בלי תיאורים, בלי סיפורי משפחה, בלי סיפורי עבר. את כל אלה תשאירי למטרה אחרת ולא זו שהצבת לעצמך לפני שהתחלת במלאכה הקשה. אני חושב שאת צריכה לשוחח עם האב ארניק, כדי להשען על חוכמתו הרבה ועל חוכמת הכנסייה. בעיקר כי הרשימות שלך מציינות כל כך הרבה פעמים מהו רצון האלוהים. אני אשלח אותו אליך, אמר ושלח ואני, מצאתי סיבה נוספת לכעוס עליו, כי לא חשבתי שזו העזרה שאני צריכה. שלום בתי, ברך אותי האב הקדוש בפניו הטובות, אך את חרדתו ראיתי בעיניו העמוקות. סטפן לא בדיוק הסביר לאב ארניק את סיבת זימונו אל הארמון.

בימי ראשון נהגה משפחתי ללכת למיסה בכנסייה, זו שהיתה במרכז הכפר לפני השריפה הגדולה. היתה זו כנסיית עץ שהנשימה בה היתה קשה, מרוב צפיפות ומחנק. הכומר, האב גרהרד נהג להרעים בקולו מדי שבוע "חוטאים!!!" "חוטאים!!!". כשהייתי ילדה קטנה, לא הבנתי מה עשינו רע, מה מכל אורחות חיינו הפחיד כל כך את האב גרהרד, שכה שיסע בנו את איום יום הדין ואת תיאורי הזוועות של אש הגיהנום. גברת מרתה, שכנתנו בקצה השביל המוליך לשדות, היתה אשה גרומה, בעלת שיער דליל וסימני מורסות שהחלימו על פניה, ישבה תמיד בשביסה הלבן במרכז הכנסייה ונהגה להאנח בקול רם, לאורך כל הדרשה, כשהיא משמיעה תוך כדי כך יבבות, כל אימת שהאב גרהרד הרעים בקולו ואיים בעוד אחד מאיומי הגיהנום, או תיאר עוד תיאור מדוייק של מנת הייסורים שיחוו שם החוטאים הכבדים ביותר. אולי האב גרהרד ניזון מיבבותיה של מרתה, אולי הוא תכנן כך וכך איומים אך מרתה ביבבותיה עודדה אותו מבלי משים לשלוף עוד כמה בזמן הדרשה ולהציגם באור עוד יותר מפחיד. אחת לכמה דרשות כאלה, היתה מרתה מתעלפת. נופלת על כל מי שישב לידה. בדרך כלל היו אלה בעלה, אמו המבוגרת, בנותיה שאף את ראשן עיטר שביס דומה לשלה ובניה שלא העיזו לזוז ולו כדי להתגרד, שמא תאנח אימם אנחה אחת יותר מדי. הם כל כך פחדו מדברי הכומר, שלא נתפנו להעיר את גברת מרתה, אמם, מעלפונה. זה היה האות לחרדה שלי להופיע ולהפחידני יותר משהפחידו אותי איומיו של האב גרהרד: ראיתי בעיניי רוחי את כל משפחתי נפרדת מנשמותיהם שעפו, מעשי קסמים, מעלה מעלה.

בדרך הביתה מהכנסייה בתום הדרשה, השתדל אבי הטוב לבאר לנו את מה ששמענו וראינו קודם. תמיד היה לו הקשר כלשהו בין המילים המדוייקות של הכומר, לבין מועד ההתעלפות של גברת מרתה. אמא שבדרך כלל לא הימרתה את פי אבי, ציחקקה וביטלה את דבריו כלא מאמינה להקשרים שמצא ואף הצטלבה פעמים אחדות כדי להוכיח שהכל בידי אלוהים. אבל אבא זכר את כל ההקשרים בדרשות הקודמות וגם ציין אותם, כשהופיעו ברצף, השפעתם עלינו היתה גדולה יותר וכך, עד שהגענו לפתח ביתנו, כולנו כבר צחקנו ועלזנו, מוכנים להחלפת הקודש בחול, בגדי חג לבגדי עבודה והנה יצאנו שוב לשדה, לעבודת יומנו ואת הפחד שאחז בנו השארנו מאחור.

סיפרתי את הסיפור הזה לאב ארניק מיד כשנכנס. לא תכננתי לעשות זאת, אלא שכשנכנס לחדר בהפתעה ודמותו הטובה נגלתה אלי, שב אלי הזכרון הניגודי הזה של ימי ראשון, כאילו זה עתה התרחש. האב ארניק חייך ואמר שהוא שמע מפי שני סיפורים גלומים בסיפור שסיפרתי לו: האחד – על אבא מגונן שבחוכמתו הרבה שמר על נשמתם הזכה של ילדיו ככל יכולתו, והסיפור השני, היה על קהילה שחיה במצוקה וברעב, שהרי ברור שגברת מרתה התעלפה מרעב ומתזונה דלה והכומר – מרושע, התעמר בהם וחשב שבכך סלל דרך ישירה אל אלוהיו או שמא הרוויח מכך איזו נחת רוח. לו היה בכוחו, של האב ארניק, היה דואג להעביר את האב גרהרד מתפקידו ומציב אותו במנזר שלו, סנט בנדיקטוס, כדי שילמד דרך ארץ וישרת כהלכה את אלוהיו. לא חמקה ממני המילה "מציב" שהשתמש בה. בדיוק בגלל זה אתה כאן אבי הטוב, אמרתי לו, תוך שאני מודה עתה, בתוכי לסטפן על שזימן אותו. 

מחשבות רבות עלו בי מאז שעברתי לגור בארמון לצידו של בעלי הטוב והמיטיב, ומאז שנולדה ביאטריצה והפכתי אם, עוד ביתר שאת עינו אותי מחשבות אלו, שכן, אין בי דאגה שמא לא יהיה חלב בשדי להאכיל בו את בתי, אותה ילדתי בצער רב כפי שהתכוון אלוהים כנראה בבריתו הראשונה, שלא כחששן של כל האמהות שהכרתי בהתבגרותי, כי מזוני קבוע, טרי וטוב. חשבתי כי צריך לחדש הידברות בין כל המעמדות בנסיכות, כולל אציליה, איכריה ושאר האנשים החופשיים בשיתוף כמובן עם הכנסייה. חשבתי שכמה מאורחות חיינו הם פרי טעויות והרגלים שנתגלגלו בלא רצון רע של אף אחד. אם נסיר טעויות אלה מדרכנו, כולם ירוויחו ואין לי ספק שכאשר אנשים מרגישים בטוב, הם יודו לאלוהים בכל הדרכים שבן אנוש מכיר. הצעתי את עזרתי לסטפן, להאיר עיניו במקום שהיה נסתר ממנו עד עתה וחשבתי שאתה, אבי הטוב תוכל להיות לי למדריך ולכוון אותי לטוב, כפי שעזרת למלכי למצוא את דרכו המיוחדת בעולמנו זה. אמרתי והתכוונתי.

כנראה שהתרגשתי ביותר כשדיברתי אל האב הקדוש. מעמד זה היה חדש לי, לא זכור לי שדיברתי כך אי פעם עם כומר כלשהו, למעשה לא זכור לי שאשה כלשהי מכל הנשים שהכרתי דיברה כך עם סמכות רוחנית כלשהי. הדבר הכי דומה לכך היו אנחותיה ויבבותיה של הגברת מרתה שכולם ידעו שמזינים את האב גרהרד. הדמעות שירדו על לחיי כנראה דיברו אל ליבו של האב ארניק ביחד עם מילותי.

סוד גלוי הוא בתי, אמר האב ארניק, שנשים הן השביל המוליך אל חיק הנצרות. כל כומר מתחיל, המגיע לראשונה אל צאן מרעיתו יודע שעליו לכבוש את לב הנשים והן אלה שיובילו את האלוהים אל לב הקהילה כולה להעמיק אמונתם באדוננו, ואת גבירתי תהיי המשכוכית, השה המוביל של העדה כולה. למן ימיהם של אודין ופרייר, אלוהיהם הקדומים של השבטים שלנו, המשיך האב ארניק, נשות הקהילה הן אלה שהיו פתוחות לקבלת האלוהים בכל צורות התגלמותו, אולי מפחד השינויים הדפו אותן הגברים אל מקומן הנחות. מעט מאוד גברים רוממו את נשותיהם, כפי שאני רואה שהמלך סטפן מרומם אותך, בתי. כנראה שלא בכדי נעשה הדבר, כנראה שתפקיד גדול נועד לך מאת אלוהינו. 

כאן פצח האב ארניק בנאום ארוך על תפקידה של הכנסייה כאחראית על סדר החיים כפי שהורה האל כל יכול, על כך שהחוקים העיקריים כתובים בכתבי הקודש וככל שאנחנו פועלים יותר על פיהם, כן יהיו חיינו מסודרים יותר והרמוניים יותר, איני טוען בתי שמקבץ החוקים שאת חושבת שצריך להכתב אינו נחוץ, אמר, אך חושש אני כי הוא עלול לבלבל את המאמינים. הכנסייה, בעבודת קודש בכל יום ראשון מחדשת את החוזה הזה בין האדם לאלוהיו על ידי תיווך הכמרים המסבירים בשפה המובנת לכל בדרשותיהם את עיקרי הדת והחוק, כל מאמין יודע בדיוק היכן מקומו ואיני רואה מדוע צריך לערער על כך. 

לא לערער אבי, כי אם לחזק, אמרתי. איני מתכוונת לשנות סדרי בראשית כי אם אחרית. איני מתכוונת כלל לגעת באותם חוקים שכבר כתובים, אלא דווקא באלה שעוברים בעל פה, משתנים לפי גחמת האדון ולכן לא נאכפים וגם, חשבתי להוסיף כמה משלנו. זו הסיבה שביקשנו, מלכי ואני את עזרתך והנחייתך, אמרתי. ראה אבי, כמרים כמו האב גרהרד לא רק שאינם מקרבים אל הכנסייה כי אף מרחיקים ממנה. תבונת האיכר, אף כי לרוב אינו יודע קרוא וכתוב, רבה ממה שניתן לחשוב. חוכמת האשה הדואגת לגידול ילדיה ומנהלת את כל צרכי הבית חשובה לאין ערוך. חשיבות הידע שהאיכר משתמש בו לצורך עבודתו היומיומית רבה יותר ממה שנהוג לחשוב כאן על ההר, ואם נבון הוא מספיק כפי שאני נוטה לחשוב על אבי, למשל, אז מאגר הידע שלו כולל גם את זה של אשתו וילדיו, כי יחד עם חשיפתם של ילדיו לחיים, גם הוא צובר ידע נוסף, כי לכל ידוע שילדים רואים גם את שמבוגרים לא רואים מחמת ההרגל, והנשים, עליהן דיברת ובדבריך נגעת בעמקי נפשי, הן נתונות לחוקים קשים ביותר: דת המלך היא שאם ילמד איכר את בתו קרוא וכתוב יתלה הוא ביחד איתה בככר הכפר, אם תימצא אשה אשר תרפא את בן שכנתה לפני הגיע הכומר לומר תפילה אחרונה לעילוי נשמתו, תואשם זו במעשי כישוף ותישרף על המוקד, והיה ורקחה שיקוי כלשהו מצמחי הגן אותם הצמיח בורא עולם, ידאגו שהמדורה עליה תישרף תהיה נמוכה על מנת שיגברו יסוריה. אנא אבי ראה נא את הטוב שאני מבקשת עבור כולם: העניים והאצילים, המשכילים והבורים כאחד.

אני חולמת אבי מחד, על כך שנשים לא יצטרכו להרכין ראשיהן לפני גבר העובר לידן על השביל, על כך שגברים ישאלו בעצת נשיהן החכמות ועל כך שאסור יהיה להשיא אשה כנגד רצונה, גם לא בת אציל, אמרתי לאב ארניק שכל הזמן הזה הקשיב רב קשב, ומאידך אני חולמת על חוק בו ייכתב בבירור שהחיטה שמצמיח לנו האל הטוב שנה אחר שנה, אמורה להזין גם את מגדליה, העמלים קשה יום אחר יום, הם ובניהם ובנותיהם, לפני שחזירי הארמון מפוטמים ביבול הדשן כדי שיהיו ראויים למאכל אוכלי החינם, אגיד לך משהו נוסף אבי, כשהתבוננתי מהתצפית שבקצה ההר על הכפר שלנו למטה, והפניתי מבטי אל האופק המרוחק, אל הרי הלהב, כנראה כפי שעושה ציפור במעופה, הבנתי שיש דרכים שונות להתבונן על אותו הדבר בדיוק: את הכפר הכרתי עד אז רק מהקרקע, מהשבילים שזורמים בהם מי השופכין של המשפחות הגרות בו, מלמעלה הכל תאם את המילה החדשה שלמדתי מבעלי-מלכי – "פסטורלי". עד לאותו רגע לא יכולתי לדמיין את פירוש המילה, הגם שהוא השתדל מאוד להסביר לי, אפילו הציורים היפים בספרים מספרייתך, אותם הראה לי כדי לבאר לי את המושג, לא דמו למה שראו עיניי באותו יום. 

מה שאני מתכוונת להגיד אבי, זה שההסתכלות מגבהים שונים וממקומות הימצאות שונים, יכולה להיות אולי מסוכנת למי שמפחד לצרף אחרית לראשית, אך יכולה להיות נפלאה למי שמעריך כשרונות וחשיבה בוראת מחדש. תרשה לי להניח שאתה דומה יותר לסוג השני, שאם לא כן לא היית יכול לקיים את רעיון תרגום והעתקת הספרים. לכן, רציתי לספר לך על הרעיון הראשון שחשבתי עליו: הקמת אסם מרכזי בכל כפר, אליו יפרישו בעלי האדמות תבואה לפי החלק היחסי של גודלם. תכולת האסם הזה תשמש את האיכרים בכפר, שיישארו ללא תבואה מספיקה בחורף. איכר יהיה זכאי לקבל את חלקו היחסי מהאסם הזה, רק אם אדונו מרוצה מעבודתו כל השנה, כדי שלא ייווצר מצב שבו עצלנים יזכו מן ההפקר. אמרתי מהר לפני שאתחרט על דברי. דמעותי יבשו עוד קודם, עתה החליף אותן הפחד הישן מקולו הרועם של האב גרהרד, אולי בגלל זה נבהלתי כל כך כשראיתי את דמותו של סטפן מאחורי גבי, שכן לא שמעתי את צעדיו הרכים כשנכנס לחדר. 

סטפן הביט אל תוך עיניי כמו שהיה רגיל לעשות ברגעינו האינטימיים, נבוכתי כי לא היינו לבד. צריך מאזן טוב גם כאן, אמר סטפן כשהוא לא מסיר את עיניו משלי ולו להרף, צריך שכל חוק חדש יתבסס על מקומם הטבעי של כולם, שימשיכו האיכרים לשאת עיניהם אל האצולה ואל המלכות ושכולם יחד לא יאבדו את מורא הכנסייה והנצרות שהיא כה חדשה בקהילתנו, רק בת מאות שנים בודדות. צריך שלא יווצר בלבול כלשהו בהבנת החוקים החדשים, שיהיה ברור שהם נבנו על הקיימים ולא באו להחליפם, כי אנשים מבולבלים מבקשים סדר מיידי, ואני מאוד חושש מכך שיחפשו אחר סדר שלא נאהב. לא הייתי בטוחה בטיבם של דבריו – האם תומכים בי אם לאו? כן יהי, אמר האב ארניק בקולו הרך והרגיעני. האב ארניק ידע לקרוא את סטפן כספר פתוח. אעזור לכם ככל שיותיר לי האל, מעולם לא פגשתי אשה מופלאה כמוך, מלכתי. הצטלב, העניק לסטפן מבט רך מתמיד. רצוני נעשה.

חסד גדול ניתן לי וביד רחבה, נכון אבי? שאל סטפן את האב ארניק כשאינו מוריד את עיניו משלי. היזהר בני שלא תתגרה בגורל, השיב לו האב ארניק ופניו הפכו מפוחדות, היזהר בדבריך כי אלת המזל מחכה בפינה ביחד עם השטן. סטפן עדיין היה עמוק בתוך עיניי כשהוא אמר "משכוכית", אהבתי את השם אבי, אמר ויצא את החדר. האב ארניק קד לפני ובצאתו מהחדר הוסיף: אל תהססי להשתמש בי שוב גבירתי ובכל עת.