספות או כורסאות נוח.
אבל צריך להודות כי בשנים האחרונות החלק הכי חשוב בכסא שדה התעופה הוא החיבור לחשמל ולאינטרנט – יותר מזה לא צריך!
לקריאה נוספת:
ספרו לי, כאן בתגובות, על כסאות נוספים שפגשתם בטיולים שלכם, כאלה שהפכו את הטיול למעניין יותר ואולי אף נוח יותר.
