• רבקה קופלר

גשרי זגוריה, צפון יוון

גשרי האבן היפייפיים של זגוריה בצפון יוון


אני אוהבת מאוד גשרים. אני חושבת שתמיד אהבתי. התרגשתי במיוחד לעבור על הגדולים והמסיביים, אלה שמגשרים מעל מים סוערים הנראים כבלתי ניתנים לגישור. אך גשרים קטנים ומקומיים, אני חייבת להודות - מרגשים אותי הרבה יותר ומעוררים את שריר הדמיון.

טיול לכפרי זגוריה שבחבל איפירוס ביוון ההררית, מלווה בדילוג בין גשרי קשת יפיפים, עשויים אבן צפחה מקומית שמשתלבים באופן מושלם בטבע שסביבם.

טיול כזה משול בעיניי לקפיצת זמן, כאילו ויצאתי מהמכונית המודרנית שלי היישר אל המאה השמונה עשרה, עת הגשרים האלו נבנו. עמדתי לידם לא מעט זמן, מחליפה את התיירים ההולכים עליהם או לידם, באנשים עבורם ניבנו, עוסקים ביומיום שלהם כפי שאני מדמיינת אותו.

הגשרים אופייניים לבנייה הטורקית וניתן למצוא אותם בכל אזור הבלקן עליו שלטה טורקיה. הם נבנו לצרכים קטנים, לאפשר מעבר בין שני כפרים קטנים עד קטנים מאוד שעד לפני שנים ספורות היו כמעט מנותקים לגמרי מהעולם בהעדר כבישים (יש כפרים כאלה שעד היום אין כביש שמחבר ביניהם), אני תוהה האם אפשר היה להעביר על הגשרים האלה סחורות של ממש, על עגלה רתומה לחמור או סוס או האם אפשר רק סל או שניים כמידת יכולת הסחיבה של אדם אחד.

במקום אחר, בטיול אחר ובגשר קטן אחר שעמד במקום מעבר אסטרטגי, הסבירו לנו שעל מנת להעביר כרכרות עמוסי סחורה, נאלצו המעבירים לחכות לשומרי הגשר, שהחליפו את גלגלי הכרכרה לגלגלים קטנים יותר וגמישים יותר, כאלה שלא יהרסו את הגשר ובצידו השני החליפו בחזרה לגלגלים המקוריים. כמובן שזו היתה עילה לגביית מס מעבר. אני תוהה אם זה עבד כך גם כאן.

הגשרים האלה נחשבים חזקים במיוחד, מהנדסים יידעו ודאי להסביר כיצד אבן הראשה גורמת למתח בין שאר אבני הקשת ומחזקת אותם בכך. ובכל זאת, אנחנו מגיעים לעיתים בטיולנו זה, לגשרים שמסומנים על המפה ומוצאים אותם הרוסים. כנראה שמישהו התרשל שם במאה השמונה עשרה או התשע עשרה, או, כפי שמוסבר באחד מאתרי האינטרנט, כשבונים קשת גדולה מדי מסתכנים בחיים קצרים של הגשר ובהתמוטטותו.

אני קוראת באתרי ארכיטקטורה שגשר קשת טוב לגישור מעל עמקים ונהרות משום שאינו זקוק לתמיכה ועדיין השאלה שהכי מטרידה אותי, לפני שאגע ביופיים, היא הצורה הארכיטקטונית שלהם – הרי במאה השמונה עשרה כבר ידעו לבנות גשרים שהם נוחים גם לעוברים עליהם, גם אם בסיסם הוא קשת – כמו כאן, אז למה כאן, בזגוריה נשארה רק הקשת והחלק הישר, הנוח למעבר איננו? למרות שאני רואה תיירים מטפסים עליהם, אני קצת חוששת להלך על הקשת במיוחד שאין שום סוג של מעקה לבטחון.

הגשרים האלה הם פשוט מרהיבים ביופיים ודוקא הפחות מפורסמים שביניהם יפים יותר בעיניי. הם נראים כאילו הם חלק טבעי מהסביבה בה ניטעו, הם מכוסים צמחיה ואזוב ואם מוכרחים להשתמש במונח "מוכרחים" אז הוא הכי מתאים לגשרים האלה – פשוט מוכרחים לראות אותם, להקיף אותם מכל הצדדים, לחוות אותם ואם יש אומץ אז גם לטפס עליהם - ולהתפעל מיופיים.

על מנת להקל על ההתמצאות - ציירתי את מפת הגשרים הקרובים לכפר קיפי - זה הריכוז הגבוה ביותר של גשרי האבן במקום אחד. (כמובן שניתן לראות אותם גם במקומות אחרים).

ואם יש לכם תשובות לשאלות ולתהיות שלי - אשמח מאוד אם תכתבו אותם כאן בתגובות.



#גשר #קשת #טיולבחול #קיפי #זגוריה #יוון #איפירוס

רומן היסטורי פרי עטי,
לקריאה חופשית, המתרחש במאה התשיעית לספירה

u05e0u05d9u05d5-u05d0u05d9u05e0u05d2u05d

​מפות שציירתי לפי מסלולי טיולים
שהם מסע בדרכים, Road Trip
ובהם סיורים מצולמים.

נורבגיה - טיול עם ילדים.
תובנות שלמדנו בטיול היפייפה, בין הפיורדים היפים בעולם, על איך בעצם מטיילים עם ילדים. מה חשוב יותר בטיול כזה ומה פחות.

איך להתמצא באוספת אוצרות:

פרקי הבלוג:

הבלוג עוסק בנושאים מגוונים – טיולים, אוכל, סקירות ספרים שאהבתי, אמנות ועוד נושאים מגוונים.

לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד הראשי של הבלוג, בו תוכלו לנווט לפי קטגוריות, לפי חיפוש בקוביית החיפוש לפי מילות מפתח
או בלחיצה על לשונית האינדקס שתוביל לעמוד המסודר לפי ארצות ונושאים לפי א'-ב'.

השביל העולה להר:
רומן היסטורי פרי עטי המתפרסם רק כאן. לחיצה על הלשונית בסרגל העליון תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל פרקי הסיפור. תיהנו ואל תשכחו לספר לי רשמים בסוף.


מסלולים:
Road trips - מסלולי טיול מצולמים על מפה שאני מציירת עבורכם. לחיצה על הלשונית בסרגל למעלה תוביל לעמוד ממנו אפשר לנווט לכל המסלולים.

  • fcebook
  • Pinterest
  • Instagram

© כל הזכויות שמורות לרבקה קופלר 2015