• רבקה קופלר

רוני בפריז

היא מתלהבת מכל ידית של דלת מכל מרזב, מהשקט של מתן כבוד בלובר, מהטעם הקרמי של האוכל, מהמלצרים המקצועיים והאדיבים. היא מתלהבת. וההתלהבות שלה סחפה אותי וגרמה לי לחשוב שאני יכולה דרכה, לשחזר את החוויות הראשוניות שלי, לאמת אותן עם הזכרונות עליהן כבר כתבתי כאן.

רוני יפה, בת הזוג של בכורתי אילאיל, נסעה בפעם הראשונה לחו"ל. לפריז. וכששאלתי אותה למה דוקא פריז, ענתה לי את התשובה שהכי לא ציפיתי לה – כי פריז זה הכי קיטש בעולם! יש לי הרבה הגדרות לפריז, קיטש לא בינהן. אבל רוני היא אמנית. ציירת מוכשרת שרואה את כל הפרטים שאף אחד אחר לא רואה, היא אלופה בהעתקתם מהמציאות אל הבד, אז אני לא מתווכחת. קיטש.

עניינו אותי התחושות שלה, של לפני היות הטיול ותוך כדי. הן הרי לא דומות לתחושות של מי שטייל פעמים רבות, פעם ראשונה תמיד תשאר פעם ראשונה. והיא מדברת איתי על גדול ועל טעמים שלא דומים למה שהיא מכירה מהארץ, על חדוות הציור בלובר ובדאורסיי ועל ההבדלים בין המוזיאונים, על חוויות של מי שבאה אליהם עם עיניים רעבות וסקרניות.

תחנת מטרו - הלובר

כמוני, גם רוני לא יכלה לדמיין את החוויה לפני. אני זוכרת את עצמי בוהה באינסוף שיקופיות של טיולים שהוקרנו מדי שבת בבית חמי, לא מבינה ממה ההתלהבות. רוני מאשרת את התחושה הזו שלי, בתשובתה לשאלתי. אולם עיניה בורקות כשאני שואלת על מוזיאונים. הם עלו על כל הציפיות היא אומרת. המוזיאונים והאוכל – נכון שהם היו המטרה עבורי, אבל לשבת ולצייר בלובר (Musée du Louvre) ליד כל המאסטרים הגדולים היה מעבר לכל מה שיכולתי לדמיין, את מוקפת בצונאמי של אמנות מרהיבה, אבל זה לא מרגיש דחוס או מצועצע. זה מרגיש מכובד ונכון. כל ביקור שם היה מן כמה שעות של שפיות, מהרגע שנכנסים יש נחשולי אמנות מכל כיוון. מדהים שם בזכות היצירות, העיצוב, החלל והמרחבים - אפשר להישאר שם ימים שלמים בעיניי!

פסלים בלובר

בדאורסיי (Musée d'Orsay) ראינו כיתות תלמידים, אומרת רוני. מצחיק, גם אני מתלהבת בטירוף מהתופעה, של קבוצות מתבגרים שבאים לבד, לבקר במוזיאונים, ללא ליווי. אח, איך יוצרים כאלו מתבגרים? פגשנו תלמידים מכל הגילאים, אומרת רוני ואף אחד לא מדבר או מפריע, כולם קשובים להסברים. זה גורם לי מיד לחשוב על מה שתלמידים בארץ מקבלים בביקורים במוזיאון, מעירה אותי רוני מהרהורי, פלא שהם מאבדים עניין?

תלמידים במוזיאון

באגף האימפרסיוניסטים בדאורסיי, סוף סוף התחברו לי שמות של אמנים ששמעתי עליהם ליצירות של ממש, מספרת רוני, ברור לי אם אני משווה אותם למה שקדם להם, איך הם הפכו להיות מה שהם היום. הם באמת עשו משהו חדשני מכל בחינה, אבל עדיין עמדו בסטנדרטים גבוהים מאוד של איכות אמנותית ויצרו יצירות שהן עדיין רלוונטיות לצופה מהמאה ה-21. נהניתי מאוד!

תמיד כששאלו אותי על המוזיאון האחד שהוא חובה בפריז, הצבעתי על האורנז'רי (Musée de l'Orangerie), אבל דוקא ממנו התאכזבה רוני, כי היא מצאה שם את שהמורה לציור שלה אמר שתמצא – שציורי חבצלות המים השחירו עם השנים. אף אחד לא חושב מה יקרה לציור שלו בעוד כמה שנים, כשהצבעים ידהו, יצהיבו, ישחירו, יסדקו ויתפוררו, אומרת רוני, ציורי מונה המחישו לי זאת יותר מכל.

תמונות בתערוכה

על מוזיאון פומפידו (Centre Georges-Pompidou) דיברנו לא מעט לפני הטיול, אני אוהבת מאוד גם את הבניין וגם את אוספיו ועל כך כתבתי כאן. תחושותיה של רוני מאוד שונות: היו לי ספקות גדולות לגבי הפומפידו, אומרת רוני, אבל חשבתי לעצמי שאולי אראה משהו שיפתיע אותי שם אולי במציאות הדברים באמת ירגשו או ישאירו רושם כלשהו... מוזיאון לאמנות מודרנית יכול להראות לי גם כמו מחסן גדול לדברים שאין להם שום רלוונטיות לחיי. ואכן כך היה. בכל זאת אהבתי את הנוף הנשקף ממנו ותערוכה אחת יפה מאוד, עכשווית, של מיניאטורות נייר לבנות. דוקא שם, בעזרתה של אילאיל יצרתי יצירה - מחווה לציור של נורמן רוקוול בה אני מצולמת מתבוננת בכמה מהדברים היותר ריקים שמצאנו במוזיאון עם הגב למצלמה. זה היה חלק מהנה במיוחד. העיקר שלקחתי מהחוויה, היה שעכשיו אני יודעת בוודאות שליצירות האלה אין שום ערך בעיניי, וזה לא רק כי ראיתי אותן בספרים או באינטרנט.

מחווה לנורמן רוקוול

רוני היא גם קומיקסאית ומאיירת מדהימה. לכן לא הפתיע שאהבה את לודיק (Art Ludique), מוזיאון הקומיקס, ראינו תערוכה של סטודיו Blue Sky, מספרת רוני, הכי הרשים לראות את רישומי ההכנה לסצנות גדולות. הרישומים נעשו בעפרונות או צבעי מים/אקריליק והיו בעיניי מרגשים ומרתקים יחסית להדפסות של הסצנות הסופיות שנעשו במדיה הדיגיטלית. היה נורא מגניב.

רוני, מוזיאון לודיק

לסיום אני שואלת את רוני מה יחשב בעיניה כאוצרות שתיקח איתה מהטיול הזה? ואיך לא, רוני מצביעה בעיקר על חוויות המוזיאונים וחוויות האכילה של מנות טעימות במיוחד כמו, טארט פטל –פיסטוק. אקלייר פטל-פיסטוק. מרק כרובית, מרק בצל. לחי בקר עם ירקות שורש. וכל הרטבים שקיבלנו עם מנות פשוטות יותר.

עיצוב - מתוקים

התמונות בפוסט הזה צולמו ע"י רוני יפה ואילאיל קופלר.

כאן אפשר לראות את הציורים של רוני | כאן אפשר ליהנות ממגזין הקומיקס של רוני - מספריים

אם תלחצו על המפה תוכלו להגיע למפה האינטראקטיבית של מוזיאון הלובר, ואם תרצו לספר לי על התחושות שלכם בטיול הראשון אשמח אם תוסיפו כאן תגובה.



#רונייפה #פריז #לובר #אורחים #פומפידו #לודיק #דאורסיי #מוזיאון #טיולבחול

רומן היסטורי פרי עטי,
לקריאה חופשית, המתרחש במאה התשיעית לספירה

u05e0u05d9u05d5-u05d0u05d9u05e0u05d2u05d

​מפות שציירתי לפי מסלולי טיולים
שהם מסע בדרכים, Road Trip
ובהם סיורים מצולמים.

המלצת קריאה - ים ביני לבינך

ספר מקסים של נורית גרץ, על אהבתו של מיכאל לרחל המשוררת.
זהו רק סיפור המסגרת שיש בו הרבה מילים יפות, פיוטיות, ציטוטים משיריה האהובים של רחל
וטיול ברחובות תל אביב.

אוצרות אחרונים:

ארכיון אוצרות:

איך להתמצא באוספת אוצרות:

פרקי הבלוג:

הבלוג עוסק בנושאים מגוונים – טיולים, אוכל, סקירות ספרים שאהבתי, אמנות ועוד נושאים מגוונים.

לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד הראשי של הבלוג, בו תוכלו לנווט לפי קטגוריות, לפי חיפוש בקוביית החיפוש לפי מילות מפתח
או בלחיצה על לשונית האינדקס שתוביל לעמוד המסודר לפי ארצות ונושאים לפי א'-ב'.

השביל העולה להר:
רומן היסטורי פרי עטי המתפרסם רק כאן. לחיצה על הלשונית בסרגל העליון תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל פרקי הסיפור. תיהנו ואל תשכחו לספר לי רשמים בסוף.


מסלולים:
Road trips - מסלולי טיול מצולמים על מפה שאני מציירת עבורכם. לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל המסלולים.

  • fcebook
  • Pinterest
  • Instagram

© כל הזכויות שמורות לרבקה קופלר 2015