לראשונה עליתי את כל הדרך לפסגת ההר על מנת להכיר את הארמון, יומיים אחרי הצעתו של סטפן להנשא לו וירחים רבים אחרי שפגשתי אותו ביער לראשונה. בכל התקופה הזו שבה נפגשנו מדי יום, בימות השמש החמים בהם נהגנו לרוץ לאורך ערוץ הנחל ולהתיז מים לכל עבר, להסתתר מקרני השמש החמות ביער המוצל, לשכב על השרכים וללחוש לפרחים, בימי הסתיו הזהובים שנדמה כי נצבעו במיוחד עבורנו בצבעים עשירים בשמחה, ובימים המועטים שהחורף הקשה איפשר לנו, בכל התקופה הזו, לא עלה בדעתו של סטפן
להזמינני אל הארמון ואני לא חשבתי לבקש והנה עתה, לבושה בשמלתי הטובה ביותר, עשויה בדים שבנות איכרים לובשות רק בימי חג, אותה רקמה אמי בלילות אחר גמר מטלותיה הרבות כדי להלבישני בגדים שיגרמו לסטפן להתגאות בי, כך חשבה, אני צועדת על השביל העולה אל הארמון מחייכת וסקרנית.
כל השנים שהבטתי מעלה אל הארמון בחיל ורעדה מהכפר שבעמק, לא חשבתי שאגיע אליו.
חיוך רחב התפשט על פני, דומה לחיוכי הורי שבעי הרצון מכך שלמדתי שיעור חדש, בוחנת כל אבן מסותתת במקומה, מקבעת אותה בזכרוני, נותנת סימנים למה שאני רואה כדי שלא אשכח אחר כך. כל כך התפעלתי ממבנה האבן העצום על חלונותיו הרבים שזכוכיות שקופות נתונות במשקופיהם ועל שני מגדליו המרשימים, שלא הבחנתי באנשים שעל פניהם חלפנו, במיוחד לא הבחנתי בווילפריד הגיבור שעמד באולם הכניסה הגדול מוקף באנשיו. סטפן, אחז בידי ברכות, פנה אליו והציג אותי בפשטות – זוהי רוזי, ווילפריד, במקום מסיבת יום הולדת שמונה עשרה שתיכננת עבורי בשבוע הבא, אנא הכן את מסיבת כלולותי.
אני לא הבחנתי בזעזוע שעל פניו, סטפן תיאר לי אותו מאוחר יותר: ובכן, ווילפריד הגיבור בחן את דמותי לבושת פשוטים, לאורכי ולרוחבי בטרם פתח את פיו לומר שלא יקום ולא יהיה, שיכולה אני להיות פילגשו של סטפן ככל שיחפוץ, אך לא אשתו שכן אין שום שמץ של דם אציל הזורם בעורקי. לראשונה ראיתי את הזעם העולה בקרביו של סטפן, עוצר רגע לפני מבוא פיו, טועם את טעמו כאילו לבחון מאילו תבלינים הוא מורכב ולאחר שגמר לבחון אותם, אמר בשקט רב ובנימוס – ווילפריד, ממחר, אין לי עוד צורך בך, תודה על מה שעשית עד כה. בחר לך את אחד מארמונות הממלכה כאות תודה על שירותך עד היום והעבר לשם את משפחתך כדי שתוכל לבלות בו את שארית ימיך, מעתה אני אוחז במושכות.
לזה לא ציפה ווילפריד הגיבור. יכול היה לבטל את סטפן, לומר לו שאינו מנוסה, שהצבא יישמע לו – לווילפריד, שיכבוש באמצעותו את הממלכה כולה ושגם האל יהיה בעזרו, כי ראה ברוב חסדו את פועלו, של ווילפריד, למען הממלכה בשנים האחרונות ואת אי רצונו המובהק של סטפן במלוכה ולכן גם את חוסר הבנתו בעניינים החשובים, אבל ווילפריד הגיבור לא היה איש רע כלל וכלל. מאוכזב ומופתע כאחד הוא החל להסתובב באולם הגדול אנה ואנה, ניצוצות רשפו ממנו, מאופק אך נחוש מילמל מיני מילמולים, נופף את אצבעו מול פניו של סטפן, שוב ושוב הרים כלפיו את אצבעו, רוח רעה החלה לנשב ולהעיף מכל הבא ליד כאילו ווילפריד הגיבור העיר את איתני הטבע כנגד סטפן "אתה עוד תשמע ממני" סינן מבין שפתיו ויצא ברעש רב.
דבריו של ווילפריד היו מעוגנים במנהגים ובחוקים עתיקי יומין. מעמדות נקבעו עוד לפני שקיבלה על עצמה ממלכת הקרולינגים את האמון בכוחו של אדוננו ובשילוש הקדוש, בטרם לקחה על עצמה את עולה של הכנסייה הנוצרית. פשוטי העם לעולם לא התערבבו עם אציליה. מעמדו של אדם עבר בירושה מאב לבנו ובנות לא ירשו כלל. לכלוך עבודת השדה ורעיית העדרים דבק בעור האיכרים כל כך עמוק, שלא ירד אף ברחצת בית המרחץ של יום חג. למעשה, אצילים מעולם לא פגשו איכרים ואם כן, כנראה שלא ראו אותם ממש. היה זה המעמד הנוסף, שנקבע לו רף ביניים ומי שנמנו עליו הילכו בין האצילים ולבין העניים, גבו מאלה מיסים ומסרו אותם לאחרים כשהם לוקחים לעצמם אחוזים לקיום מעמדם, אבל אני לא ידעתי את כל אלה באותו יום זולת העובדה שהיתה ידועה לכל, כי עונשי גוף כבדים נקבעו בחוק למי שחצו את הקווים, כולם נשמעו לחוקים האלה. כולם חוץ מסטפן המלך ומסתבר שגם אני. כל גופי רעד מכל ההתרחשות שהייתי עדה לה, בייחוד מהאיום של ווילפריד הגיבור. פחדתי, כי בעוז נחתה עלי ההכרה מה גדול הסיכון שלקחתי על עצמי ובוודאי גם על בני משפחתי.
מה שקרה אחר כל אלה, היה מאוד מבלבל. אותי בוודאי. לא הבנתי כיצד אהפוך למלכה בזמן שנקבע, מה יהיה עלי ללמוד כדי להתאים - נימוסים? ריקודים? כיצד אשנן את כל המצופה ממני ואנהג בהתאם? הרי בנות אצולה מתכוננות למעמד כל חייהן עד הגיען לפירקן, ויותר חשוב מזה – כיצד אגרום לכל אצולת החצר להעריך אותי? כיצד אגרום לסטפן להמשיך ולראות בי שווה לו? האנשים, שלפי לבושם ניחשתי את תפקידם, התרוצצו במבואה הגדולה אנה ואנה ולא היה איש אשר יורה להם להעצר וללכת איש איש למקומו ולעשות את אשר מוטל עליהם. באין ראש הגוף מפרפר. זמן רב נמשך המחזה הזה, עד שסטפן כחכח בגרונו והחל לדבר, תחילה לעצמו ולאחר שהתגבר קולו נאם נאום יפה, על יכולתו של מלך לפעול מתוך ערכים שלמד ממוריו עתיקי היומין כפי שכתבו אותם בספריהם, אלה שמילאו את ספרייתו, על כך שהנסיכות תהיה שקטה ותשמח להכיר את מלכם החדש ביחד עם מלכתם, ועל כך שעליהם להזדרז ולהכין את הטקס המשולב כך שיהיה מוכן תוך שבעה ימים לכל היותר ועוד הוסיף, שהטקס ייערך בחצר הארמון ולא כמקובל בכנסייה, יש חשיבות לסמליות, אמר, וטקס כלולותינו ייערך קבל עם ועדה. כרוז ייצא עוד היום לכל רחבי הנסיכות להזמין את כל נתיניו בלי יוצא מן הכלל ליטול חלק ביום השמח, אמר סטפן בסיום דבריו. ידו העדינה אחזה בי בחוזקה כל אותה עת, נתלחלחה עוד ועוד ככל שקולו התחזק אך הפסיקה לרעוד כבתחילת הנאום. אני, לא הבנתי עד סופו את משמעותו. וכשנשתתק, נפנו כל האנשים במבואה לכל הכיוונים, כנראה כדי למלא את משימותיהם ואז הרמתי מבטי אל סטפן ואמרתי בקול רועד שאני לא בטוחה שאני יודעת מה יקרה מכאן והלאה. את פחדי מהמעמד פחדתי להסגיר. יש לנו שבוע להתכונן אמר סטפן, בשבוע הבא אני אוכתר למלך ואותך אקדש להיות מלכתי ואשתי, על כן אני צריך להזדרז עתה אל אביך לבקש את ידך, כי הייתי צריך לעשות זאת תחילה. אני מאוד מקווה, אמר תוך נפנוף ידיו שהוא ימחל לי שלא עשיתי זאת.
דהרנו לבית אבי ואמי על סוסתו הנאמנה של סטפן דהירה מטורפת במורד ההר אל הכפר. סטפן ניווט את הסוסה בשקט בלתי רגיל. לא דבר של מה בכך היה העניין הזה, שהוא החליט לשאת לו לאשה אחת מפשוטי העם וברור היה שבאופן כלשהו ישתנה מעמד משפחתי רק שלא היה ברור לי עדיין איך. חתונות חתמו בריתות בין משפחות אצולה, לא בין משפחות איכרים. לא היה שום נוהג לגבי חתונה כזאת שהיא עירוב מעמדות, הרעד שאחז בי מקודם טרם עזבני.
ודאי שאבי מחל לו, לסטפן בשמחה, בעיקר כי בכל הירחים האלה בהם הפך סטפן בן בית אצל משפחתי, למדו אבי ואמי לאהוב אותו מתוך חשש ברור שהוא ייעלם יום אחד והעובדה שלא חיפשו חתנים אחרים עבורי, הוכיחה עד כמה שמחו בו. אחיי הקטנים שיחקו איתו כאילו היה אחיהם הבכור והוא לימדם קרוא וכתוב ומעת לעת הביא להם ספרים מהארמון כדי שיתאמנו בקריאה משובחת. הסערה בה פרץ סטפן לביתנו, משאיר אותי מאחור עם סוסתו כשאני רועדת מבולבלת לחלוטין, הדביקה את כולם. אבי חיבק אותו תחילה כדי להרגיעו וכששמע מה בפיו, כרע ברך לפניו ובדמעות הצליח להגיד "אדוני המלך". אין לי חרב להוציא מהנדן אמר סטפן בבדיחות, אך מהיום תהיה אביר האחוזה. בכנות אומר שלא חשבתי עד הסוף על תוארך ועל הסידורים הכספיים, ברור שלא תצטרך לשלם את מס הנישואין כמקובל, צחק, אני מבטיח שעד מחר בזמן הזה אשלח אליכם שליח עם ספר ההודעה.