הרגשתי שאני חייבת להסביר להם את סבלות הנשים בכל מלחמה, לספר על אלה הנשארות מאחור ללא מפרנס להשען עליו, על אלה המשלחות את ילדיהן הצעירים לחופשי, לחפש לעצמם פת לחם כי בבית אין, כי אין דרך בה נשים יוכלו לפרנס את עצמן, לא בימות שלום ובוודאי לא בימי מלחמה.

לא שמעתי אף אחד בחדר הזה הוגה תוכנית שיש בה פתרון שאיננו אלים. שמעתי פתאום את עצמי מדברת, משסעת את הדובר האחרון: אתם צודקים, צריך לעשות הכל על מנת להרחיק את ווילפריד הגיבור מתוכניותיו, מפתח ביתינו, אבל האם אתם יודעים בוודאות שפניו למלחמה? בדקתם כי עומד לרשותו חיל גדול? הס הושלך בחדר. רק עם השקט הבנתי באיזה קול קר וקשה אמרתי את הדברים והוספתי ואמרתי בקול רם את כל המחשבות עליהן חשבתי קודם, המחשתי את המראות שעברו קודם בראשי בתיאורים קשים. ברור היה לי שבזמן שאנחנו אוספים כסף להעסקת חיילים יכול גם ווילפריד לעשות את אותו הדבר, אלא שגם ברור לי שכאשר מרגלים יספרו לווילפריד שאנחנו מחמשים צבא, זה יהיה הניצוץ שידליק את אש ההתחמשות שלו. גם את זה אמרתי באותו קול קשה.

כל אבות אבותי היו לוחמים, קם סטפן ממקום מושבו, התחיל לנאום ובכך הורה לי למעשה ליסוג. בקול רך וכמעט לוחש, אמר את דבריו, אך כיוון שדברי גרמו עוד קודם לשקט, דבריו נשמעו עד קצה האולם. אתם מכירים אותם רק בזכות גבורתם בשדה הקרב, רובם ודאי מתו על חרבם, לא לפני ששפכו דם רב וגרמו להרבה יתמות, אבל, מסכנות, חרפת רעב ולא מעט אונס. אני גדלתי ללא אב. אבי, המלך יוהן היה אחד מאותם גיבורים שמתו על חרב – רק וולפריד הגיבור יוכל להעיד עד כמה גיבור היה, כי בזכות מותו באמצע הקרב הנהיג הוא, ווילפריד אותנו ואת הנסיכות שלנו לתקופה של שקט ושלווה, בה ראינו ברכה בעמלנו. כאן הגביר סטפן מעט את קולו ונדמה היה שכולם מרותקים אליו, תקופת השקט היתה כזו, רק בזכות העובדה שווילפריד עצמו לא שש אליי קרב, אלא חתם חוזי שלום עם מי שהיו אויבנו ודאג למארג חיים אשר פירנס את החוזים שהוא עצמו כתב. כל אלה הם סימנים לכך שאין הוא מתכוון בערוב ימיו לגייס צבא ואין בכוונתו לצאת אל שדה הקטל רק כדי למות כגיבור. את התואר הנכסף הזה הוא נושא בגאון כל ימיו והרי אני מכיר אותו היטב, אתם יודעים, את עול חינוכי אני חב לו, על כן, כדאי שנכלכל את צעדינו ונחשוב כיצד אנחנו משיבים לו את כבודו ללא שפיכות דמים, כי אני מודיע לכם כאן ללא כחל וסרק – אני אינני גיבור ואינני מתכוון להיות כזה! גבורתי נמצאת בין דפי הגוויל שאני כותב יום יום. גבורתי בחוכמה ובחינוך, לא בחרב. אם נגזר עלי למלוך - אעשה זאת בדרכי שלום שיגרמו לכולנו ליהנות מפירות השיגרה, השלווה והשגשוג והשנים האחרונות הוכיחו לנו שזה אפשרי. 

הוא דיבר על המניעים לחיים מעניינים לצד האמנות והיצירה, ההמצאה ושימור מסורות העבר גם ללא הריגוש של הלמות תופי הקרב הקרבים, ללא נחלי דם, על שיתוף הפעולה בין שותפים לדרך. הוא דיבר על תוכניות שאנחנו, הוא אמר אנחנו כשהוא מצביע עלי, הוגים ימים כלילות על מנת לטייב את החיים עבור כולם. ההס שהיה שרוי קודם באולם הפך לויכוח מאוד קולני ובסוף נאומו הפך הרחש לקול הסכמה גדול שתמך בסטפן. כל מה שסטפן היה זקוק לו על מנת להשאר עוד מעט על כס המלוכה ולא לברוח.

אולי ישקול מלכי חילוף תפקידים עם מלכתנו הנחושה? שמענו קול בוטח מהצד השני של האולם, שאינו מתחשב במאום בנאומו הנפלא של סטפן ובהסכמת חברי המועצה, לא עת היא לרפיון שרירים. בלעתי את רוקי פעם ועוד פעם והשקט באולם העמיק ככל ששקט יכול לעשות זאת. ניסיתי להבין מצד אחד מי היה הדובר ומצד שני רציתי לאחוז בסטפן לפני שיתמוטט מחמת העלבון הקשה. אין תקדים לזה שאשה תשלוט. אין תקדים לזה שאשה שמוצאה אינו אצילי תאחז במושכות השלטון. אין תקדים לזה שאשה תירש את בעלה המלך בעודו בחיים כשהיא מזיזה אותו מכסאו ללא סיבה כתובה בספר החוקים.

 

אין זה מצב שיכול להמשך ימים רבים אמר הקול והפעם כבר יכולתי לזהות שהדובר הוא האב קרל, האב הסמכותי שכבר הציל פעם את סטפן ממרד כשווילפריד הגיבור שאט לחדר הזה ממש, על גבי סוסו. כל המועצה הזו מבינה שמיום שעלית על כס המלכות, הוד מלכותך, פנה ישירות אל סטפן, המלכה רוזי היתה זו שהחזיקה את מושכות שלטונך, היא מצויה בסבך הפוליטיקה כל יום, גם כשהיא על מיטתה כורעת ללדת, גם כשהיא מגדלת את ילדיך הנסיכים וגם כשהיא מנמיכה עצמה למענך. מעומק לבי אני מודה לאדוננו על מזלנו הרב לחיות בעת של שינוי גדול כל כך! רק אדוננו יכול היה לזמן זיווג מוצלח כל כך, מן השמיים היתה בחירתך הקדושה, ברוב חוכמתך בחרת בה והכנסת אותה אט אט לתפקיד. המהלך הושלם היום בנאומך זה, שנאמת זה עתה, בו בין המשפטים אמרת בקול ענות חלושה כי אתה מפנה עבורה את הכס. אני מוכן אדוני לכל עונש על דברי אלה, אך אם תשקול אותם היטב, תיטיב לראות שאת טובתך ביקשתי כאן בדיוק כפי שאת טובת העם כולו.

את המשפט האחרון אני לא בטוחה שכולם שמעו, כי התחיל רחש לא נעים בחדר. פה ושם ניסו חברי המועצה לשסע אותו בשאלה או באמרי זעם, היו שניסו להתנכל לאב קרל אך סטפן הורה בהרמת יד לזקיפים השומרים על הדלת להשגיח עליו. הוא קם ממקומו, הרים את ידו והס הושלך שוב. האב קרל היה איש גבוה במיוחד, בעל קול עמוק שנדמה לי לעתים קרובות כמלטף. מעולם לא חשתי שיש לו חיבה כלפי, אבל הבנתי שהוא קיבל עליו דין שמיים וכיוון שסטפן בחר בי להיות מלכתו, הוא מעולם לא ערער על כך. הוא היה האיש שאפשר היה לסמוך עליו תמיד שהוא יתמוך בישיבות המועצה בחוקים שאציע ובלבד שאנקוט בנימוקים מספיק משכנעים, מספיק נשענים על ההגיון המקובל.

דבריך, האב קרל, מעניינים מאוד. שאר רוח רב נדרש לאדם כדי להגיד אותם, ענה סטפן, אני מעדיף שלא להגיב עליהם מיד. המועצה הזו תתפזר עד אשר אכנס אותה שוב, בינתיים אני פורש כדי לשקול בכובד ראש את דבריך החכמים ואל יעז איש לגעת בך, האב קרל, כי חי נפשי, אעניש אותו בעונש הכבד ביותר אם כך יעשה. הוא הושיט לי את ידו שהיתה איתנה מתמיד. יכולתי לראות זיק של שמחה באגמי התכלת בעיניו. הרכנתי מבט כדי שאיש לא יוכל לקרוא את אשר התחולל בנפשי. לו הייתי עדיין אשה מאמינה, הייתי אומרת שיד האלוהים כיוונה את האב קרל לדבריו אלה, אבל כיוון שנעדרתי את הזיק השמיימי, הייתי מבולבלת עוד יותר. מבולבלת כיוון שלא יכולתי לתאר לי את אשר יקרה אחרי שנצא את חדר הממשל ובעיקר לא יכולתי להבין איך ידע האב קרל להגיד את דבריו בדיוק היום.

הדרך המובילה לחדרנו מעולם לא היתה ארוכה כל כך כמו באותו יום בו אחז סטפן בידי והוביל אותי למקום מבטחים. בפנים חתומים ובצעדים בוטחים נכנסנו לחדרנו, סוגרים את הדלת מאחורנו ורק אז חיבקני סטפן אליו בחיבוק אמיץ וליטף את שערות ראשי כפי שנהג לעשות לאחרונה. עמדנו כך זמן ארוך, שותקים, עד שהרחקני מעט מעליו, חפן את פני בידיו הרכות והיישיר מבט אל תוך עיני. יש לנו מוצא, אמר בפנים מחייכות. כאילו בהזמנה הגיע האב קרל עם הרעיון הזה. אם את מוכנה לקחת אותו על עצמך אני אתמוך בך בכל דרך אפשרית. הוא אפילו לא חשב לתבוע את עלבונו, להטיח בי את אשמתי כי עשיתי יד אחת עם האב קרל. מהיכן שאב את רוחו השלווה הזו? מאיזה חומר קורץ אהובי? 

התרחקתי ממנו ונפניתי ממנו. פחדתי מאוד. פחדתי להתלהב ופחדתי לסרב. היה לי ברור שכל תגובה שלי תזכה לתגובות קשות. ההתנהגות של סטפן היתה מאוד משונה בעיניי, הרי הרגע לקחו לו את המלכות והוא לא יוצא להגן עליה, מצד שני הרי זה עתה קיבל את החופש לו ייחל ואת זאת יכולתי להבין. 

העם לא יקבל את הרעיון, אמרתי. הפעם יעלה על הארמון ברוב זעמו ולא יעצור בגלל דברי חלקות. שלא כמוך, איני יודעת מה להגיד, אולי האב קרל מבין בחוכמתו דברים שבני תמותה רגילים לא יכולים להבין. גם אני למען האמת לא מבינה אותם ממש, אמרתי כמעט בבכי. אבל תחשבי על ההזדמנות שלך לעשות את כל השינויים שרצית לעשות, ניתן בידך הכוח לקבוע אותם. את תקבעי איך, מתי ובאיזה קצב, התלהב סטפן. אני אסכים לכל מה שאמר האב קרל בתנאי אחד, אמר ועיניו זרחו באופן בלתי צפוי, את תאפשרי לי ברוב טובך לכלות את ימי בספריה ובלילות אהיה שלך, צחק והניף אותי אל על כשרגליו גם הן כמעט ואינן נוגעות בקרקע. 

האב קרל מצא עבורנו את הפתרון המושלם, צהל והטיל אותי על המיטה כשהוא לגמרי משועשע התחיל לפרום את שמלתי. זו היתה הפעם הראשונה מאז נישואנו שעצרתי אותו בזעם מה. לא עכשיו סטפן, גערתי בו כאילו היה ילד שאכל ממתקים יתר על המידה, אנחנו צריכים לחשוב. ככה אנחנו חושבים הכי טוב, אמר והמשיך לפרום ולנשק. משום מה הרעיון שהיה אמור להעליב אותו ולהשאיר אותו קרוב ככל האפשר אל התחתית, רומם את רוחו ואת זכרותו. עד שלא נשמע קול שאגתו שאותת כי הגיע אל פורקנו, לא יכולתי להפסיקו וגם לא כל כך רציתי. נעמה לי התלהבותו. דימיתי את כל חברי המועצה עומדים מאחורי הדלת לפי סדר חשיבותם ומאזינים לקולות אהבתנו. היה לי ברור שהם מפרשים אותם כקול הכנעתי.

הרעיון שאני צריכה לקחת את מושכות השלטון לידי היה נבון. התקופה הקצרה בה כיהן סטפן היתה הרסנית לגמרי עבורו. שינתה אותו לחלוטין. כנראה שווילפריד הגיבור בכל זאת גידל אותו לא לאהוב את מנעמי השלטון, הרי הוא חשב שיירש אותו בקלות על ידי כך. ידעתי עתה שהתוכנית הגדולה צריכה להיות חילופי תפקידים בשקט יחסי. המועצה התרגלה כבר לנוכחתי בישיבותיהם, התרגלה לעובדה שאני מאיצה בהם להסכים לחוקים שלי, גם אם הם לא מבינים אותם, הם התרגלו לעובדה שסטפן מצדד בי. איך אגרום גם לעם לחשוב שלמרות שלא נולדתי לאצולה אוכל להנהיג אותם? ואז התחילו הספקות לחלחל לתוכי – למה בעצם אני צריכה את זה? חוץ מזה שבאמת נהניתי מהעבודה שזימן התפקיד.

אנחנו לא נשנה דבר כלפי חוץ אמרתי לו בעודי קמה מהמיטה לעבר החלון, ממנו הציץ ענן כבד שעמד מעל אגם המראה, לא יהיה כל טקס, לא יהיו כל חילופי שלטון רשמיים, אף אחד לא יודיע דבר על מעמדות חדשים, רק חברי המועצה ידעו למי הם צריכים מעתה לייעץ, מי בעלת הסמכות הגבוהה יותר, השאלה היא רק איך אנחנו אומרים זאת לאב קרל? איך נספר לאב ארניק כשנפגוש אותו? איך נשמר את הכבוד שרוחשים לך?

כשחזרנו אל חדר הקטיפה הכחולה, לאחר כמה ימים ולילות בהם בקושי עצמתי את עיני, מוטרדת ממחשבות על השינוי הגדול שחל במעמדי ומהשינויים שאוכל אולי לחולל, או לא, כולם היו דרוכים לשמוע איזו החלטה נפלה ביננו. סטפן נאם נאום ארוך ורך כפי שהוא יודע. הוא שיבח את האב קרל על עינו החדה, על ליבו הישר ועל פיו האמיתי, הוא שיבח את חוכמתי וסיפר להם על ההתייעצויות הרבות ביננו, הודה בכך שיש בדבריו של האב קרל מן היושר והצדק האולטימטיבי, אבל הדגיש כי צריך לנהוג בחוכמה בעת חילופי השלטון ואף גייס להפתעתי את רצון האלוהים כחותמת סופית. הזהיר אותם לבל יחמקו השינויים האלה מהחדר עד אשר תבשיל העת הנכונה לספר לכל העם ושבינתיים הוא יפרוש לספריה וביקש לדעת בהרמת יד, מי מחברי המועצה תומכים בהסדר זה וכל הידיים הורמו ללא היסוס. סטפן הפך אותי למלכה שלטת.