אילו ציפורים
אילו ציפורים אשר עפות מעל הים אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם אלו סיפורים היו ודאי לציפורים על הארצות אשר מעבר להרים.
מילים: ז'אן ברוסול, לחן: ז'אן קלבה, תרגום: נעמי שמר
על חוף הים הצלול של כרתים, כשהשמש יקדה ואני הצלתי בכף ידי את עיניי, חצה שחף לבן את השמים החפים מכל ענן מערבה אל עבר הרים לא ידועים, וחשבתי על סוף אוגוסט ועל הסתיו שכבר מעבר לפינה, על ציפורים שפעם נהגו לבשר לנו את הסתיו והיום הם כבר לא בתודעתנו ככאלה ועל כך שכיף להם לציפורים שלא צריכות לקנות כרטיסי טיסה כדי לעבור על פני יבשות וימים, הן רואות עולם מהזווית שהכי מחמיאה לו, בוררות מקום לנחות בו וכשמוצאות אותו, הן לא נדרשות לביקורת דרכונים. בדרך הן צופות בתופעות טבע כמו הרי געש וקרחונים שספק אם אראה פעם ובחיות שלעולם לא אפגוש מחוץ לגן החיות.
אני נזכרת במילות השיר שלמעלה, שלהקת הנחל שרה אי שם בשנות השבעים וגרמו לי ללא מעט ערגה בהיותי ילדה. דמיינתי את הציפורים שיש להן את החופש לעוף מעל גבולות שבני אדם סגרו, וקרקעו בהן את תושביהן שלא תהיה להם היכולת לראות את כל ארצות הפלא שהציפורים כן מבקרות, שכן יציאה מגבולות המדינה בתקופה בה הייתי ילדה, לא היתה דבר מובן מאליו (גם היום לא כל העולם פתוח בפנינו).
הפלא הראשון בעיניי בשיר הוא איך ציפור קטנה עושה את דרכה מארצות החורף אל ארצות החום, שארצנו בינהן, מבלי להתעייף מהדרך הארוכה?
ציפורים נודדות, הן קצת מה שאנחנו עושים כמטיילים – מסמנים יעד הגעה, בדרך מתבייתים על סימני דרך – נהרות, בתים שמלמעלה נראים כמו קוביות קטנות, מתפעלים מההרים הגבוהים ומהעמקים שבינהם, מצייצים ברינה כשמגיעים למקום חדש, יפה יותר, נעים יותר. כמו הציפורים, יש גם לנו מסלול מוכן, חלקנו נעים בלהקות כדי לא לאבד דרכנו, חלקנו ציפורים בודדות.
הפלא השני הוא האנשת הציפורים בשיר. בעיקר בגלל החיבור לאגדות שסבתי נהגה לספר לי ולאחותי כשהיינו ילדות, בשבתות בבוקר מתחת לשמיכת הטלאים המופלאה שלה, שהיו אולי תחליף לסיפורים שיכלו הציפורים לספר לנו ושאם התאמצנו מספיק יכולנו לחוש בה, בשמיכה, ניחוח של אותן ארצות רחוקות מהן נדדה לכאן סבתא ורק ציפורים פורצי גבולות יכלו עדין לראות ולחוש.
ציפור אם היתה מתיישבת על אדן החלון, תמיד גרמה לאמא שלי לספר סיפורים על נשמות שהתיישבו בתוך הציפור שבאה לבקר אותה. משם מאירופה, המקום בו הנשמות שלה נשארו והן באו למסור דרישת שלום. אני חובבת לא קטנה של אמונות טפלות מכל מיני סוגים, בעיקר מהצד הפולקרוליסטי שלהן ואת הסיפור הזה של נשמות החוברות לציפורים שיכולות לעוף ולבקר את מי שהן חפצות, קראתי אצל לא מעט סופרים והרהרתי בו כל פעם שציפור כזו או אחרת העזה להתיישב לידי, על אדן חלוני או אפילו בתוך צלחת הצ'יפס שאכלתי.
לפעמים כשאני מזהה מקהלה חדשה על העץ בחלוני, אני שמה לב שגם עלוותו מתחלפת ואז ברור לגמרי שעת הסתיו להופיע. יש וציפורים נוהגות להקדים לחרוף בארצנו וקרה כבר שזיהיתי אותם בסתווים של ארצות אחרות, אלא שלא הבנתי איך יכולה ציפור כל כך קטנה למלא את תפקידה הלירי בפינות שונות של העולם בו זמנית. יש ציפורים שאף פעם לא הגיעו לבקרנו בארצנו הקטנטונת ויש כאלה שבטיולים שלנו זיהיתי כשכנים שלי, אלה מהמקהלות השונות.
מיודעי הוותיקים הם הדרורים הקטנים האפורים-חומים. מאז שעברנו לגור בשרון, התוודעתי למינים רבים יותר של ציפורים. מדי פעם אני מבחינה בצהוב המקור וצהוב העין או בכחול הזנב. אינני יודעת לבטח את שמותיהם, אך כשאני פוגשת בהם בפינה אחרת של העולם אני שמחה כאילו פגשתי בן משפחה אהוב.
ציפורים רבות עמדו בתור כדי להכנס לזכרונות הציפורים שלי: ציפור הנפש שאת סיפורה הקראתי שוב ושוב לילדיי ואווזי הבר של נילס הולגרסן מילדותי, זוג הציפורים הרקומות בחוט כחול על המפית הלבנה שכיסתה את חלות השבת בבית הורי, הסנונית של הנסיך המאושר – אחד הסיפורים הכי עצובים שאני מכירה, הציפור של איציק מנגר שעמדה על אם הדרך גם ביידיש וגם בעברית, הציפורים השמחות שזכו להיות "ניצודות" על ידי צילום בפרקי הסדרה מופלאה "החשיפה לצפון", ואני העמדתי אותן בתור ארוך ללוותני כי שירה חדשה ובלתי מוכרת עלתה מכיוון ענפי הנוף בחלוני הפתוח וביחד עם השמחה לקראת שכני החדשים, התחלתי לרקום עבורם בדמיון מסלול מעוף משם לכאן.
ציירתי כאן את מפת מסלולי הנדידה של הציפורים מאירופה, העוברים בישראל דרומה לכוון אפריקה. אלה פחות או יותר אחידים לאורך השנים. חלק מהציפורים שינו את הרגליהן ארוכות השנים ונשארות לחרוף את כל החורף באגמון החולה, מעגן מיכאל ובאילת, רובן ממשיכות דרומה, ומסלולן בתוך אפריקה נתון לשינויי מזג האוויר. הן נוטות לחזור באביב באותו מסלול צפונה.
המפה למטה מתארת חלק ממסלולי נדידת ציפורים.
תודה שהגעתם עד כאן, קראתם את כל הפוסט שלי שבא היישר מהלב. אשמח מאוד אם תשתפו אותו, אם תגיבו ותספרו לי על הציפורים שלכם, שאולי גם באות מארצות רחוקות ומספרות גם לכם סיפורים שתרצו לחלוק.
