משני צידי הכיכר עמדו נזירי מנזר בנדיקטוס הקדוש כשהם שרים מזמורי קודש המהללים את אדוננו ואת היום הקדוש בו בחר לקדש לו מלך חדש. מאחוריהם התגודדו אנשים, נשים וטף, אצילים ופשוטי העם שהגיעו מכל הכפרים השכנים ובדרך כלל שרר שקט בקהל. השקט הזה איפשר מהלך תקין של הטקס.
האב קרל, ראש מסדר כנסיית האם הקדושה, שחלשה על הפלך כולו לא היה מורגל לקהל הזה. הוא התקשט במיני סרטים ובבגדי חג מוזהבים שכנראה
התבקשו מכללי הטקס, עמד לפני המזבח שהוצב בקצה הצפוני של הככר וחיכה לאות שיחל את הטקס. באוויר נישא ריחם המשכר של פרחי שושנת העמקים שזה עתה נקטפו וקישטו את הככר כולה. סטפן היה חף מכל כתם דיו באותו יום והיה לבוש בבגדים משונים שנראו לי כאילו הועתקו מאחד הציורים התלויים בכנסיית הכפר, לא ראיתי כאלה מעודי. במנוד ראש ניתן האות, אז הלבישו את סטפן גלימה גדולה וכבדה, משני הצדדים עמדו מעליו גברים מבוגרים עם רעמה מכובדת של שיער שיבה והניחו עליו את הבגד המלכותי, יישרו וסידרו עד שבאו על סיפוקם. כללי טקס מוקפדים. משסיימו באיטיות רבה את מלאכתם, נשלח נער לבוש בגדי כנסייה להורות לאיש האחראי על הכתר להתחיל במהלך שלו והלה, שעטה זה מכבר ארשת מכובדת, כיבד אותה בעוד יותר רצינות והרים את הכתר בתנועה שהראתה את מלוא כובד התכשיט. הוא נשא בגאון, של מי שניתן לו התפקיד הרם הזה של היות נושא הכלים של הממלכה, את הכתר העשוי זהב כבד ואבנים טובות רבות, בצבעים שונים, שהכבידו עליו עוד יותר. לא שמתי לב לרגע המסויים בו עבר הכתר ידיים והנה היה עתה בידי האב קרל, וזה הניפו מעלה מעל לראשו השח של סטפן תוך שהוא ממלמל תפילה בקול רם. האב קרל היה שליחו של אדוננו עלי אדמות בחלק זה של הנסיכות שלנו והוא מילא את התפקיד הרם שהוטל עליו ביראת כבוד רבה. כשהניח את הכתר על ראשו של סטפן, נדמה היה לי שכבד עליו מאוד, גם משקל הזהב וגם משקל התפקיד. שמונה עשרה שנות חייו לא הספיקו לו כדי להתכונן לקבלו בלב שלם ואוהב. רק הסמכות שתינתן לו לקדשני להיות אשתו, זו שיקבל בגמר תפילותיו של האב קרל, החזיקו אותו נטוע במקומו בלא אף טרוניה ולו בעיוות הפנים מכאב הכובד. את שחש בתוכו שמר נעול . קול שירת המזמורים התגברה תוך כדי קריאת ההמון "יחי המלך סטפן" והאב קרל הוסיף עוד כמה ברכות מן התפילה.
הטקס הזה נגמר וסטפן ענה ב"אמן", ניתן האות להתחיל בטקס השני. אבי שהולבש בגדי אציל כיאה למעמדו החדש, לקח את ידי השמאלית והוביל אותי במשעול שכוסה כולו שטיח, אל עבר המזבח שם עמד סטפן וחיכה לי כולו הוד והדר מלכות טרייה. בידי הימנית החזקתי חזק את שולי שמלת כלולותי הפשוטה למדי, אליה היו מחוברים חלקי בד רקומים שאמא ואני רקמנו ליד האח בבית בכפר, היה לי נעים ללטף פיסות בית מוכרות תוך כדי הטקס הזה שהיה זר לי לחלוטין. את שערות ראשי האסופות לפקעת קישט כתר פרחי שדה טריים. את עיניי השפלתי כשאני מנסה ליהנות ככל יכולתי מהמעמד. סטפן קיבל אותי מידי אבי, אחז בידיי בשתי ידיו הרכות והחסונות ובאותו רגע כמו הילכנו על עננים כי מולא מבוקשנו עד תום. סטפן ניהל את טקס הכלולות כפי שהאב קרל לימד אותו לעשות בשבוע האחרון. עיקרו של הטקס היה משפט ארוך שקידש אותי להיות לו לאשתו ולמלכת הנסיכות שלנו.
הוא פנה אלי כדי להסיט את ההינומה הקדמית מעל פני, כנהוג בחתונת אצילים. כיוון שעמד מולי, הניח את שני אגמי עיניו בתוך עיני המתחננות שלא יעשה זאת. שלא יסתיר את פניו הקורנות ממני, שלא יסתיר את כל המחזה מפניי. הוא הבין וידיו נעו ישירות אל כתר הפרחים שלי, הסיר אותו ממקומו, והניח את כתר הזהב המיועד למלכה במקומו, ברוב הדר. המילים הבאות פארו אותי בתור מלכתו, אשתו ואם יורשיו. שלא כמקובל, בנוסף להבטחתו לדאוג לקיומי וקיום ילדי, פרי בטני הוא הבטיח לאהבני ממש כשם שהוא אוהב כל עצם מעצמותיו. לא ידוע לי על אף מלך שהצהיר הצהרה כזו. ווילפריד הגיבור לא נכח בטקסים.
שירת המזמורים המוזכרת למעלה, הם מזמורי תפילה שהיו מקובלים בקיסרות הקרולינגית. קרל הגדול, קיסר הקרולינגים, היה פטרון המוזיקה הכנסייתית והוא עזר לתקינה שלה ברחבי אירופה המערבית. החל מהמחצית השניה של המאה השמינית התחילו לרשום מוזיקה, בסימנים שמאוחר יותר התפתחו לתווים המוכרים לנו. בתקופה זו נרשמו המזמורים הליטורגיים של זמנם ואלה שקדמו להם. מזמורים אלה, הנקראים היום גרגורייאנים הפכו לסטדנרטים בתפילות.
שירת מזמורים