• רבקה קופלר

הפירנאים הצרפתיים - מזרח

אף פעם לא התקשיתי לכתוב סיפור טיול כמו אחרי הטיול הזה בפירנאים. תמיד היו שירבוטים של משפטי פתיחה תוך כדי טיול, אנקדוטות שהובילו את שאר הסיפור מאליו. הפעם, כל מה שאני רוצה לכתוב, זה את את ההטיות של המילה "טוב" והמילה "יפה" וכל המילים הנרדפות להן, כי חוץ מהעובדה שבאמצע הטיול הצטננו ממש וחלינו הכל היה מושלם. גם החולי עצמו לא בא לידי ביטוי שם, רק כשחזרנו.

הפירנאים המזרחיים

כוונתנו היתה לטייל בכל שנים-עשר הימים רק בפירנאים הצרפתיים, כי הבנו שהם יותר ירוקים ושופעים יותר במים. בסיפורי מטיילים הופיעה אכזבה מכמות המים המועטה באוגוסט, בצד הספרדי, זה שזוכה לפחות גשמים. "אין שם מים" הפך למשפט הבדיחה שלנו במשך הטיול, שכן כמויות המים שליוו אותנו כל הטיול היו אגדיות!

אני אחלק את הסיפור שלי לשלושה חלקים לפי שלושת הלינות שלנו.

בפוסט הזה אספר על הטיול בפירנאים המזרחיים (Pyrénées-Orientales), והנה כאן עוד שני פרקים: על ההוט-פירנה (Haute Pyrénées) - הפירנאים המרכזיים כאן ועל הגיחה הקצרה לפירנאים הספרדיים.

אגם

היציאה משדה התעופה בברצלונה היתה איטית להחריד. אך משיצאנו, לקחנו את הרכב שהזמנו ומיד הצפנו על האוטוסטרדות שהיו יקרות מאוד (35 יורו), אך מהירות הגעה ללינה הראשונה שלנו באקס לה טרמס (Ax-les-Thermes).

הזמנו מלון נחמד קרוב למרכז העיירה, ממוקם מעל נחל שוצף, מרגיע בזרימתו לעת שינה. מכאן תכננו יומיים של טיולים לפירנאים המזרחיים. העדפנו נסיעות ארוכות וחזרה לאותו מקום לינה. יש מן המנוחה בחזרה למקום מוכר, בקנייה בחנויות הקטנות המוכרות, בטיול קטן לאורך גדת הנחל "שלנו", בישיבה בככר העיירה עם שאר התושבים. אנחנו מבחינים במי שהם תושבי המקום לעומת מי שהם תיירים, אבל כולם דוברי צרפתית. אנחנו מסתדרים עם מילים בודדות באנגלית שהם מבינים, עם כמה מילים בצרפתית שאנחנו יודעים וכמובן עם סימני ידיים. נעים לנו מאוד.

אקס לה טרמס
אקס לה טרמס - המראה הנשקף מחלוננו. המבנה האדום הוא אחד מהמרחצאות בעיר

ביום הראשון מתוכנן לנו ביקור בשלוש עיירות די מרוחקות זו מזו וביקור במנזר שלא יוצא לפועל. זה היום בו למדנו מה יהיה קצב הטיול בפירנאים: הנסיעה בכבישים איטית ביותר, מהירות ממוצעת של 40 קמ"ש.

סוס על כביש
הפירנאים הצרפתיים - בדרכים פוגשים עדרי פרות, סוסים, חמורים עזים וכבשים

נהגתי בעבר להחליף דעות עם מטיילים אחרים על יפי ההרים אותם הכרתי. אמרתי שעל פי תמונת הר בודד אוכל לומר היכן צולמה. שלכל שרשרת הרים יש את הצורה האופיינית לה – להרי הרוקי צורת כפית, לדולומיטים קו אופק משונן וכן הלאה. את הפירנאים, הבחנתי מיד, אי אפשר לאפיין. היופי של הרי הפירנאים מפתיע. אנחנו נוהגים לעקוב אחרי מדוושי האופניים של ה"טור דה פראנס" ובטלוויזיה הם לא עד כדי כך יפים. בכל פעם שהרמתי מבט ראיתי הר בתצורה שונה, כאילו קובצו כאן כל צורות ההרים לגור ביחד, כאילו לא החליטו מה הם רוצים להיות. בשעתיים הראשונות בהן נסענו מזרחה הבחנו כבר בכל צורות ההרים האפשריות. המפתיעות ביותר יחכו לנו ליום האחרון.

הרי הפירנאים

הובטח לנו גשם, לפחות בכל מחצית השבוע הראשון. ביום הגעתנו לאקס היו קצת טפטופים שלא הצדיקו הוצאת מטריה מהתיק והחל מבוקר היום השני שלנו לטיול, הפציעה השמש שלא נחה כמעט כל ימי הטיול.

כביש נופי בפירנאים

ווילפרנש (Villefranche-de-Conflent)

העיירה מוקפת החומה היתה הראשונה אליה נסענו. החננו מחוץ לחומות (3 יורו לכל היום) וטיילנו בשלוש הרחובות הקטנים שלה ברגל. נכון, היא תיירותית מאוד. גם מחירי הארוחות במסעדות בהתאם. אבל גם אנחנו תיירים. הקסם קרה כשעברנו בשער הקסמים היישר אל ימי הביניים ואל התחושה שחזרנו לרחובות של עיירות פרובאנס. גם המוצרים הנמכרים בחנויות דומים.

רחוב בווילפארנש
(Villefranche-de-Conflent) ווילפרנש
רחוב בווילפארנש
(Villefranche-de-Conflent) ווילפרנש

אוס (Eus)

חשבנו ששם יהיה לנו יותר נחמד לאכול ארוחת צהריים. היא קרובה לווילפרנש וכך שאין בעייה להספיק להגיע בחלון הצר של שעות ארוחת הצהריים. כבר מרחוק התרגשנו. אוס היא עיירה תלויה, בדיוק כמו אלה שפגשנו בפרובאנס. מחנים בכניסה לכפר בחינם ועתה יש לטפס בשבילים העולים לכפר. הבתים שלה יפייפים, הנופים אל העמק וריבועי השדות החקלאיים מזכירים נשכחות אבל נראה שהכל ריק ונטוש ואיה המסעדות שחיפשנו? ראינו מישהו שנכנס לבית העירייה ואני אחריו "איפה יש כאן מסעדה?" אני שואלת והפקידה הנחמדה עונה לי – בווילפרנש. בימי רביעי המסעדות שלנו סגורות. אכזבה. חבל שלא ידענו. חוזרים לווילפרנש ואוכלים צלחת מולים לא מיוחדת בעליל.

טיפ: שעות הארוחות מוקפדות מאוד בכל האזור. צהריים אוכלים בין 12:00 ל-14:00 ארוחת ערב בין 19:00 ל-21:00. יש מקומות שרק מ-19:30. בין לבין אין סיכוי למצוא מסעדה פתוחה.

מראה אוס מרחוק
(Eus) אוס
נוף באוס
(Eus) אוס

מירפואה (Mirepoix)

יש לנו זמן עד הצהריים כי קנינו כרטיסים לסיור של 13:30 למערת האדם הקדמון. הכביש לעיירה מוציא אותנו מאזור הרי הפירנאים ונוסעים בכבישים יפייפים חוצי שדות חקלאיים. מגדלים כאן גפנים ופירות אבל בעיקר תירס. המון המון שדות תירס. הייחוד של מירפואה הוא בטבורה. המרכז שלה מתייחס אל המאה האחת-עשרה. אמנם משוחזר ומתחוזק אבל קורות העץ לא משאירים ספק באשר לגילם. ממש ליד הכנסיה היפה יש שוק איכרים עם תוצרת טרייה טרייה. מסביב בתי קפה שונים ואנחנו מתכבדים באחד מהם.

בתים במירפואה
(Mirepoix) מירפואה
הככר המרכזית במירפואה
(Mirepoix) מירפואה

אקס לה טרמס (Ax-les-Thermes)

העיירה בה אנחנו מתגוררים. היא נמצאת בצומת מאוד נוחה לטיול כוכב, אך ממליצה להגיע אליה גם אם לא מתגוררים בה. במרכז העתיק שלה יש מסעדות טובות, רחובות קטנים עם חנויות נחמדות ומרחצאות טרמיים ממש נעימים. באחד הימים, כששבנו מהטיול היומי השתכשכנו בבריכה טרמלית. חם ונוח. יש גם בריכה חיצונית, כמה בריכות ג'קוזי, בריכה של מי קרח ואחת של מי גופרית (18 יורו לאדם, לשעתיים).

רחוב באקס-לה-טרמס
(Ax-les-Thermes) אקס לה טרמס

גולת הכותרת – מערת האדם הקדמון

התרגשתי כמו ילדה קטנה מהביקור במערה. זו פעם ראשונה שפגשתי ציורים כל כך עתיקים. המערה ארוכה, הולכים כשני קילומטר בחושך, בהליכה לא קלה עד לחדר הציורים. מקבלים פנסים להאיר את הדרך. המדריכה שלנו מסבירה היכן לדרוך, היכן להתכופף וכמה עוד נשאר עד להגעה. אסור להכניס למערה מצלמות מכל סוג שהוא.

טיפ: על מנת לא לפגום בציורים, מתירים כניסה של קבוצה אחת לשעה, בכל קבוצה רק 20 אנשים. יש סיור אחד ביום באנגלית ועל כן כדאי לרכוש כרטיסים מראש באתר זה.

אתחיל מהסוף. הציורים שראינו הם מדהימים! הם צויירו לפני 15 ו13 אלף שנים ונראים עכשווים. כמו אטיודים. כמו סקיצות אימון של ציירי הרנסאנס. לפעמים ציור אחד עולה על השני. הציורים מנצלים את פני השטח של קירות המערה כדי להעצים אותם ולגרום להם להראות תלת מימדיים. יש שם ציורים של חיות שונות גם כאלו שכבר נכחדו אבל שידוע שחיו בסביבה.

המדריכה שלנו היתה נהדרת. היא סיפרה לנו את סיפור המערה מנקודת מבטם של החוקרים כשכל הזמן הדגישה שהכל תאוריות ועד כמה מעט יודעים.

הכניסה למערת ניו
הכניסה למערת ניו

הציורים צוירו בסוג של מכחול ועשויים צבעים שהוכנו בעבודה לא פשוטה מעפרות המקום. על פי מה שגילו במערה שכנה, בה גרו האנשים שציירו, משערים כי הם היו שבעים ולא היו צריכים לדאוג להשרדותם. לכן החשיבה היא שהציורים צוירו לצרכי אמנות, הנאה, או ששימשו כחניכה לצעירים (טביעות הרגליים שנשתמ