אחרי ההתרגשות של אתמול, לא תיארתי לי שיכולה לבוא התרגשות גדולה ממנה או לפחות דומה לה. התעוררנו עם קרני השמש הראשונות וסטפן האיץ בי שאזדרז עם כל הכנות הבוקר. כמובן שהתרשלתי בלבושי ואפילו לא כיסיתי את שיער ראשי כיאות. לקחתי פרי בלתי מזוהה מהשולחן, סטפן לפת את ידי והתחיל לרוץ בין חדרי הארמון הרבים ואני אחריו, פתח בשעטה את חדר הספריה אותו כבר הכרתי ושם, בצד ליד אחד המדפים, היתה דלת שלא ראיתיה תחילה. כל כך היתה מוסתרת מן העין.
הוא עצם את עיניי בכף ידו כשעצר אותי על סף החדר ולאחר שצעדנו פנימה כמה צעדים הסיר את ידו מעיניי. החדר היה קסום, אפילו שלא ממש ידעתי להגיד מה אני רואה. סטפן רץ בין החלונות הגדולים והסיט את הוילונות הכבדים שהסתירו מאחוריהם אבק רב שהתווסף במקומות שלא נגעו בהם לעתים קרובות. אור הבוקר הרך עמד באמצע החדר וקרן שמש אחת בודדת ניסתה לשלוט על החדר כולו. הבחנתי בכל הכדורים הענקיים שהיו נתונים בתוך רגליים מגולפות מעץ ומדפים רבים לאורך הקירות כמו באולם הספריה, אלא שכאן היו עליהם גלילים של גווילים. המראה היה יפה אולם לא ידעתי ממה אני מתפעלת.
כאן נמצא מראה כל העולם אמר לי סטפן. כאן אנחנו יכולים להפליג לכל העולם מבלי לצאת מהארמון עצמו. עיניו נצצו, כמו אמש על מרפסת התצפית וכמו כשסיפר לי על חלומות הנדודים שלו. התביישתי בבורותי. ככל שלמדתי יותר כן בושתי במה שאיני יודעת. שלא כמו אתמול על המרפסת, שם הייתי פשוט צריכה להתבונן ולנשום לתוכי את כל היופי, כאן הייתי צריכה הסבר מדוייק, שכן עד היום, מעולם לא ראיתי חפצים דומים לכדורים הגדולים האלה בחדר ולא היה לי מושג קלוש לשם מה הם נמצאים כאן. סטפן אהב להיות זה שמתווך עבורי את כל הידע החדש לי, הוא אהב להסביר לי ואהב לוודא שאני מבינה.
אלה גלובוסים שמחקים את צורת כדור הארץ, ניגש סטפן לאחד הכדורים הגדולים וסובב אותו על צירו, הכדור הסתובב וסטפן עצר אותו בבת אחת בידו השניה ושם את אצבעו בערך באמצע הכדור והראה לי "כאן אנחנו" ואז בא הסבר ארוך על מהו כדור הארץ: העולם הוא עגול כמו כדור ענק ועליו אנחנו חיים, אם נפליג מנקודה אחת לאותו כיוון כל הזמן, הסביר סטפן, ברבות הימים נגיע בחזרה לאותה נקודה, כך קראתי אצל החכמים היוונים הקדמונים. הייתי המומה ומוקסמת כאחת! המשפט הזה נשמע לאוזני טבעי בערך כמו המצאותם של הכדורים הגדולים האלה בחדר, כמו התפקיד שהם ממלאים עבור בעליהם.
הנה רק כך אני נודד: בדמיון, רוזי יקרה שלי, אל לך לדאוג. כאן אני יכול להפליג לילות ארוכים לכל מקום אליו אחפוץ להגיע, לדמיין שהגעתי לנמל מרוחק ולשבת אחר כך בחדר הסמוך, לכתוב ולספר את כל אשר ראיתי באותו מקום, מבלי שביקרתי בו ממש.
סטפן היה מקור בלתי נלאה לידע, שמחתי וגם נעצבתי. שמחתי על מזלי הטוב שסטפן נקרה בדרכי ושהוא בחר בי למרות בורותי הרבה, ונעצבתי, כי הבנתי שהידע שאני צריכה עוד לרכוש כדי להשתוות אליו הוא רב כל כך.
סטפן ניתק ממני, רץ לגרור סולם מהצד השני של החדר והוריד את אחד הגווילים המגולגלים מהמדף. הוא הסביר לי שאלו מפות ואת הסדר בהן הן מקוטלגות, אבל גם אמר שהגאוגרף הראשי מכיר את הגווילים כולם לפי סדר מיקומם על המדפים ומשתמש בחדר הזה לא מעט. מפות? שאלתי. כן, כחכח סטפן בגרונו, אלה שרטוטים בקנה מידה קטן של הארצות כולן. צריך לגייס כאן את כל הדמיון שרק אפשר – לו היינו ציפורים שעפות גבוה בשמיים, ודאי היינו רואים את הארץ כך. היוונים והרומאים שרטטו מפות, וגם לנו יש גאוגרפים ושרטטים שעל פי תיאורי הנוודים ומגלי הארצות של ימינו, מתקנים את מה שכבר שורטט מוסיפים ידע חדש ומשרטטים מפות חדשות. אצל האב ארניק במנזר שמורות בתנאים מיוחדים מפות ישנות שם אנחנו יכולים לראות את השגיאות של אלה שידעו פחות. הוא פרס בזהירות את המפה הגדולה על השולחן הנמוך שמרכז האולם, כך יכולתי לראות את כולה ועם מקל דק הצביע סטפן על נקודה ואמר – הנה הרי הלהב שראינו ממרחק כשהיינו על מרפסת התצפית, והנה אגם המראה שלנו משורטט בתכלת, ממש לידו מצוי הארמון שלנו. עכשיו ראי כמה רחוקים גבולות ארצנו, תראי איזו ארץ גדולה יש לנו ואנחנו לא מכירים אותה כלל. אמר סטפן וגבותיו נפגשו בהרהור עמוק. למעשה גם את העיר הקרובה, זו שיושבת במפגש שני הנהרות הגדולים אין אנחנו מכירים. בפעם האחרונה שביקרתי בה הייתי בן שש, זמן קצר לפני שאבי מת, ואז היא נראתה גדולה ומפחידה.
השרטוטים היו מרהיבים בעיניי, מלאכת מחשבת שהיתה עשירה בהרבה מהציורים שנתלו בכנסייה שעמדה במרכז הכפר או בקפלה של הארמון. ככל שהתבוננתי יותר, יותר הבנתי את הסימנים: אלה של ההרים ואלה של הנהרות והנחלים ואלה של מקומות יישוב. יכולתי להבדיל בין מקומות יישוב קטנים לכאלה שבעליל נראו גדולים יותר ויכולתי לראות בדמיוני את מארג החיים בהם, ממש כאילו הייתי ציפור שמרחפת מעליהן. כל כך רציתי באותו רגע לראות ממש איך נראית עיר! כשהסברתי לסטפן מה אני רואה הוא צהל. שמח שהצליח.