• רבקה קופלר

חקוק באבן

סבתא שלי נהגה לספר על סבתא שלה, שמאסה בחייה בגיל 105 ורגע לפני שהלכה לעולמה, זימנה את כל בני משפחתה שעמדו סביב מיטתה וחילקה את ירושתה בין העומדים – לזה את בית המרזח המשפחתי, להוא את בית המשפחה בתנאי שכולם יוכלו להמשיך ולהתגורר בו, לזו את שמיכתה המחממת את החורף הקשה, אותה מילאה במו ידיה בפוך שאספה מברווזי הבית ולהיא את ריקמותיה העדינות שרקמה בימים שעיניה וידיה היו כשרות לכך. מרגע שגמרה למנות את אוצרותיה ולהתוות להם כתובת – עצמה את עיניה בשלווה ומתה.

לצחוק, לחיות, לאהוב - בבית הקברות האזרחי "מנוחה נכונה", כפר סבא

סבתי סיפרה את סיפורה שוב ושוב, גם כשהיינו ילדות קטנות, ואולי בגלל זה קיבלנו מושג אופטימי על המוות, בנוסף לזה הנורא שהתנחל קבע בבית שורדי השואה בו גדלתי, הבנו כי המוות יכול להיות רומנטי ושליו, שאנשים עשויים לחיות עד גיל מופלג, להשאר צלולים וגם מוקפים בבני משפחתם האוהבת וגם – וזה הכי חשוב בעיניי – הם יכולים להיות אחראים למותם וקובעים מתי יהא.

שורות שורות. בית הקברות חולון

סיפורים כאלה על מוות הם בדרך כלל סיפורים על החיים, כך למדתי ברבות הימים, כי הם ודאי מלמדים יותר מכל על השנים שקדמו לו – למשל, אינספור פרטים אפשר לדלות מהסיפור הקטן הזה על חייה של סבת סבתי שאת שמה איני יודעת.

​בגלל המילה - "נזדכך" עצרתי

כשקראתי את הסיפור המופלא על בתי הקברות בבלוג הנהדר "שמתי לב" של זיוה רענן, נזכרתי ואף הזכרתי לה את חיבתי לשוטטות בין קברים מזדמנים וקריאה מעמיקה את הכתוב עליהם, בין אם אלה קברים שכנים ליקיריי הנקברים ובין אם אלה בבתי קברות בערים רחוקות בקצה עולם.

​קיברו של אלבר קאמי בלורמרן, כל כך קטן שבקושי אפשר למצוא אותו, למרות ההכוונה

התבוננות בבית העלמין מלמדת לא מעט על הקהילה בה הוא מצוי: לעיתים עיצוב המצבה אומר על הכלל יותר ממה שהוא אומר על האיש הנושא את השם החרוט עליה – קבוצה של מצבות שהנוסח עליה זהה, שאימצו אופנה דומה בעיצוב המצבה, בסוג החומר ממנו נבנתה. כשאני מגלה קבוצות כאלה, אני מתרגשת דווקא כשאני פוגשת בינהן את העדות יוצאת הדופן, את זה שלא הסכין ללכת עם הזרם, שנכתב עליו יותר או פחות, או הגיל המצויין עליה מופלג ממה שלמדתי בהסטוריה של שנת פטירתו, או מת צעיר מדי ובכל זאת קיברו מכובד.

פרוט שמות כל בני המשפחה הצעירים שנקברו יחדיו בהייגייט, לונדון

פעם חשבתי, שהכתובות האלה הן הציווי האחרון של מי שקבורים תחתם, היום, משאני בעלת נסיון רב יותר בניסוחם - יכולה לומר שלעיתים זוהי מעמסה לא קלה על על בני המשפחה הנותרים להחליט, לנסח, לעיתים להתווכח ביניהם מה יהיו המילים הבודדות שיתמצתו את חיי ההולכים מעימם. מה שברור הוא – שאנחנו כקוראים לעולם לא נדע של מי המילים.

​מצבתו של משה מנדלסון היתה היחידה שנשארה שלמה לאחר הרס בית הקברות היהודי בברלין

אבי כשנפטר, הותיר דף נייר צהוב מתחת לכריתו, עליו נוסח מלא של מה שהוא רוצה שייכתב על מצבתו, ולי נותר רק לוודא שבקשתו זו תמולא (זה לא היה מובן מאליו לכולם). וכאן אני חייבת לציין את השיקול הכלכלי, שכן חריטת אותיות רבות שקולה כנגד מעות, וחריטת אותיות לועזיות לא מצאה חן בעיניי בונה מצבת אבי והיה עלי לשכנע אותו לעשות כן.

"בית הקברות הצוחק" במרמורש רומניה. אף פעם לא הבנתי למה הוא צוחק...

בעוברי בין שורות הקברים, קוראת ומנסה לפענח את הקשר בין שם הנפטר לבין תיאורו, מנסה לדמיין את רגעי חייו יותר מרגעיו הנצחיים, כנראה, יותר משאני עוסקת באנתרופולוגיה לרגע, אני הוגה באיש או באשה שנשאו פעם את השם שלפני. ומהן אותן מילים נצחיות שעצרו אותי וגרמו לי לעשות כן?

​?יכול להיות שציירו שד על הקבר בבוסטון

כשאמי נפטרה, היא לא הותירה אחריה הוראות ולכן היה עלינו לתת את הדעת על הכיתוב הנצחי הזה, שכן עניין זה מעולם לא עניין אותה. ואני ראיתי לנגד עיניי את באי בית העלמין בעוד כך וכך שנים, הולכים בין השורות לחפש את קבר יקיריהם, ואולי הם כמוני גם קוראים תוך כדי כך את האותיות השחורות שדהו מפגעי הזמן, קוראים את שתי המילים שהנחתי על קברה ובשל כך יתעכבו לדקת תהיה.

בבית הקברות האזרחי "מנוחה נכונה", כפר סבא

המלצה שלי לסיום: בתי קברות הם יעד לטיול לא פחות מיעדים אחרים, שילובם במסלול הטיול נותן ערך מוסף גבוה להבנת המקום. אחד המפורסמים ביותר הוא בית הקברות "הייגייט" בלונדון. קליק על המפה יוביל אתכם לסיפור הטיול שלי בבית הקברות הזה, שהוא גם יעד נפלא לאוהבים לצלם.



#ביתקברות #הייגייט #מנוחהנכונה #נצח #חקוקבאבן #געגוע

רומן היסטורי פרי עטי,
לקריאה חופשית, המתרחש במאה התשיעית לספירה

u05e0u05d9u05d5-u05d0u05d9u05e0u05d2u05d

​מפות שציירתי לפי מסלולי טיולים
שהם מסע בדרכים, Road Trip
ובהם סיורים מצולמים.

צפת, אוויר הרים לה

גם בקיץ החם הרבה יותר נעים בצפת. פעם, לפני הטיולים לחו"ל - צפת היתה יעד טיולים פופולרי. היום, כששוב הטיולים בארץ הם היחידים האפשריים - ממליצה מאוד לנסוע לעיר הכל כך מיוחדת הזו ואף לטייל בסיביבתה.

ארכיון אוצרות:

איך להתמצא באוספת אוצרות:

פרקי הבלוג:

הבלוג עוסק בנושאים מגוונים – טיולים, אוכל, סקירות ספרים שאהבתי, אמנות ועוד נושאים מגוונים.

לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד הראשי של הבלוג, בו תוכלו לנווט לפי קטגוריות, לפי חיפוש בקוביית החיפוש לפי מילות מפתח
או בלחיצה על לשונית האינדקס שתוביל לעמוד המסודר לפי ארצות ונושאים לפי א'-ב'.

השביל העולה להר:
רומן היסטורי פרי עטי המתפרסם רק כאן. לחיצה על הלשונית בסרגל העליון תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל פרקי הסיפור. תיהנו ואל תשכחו לספר לי רשמים בסוף.


מסלולים:
Road trips - מסלולי טיול מצולמים על מפה שאני מציירת עבורכם. לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל המסלולים.

  • fcebook
  • Pinterest
  • Instagram

© כל הזכויות שמורות לרבקה קופלר 2015