אובריגדו, ליסבון
כמה המלצות על סופ"ש בליסבון
בסיום טיסת המשך ארוכה מאוד, הגענו באיחור של שעתיים לנמל התעופה בליסבון. יצאנו מהר אל האירובאס המסיע אל העיר, עוד עשרים דקות וכבר גילגלנו את הטרולים שלנו על מרצפות האבנים בדרך למלון. הגשם הזרזיפי שירד נעם לנו, וכל חמשת החושים שלנו התעוררו באחת. הנחנו את חפצנו בחדר המשודרג שקיבלנו ומיהרנו לצלם מעט יופי בשקיעה. תודה לישבואה. אובריגדו. היו אלה שלושה וחצי ימים נהדרים בליסבון.
המלצה על המלון:
בחרנו בו בגלל מיקומו המעולה ובגלל המלצה ממקור ראשון. קיבלנו יחס מעולה מהצוות, המחיר היה זול ביותר - 80 יורו כולל ארוחת בוקר מצויינת, המיטה היתה מאוד נוחה, וואי-פיי חזק שלא התנתק אפילו פעם אחת. אלא שהחדר שהיה מהגדולים של המלון - היה קטן מאוד ומתוכנן בצורה לא נוחה.
מילה על התחבורה:
מעולה וזולה! יש אוטובוסים, טראמים ותחתית. אפשר לקנות כרטיס יומי, דו-יומי או שבועי בקופת המטרו או בחנויות לוטו בשם casa da sorte. יש צורך לתקפם בכל נסיעה. הכרטיס מקנה גם עליה חופשית במעלית המפורסמת Santa Justa.
בכל הרחובות מחכים טוקטוקים בהם נוהגים צעירים חביבים, פעם אחת נסענו עם נהגת מקסימה שתוך כדי גם הסבירה מה אנחנו רואים בדרך ונתנה כמה טיפים. גם מוניות הן זולות מאוד וזמינות וכן קורקינטים להשכרה באמצעות אפליקציה מתאימה. רכבת לסינטרה מתחנת רוסיו היפייפיה עלתה לנו 2.5 יורו לכיוון.
מילה על אהבה:
התאהבתי בליסבון מזמן. אבל כשהגענו אליה לעת שקיעה – עוד יותר. לא חוכמה להתאהב בעיר מתוקתקת, משופצת להפליא, נקייה למשעי ומתוכננת כיאות. מעניין ומאתגר להתאהב בעיר שהיא אוסף אקלקטי של בתים מתקופות שונות, חלקם משוועים ליד מלטפת שתיישר, תטייח, תצבע ותגרום להם להיראות יפים כביום היוולדם. אבל ככה כמו שהם, אפשר לעמוד לידם ולדמיין תקופות אחרות. זה בונוס אדיר, לא?
מילה על פורטוגזית:
אין עוד שפה מתנגנת ונעימה כמו פורטוגזית! אני יכולה לשבת כל היום בקירבת הפורטוגזים ולשמוע אותם מדברים. והם מדברים הרבה, בכל מקום ציבורי ובקולי קולות. כמונו בערך. יש להם בשפתם, חצאי טונים שאני לא מסוגלת לבטא. חמודה היתה פקידת הקבלה במלון, ניסתה ללמד אותי את המילים שביקשתי ללמוד, רובן ללא הצלחה.
מילה על האנשים בליסבון:
הם נחמדים באופן יוצא דופן. פגשנו רק אנשים חביבים שסייעו בכל שאלה ששאלנו, איש אחד אפילו יצא מהדוכן שלו כדי ללוות אותנו למחוז חפצנו. כולם ידעו לתקשר באנגלית כזו או אחרת. גם שפת סימנים עבדה היטב.
מילה על חודש דצמבר בליסבון:
כנראה שזו אחת התקופות היותר יפות של ליסבון. רוב רחובות העיר העתיקה וככרותיה מקושטים ומוארים. יש שווקי חג מולד צנועים יחסית לערים אחרות, אבל בערבים, בעיקר בסוף השבוע הרבה אנשים מסתובבים בהם ונעים ושמח ברחובות.
יש יתרון עצום לטיול חורף בעיר שהיא מאוד מתויירת: כמעט ולא פגשנו תורים. באלה שכן, לא עמדנו יותר מחמש דקות, בקיץ מספרים על שעות עמידה בתור. בכל ימי הטיול שלנו מזג האוויר היה נעים, לעתים התהלכנו לבושים רק בחולצות דקות וגם כשהיה גשם הוא היה דקיק ונגמר תוך דקות.
מילה על ההליכה בליסבון:
היא קשה, יש להודות. המדרכות והכבישים מרוצפים אבנים קטנות, יש עליות וירידות רבות ותלולות, אבל יש מעליות רחוב (לא רק Santa Justa המפורסמת), למדנו את פטנט החסכון במאמץ - נוסעים בטראם או באוטובוס לראש הגבעה ואז יורדים בהליכה למטה, וכמובן ההליכה במזג אוויר חורפי נעימה וקלה יותר.
כמה מילים על השכונות בהן ביקרנו:
באישה (baixa):
זו השכונה בה ממוקם המלון שלנו. רובה מישורית ולכן קלה להליכה, קרובה לכל אמצעי התחבורה ולכן ממליצה מאוד להתגורר בה. זו היתה פעם שכונת היהודים לפני הטבח בהם ב-1506 ולפני הגירוש. היום, זהו האזור המתויר ביותר של ליסבון, בה ממוקמים כמה מהככרות הגדולים שלה – comercio, rossio ו-figueira, רחובות של קניות ומדרחובים. בסופ"ש נדמה שכל תושבי העיר בילו שם.
אלפמה (alfama):
נגינת בוזוקי בצד אחד של הככר ונגינת אקורדיון משתפך בצד האחר, קידמו את פנינו בראש השכונה. הגענו אליה עם חשמלית מספר 12 היישר מככר figueira. "היא פחות דחוסה" אמרה לנו פקידת הקבלה במלון. ביום האחרון שלנו בליסבון גילינו את מורדותיה היפים של השכונה הותיקה בעיר, זו שלא נהרסה באף אחת מרעידות האדמה שלה, ובתיה הישנים, המוזנחים זוכים עתה לעדנה בצורת אמנות הגרפיטי הכל כך פופולרית בקרב המטיילים הזרים. מזל שחורף עכשיו ולא צפוף מדי.
בראש גבעת אלפמה עומד מבצר Castelo de São Jorge שמושך אליו מבקרים רבים, כאן פגשנו בתור הראשון שהשתרך הרחק מהכניסה ואנחנו, שכבר ראינו את קצות הרחובות המכשפים של השכונה, לא רצינו להסתגר בין החומות וויתרנו על כניסה אליו, לעומת זאת הלכנו לאן שמשכו אותנו עיניננו, מטפסים על מדרגות ויורדים בצד השני. כך גילינו את הקירות המצויירים גרפיטי של פעם, בועט, את המרפסת היפייפיה הזו שברח' Rua Limoeiro 16 המכוסה עבודות אריחים תכולים יפייפים, (ממש לא מזמן שופצה) ואת זמרי הרחוב, ואת הרחובות עם הגלריות, העתיקות ומועדוני הפאדו. אני מניחה שכל העושר האנושי הזה הוא בגלל שזה יום ראשון בשבוע.
בליי | בלם (Belém):
פקידת הקבלה במלון לימדה אותנו שצריך לומר בליי. נסענו לשכונה המרוחקת יחסית (עם אוטובוס מס' E15 – הוא מהיר מחשמלית מספר 15), מוקדם בבוקר וכך זכינו לתמונות זריחה יפות.
הצטערתי שאי אפשר לרדת בכל אחת מהתחנות בהן עצר האוטובוס. הסמטאות שהציצו מהרחובות הראשיים היו מאוד מזמינות. הספקנו כאן לא מעט: מגדל בליי והגינה היפייפיה שלפניו, טיילנו מעט על הטיילת הנעימה שלאורך נהר הטז'ו עד למוזיאון אוסף בררדו לאמנות עכשווית, שהייתי יכולה להשאר בו יום שלם.
למנזר ז'רונימו נכנסנו ללא תור כלל לאחר שקנינו כרטיסים (12 יורו) במוזיאון לארכאולוגיה הסמוך. זו היתה הכניסה היקרה ביותר ששילמנו כל הטיול אך גם הביקור המפעים ביותר נוכח החצר הפנימית היפייפיה, כולה עשויה תחרת אבן עדינה.
כנסיית מאריה הסמוכה היא אחת הכנסיות היפות ביותר שראינו מעודנו ולמזלנו הגענו בשעה שנערך בה טקס כלשהו עם מקהלה ונגינת עוגב.
את הביקור בשכונה סיימנו בטיול אל בניין מוזיאון MAAT החדש והמרשים לטכנולוגיה ואדריכלות, שהפעם צילמנו רק מבחוץ וכמובן בביקור בקונדיטוריה "פשטיש דה בליי".
באירו אלטו (bairro alto) - השכונה הישנה השוכנת במרום גבעה נוספת, העפלנו אליה במעלית הרחוב Santa Justa תוך המתנה בתור ארוך מאוד. הובטחה לנו שכונה תוססת בחיי הלילה שלה. בשעות המוקדמות של הלילה שלנו, השכונה הבאה היתה הרבה יותר תוססת.
שיאדו (chiado) – המוני אנשים גדשו את המדרחובים המקושטים והמוארים של השכונה במוצאי שבת ומוצאי ראשון. היתה חוויה מעניינת.
מילה על פאדו:
אני אוהבת שירת פאדו כבר הרבה שנים, במיוחד את הזמרת מאריצה. הנה תקשיבו.
היה לנו ברור שהופעת פאדו חייבת להכלל בטיול הזה ומאריצה היתה בבירות אירופאיות אחרות. אז ביקשנו מפקידת הקבלה שלנו להזמין עבורנו מקום בהופעה צנועה יותר, פרונטלית (18.5 יורו). ההופעה שהוזמנה עבורנו - Fado in Chiado - היתה מאוד מרגשת ונעימה.
מילה על אמנות בליסבון:
גם אם מסתפקים בהליכה ברחובות העיר פוגשים בשפע של אמנות מקומית. כאן כתבתי על אמנות האריחים של ליסבון שזכתה אף להכרת אונסק"ו. על אחת כמה וכמה אם משלבים ביקור בכנסיות, מנזרים, ארמונות והמוזיאונים הרבים שלה. מתוך אינספור המוזיאונים של ליסבון – נדמה שלכל נושא בחיים נבנה בעיר מוזיאון – בחרנו שניים – מוזיאון אוסף בררדו, ומוזיאון האריחים שהיה יחיד ומיוחד כל כך לליסבון.
מילה על ארמון פנה בסינטרה (Palácio Nacional da Pena):
מכל הארמונות בהם ניתן לבקר בליסבון בחרנו בארמון הכי מצועצע, הכי משונה וצבעוני. הוא נמצא במרחק שלושת רבעי שעה נסיעה ברכבת (מתחנת רוסיו) אל סינטרה, שהיא עיירת פרבר של ליסבון ועוד כרבע שעה הקפצה מתחנת הרכבת באוטובוס פנימי (3.5 יורו) או בטוקטוק (5 יורו). הארמון שוכן על ראש הר לא קל לטיפוס ביער מעוצב ויפה, למתקשים בעליה ניתן להעזר בעוד שאטל (3.5 יורו). מנקודת העצירה יש עוד טיפוס לא פשוט, אבל לאחר הכניסה אפשר לטייל בעולמם של מלכי פורטוגל, לראות את כלי האוכל שלהם, המיטות והארונות, כלי המטבח המרשימים ובעיקר לדמיין את חיי הארמון. מהחלונות ומהמרפסות יש נוף משגע שמסתיים בקו החוף של האוקייאנוס האטלנטי.
מילה על פשטיש דה נטה (pasteis de nata):
הטעמים בטיול הזה שלנו היו בעיקר מתוקים, בעיקר כאלה שנאפים במיוחד לכריסטמס ובמיוחד הפאשטיש דה נאטה, העוגיה שהפכה מזמן לסמל העיר. כולם רצים לקונדיטוריה בבליי, ששימעה יצא למרחקים, גם אנחנו, אבל גם טעמנו את העוגיה הזו בכל שעות היום בכל מיני קונדיטוריות, (1 -1.5 יורו כל אחת) כולל בארוחת הבוקר במלון והגענו למסקנה הבאה: ההבדל העיקרי בינהן הוא בבצק ובמידת הטריות שלהן. אם אוכלים את הפשטיש מיד אחרי צאתו מהתנור – הוא הכי טעים, ואם ידעו להכין את הבצק דק דק ועם עלים מרובים – טעמו אלוהי. ומבחינתי העוגיה הכי טעימה היתה הראשונה שטעמנו ביום הגיענו לעיר בקונדיטוריה עלומה שאפילו איננו זוכרים בדיוק את מיקומה.
מילה על הֵסְפֶּק:
מראש, כשנוסעים לזמן קצר צריך לדעת שאי אפשר להספיק הכל ועם זאת, הכנתי "בנק יעדים" גדול ממה שיכולנו להספיק. ליסבון היא עיר שהולכים בה לאט, עוצרים להרבה צילומים, ציורים, או סתם לדמיון או להשראה. השאירו זמן לכל אלה.
לקריאה נוספת:
בליסבון האבנים מדברות - הפוסט שלי על אמנות האריחים בליסבון.
מכאן הכל התחיל - הטיולים של אורן מרום לפורטוגל.
השראה מצויינת לצילום קיבלתי מהפוסט המצויין של עפר קידר.
את הפוסט של שרון היינריך כמו גם את הפוסט של אורן אסיף - "הגרגרן" שיננתי היטב לפני הנסיעה, סימנתי על המפה את ההמלצות שלהם לאוכל טוב, לצערי הרב הזמן המועט שלנו בעיר לא איפשר לנו גם להתנסות. אין ספק שיש סיבות נוספות לחזור לעיר.
תודה שליוויתם אותי עד כאן. אם אהבתם את הטיפים שלי ואם חסרים לכם כמה, אשמח אם תכתבו לי בתגובות למטה. אם טרם נרשמתם כעוקבים לאוספת אוצרות - זה זמן מצויין לעשות זאת!
